דמיון מודרך | משכני אחריך

למה אנו מדמיינים ואיך הופכים את הדמיון למציאות? אריה במדריך למדמיין בגלקסיה

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

אריה

לכולנו יש זמן מוגבל בעולם הזה, וכיוון שכמות המשאבים שלנו מוגבלת, כך גם כמות החוויות שלנו. בכלל, כבני אדם אנחנו מוגבלים. איננו יכולים לעשות הכול, לראות הכול. למרות שלרצות אנחנו יכולים המון, בפועל אנחנו מסוגלים לממש קצת מתוך מה שאנחנו רוצים. זאת אולי הסיבה שאנחנו נהנים לשמוע סיפורים ולדמיין, כי ככה אנחנו משלימים את החוסר שלנו בחוויות שלא הספקנו, ולחלום על דברים שלא היה לנו זמן לעשות.

מתי יוצא לנו לדמיין?

נראה לי שאנחנו עושים את זה בדרך כלל כשקוראים סיפור. למרות שבימינו אולי קוראים פחות ופחות ספרים, וטקסט ארוך מפחיד הרבה בני נוער. כשצופים בסרט חווים באופן יותר מוחשי את האירוע, אבל פחות נמצאים בו בעצמנו. לכן עדיין יש תקווה שהספרים לא ייעלמו. ואף על פי שתעשיית הסרטים ממשיכה להתקדם בנתיב שלה, זה לא בהכרח יבוא על חשבון קריאת ספרים. בספר בסופו של דבר יש הרבה יותר מה לדמיין, בניגוד לסרט שעושה בשבילך את העבודה.

אבל למה אנחנו צריכים דמיון?

אחת התשובות היא שדמיון נועד כדי שנוכל לבחור מהמציאות. "פנטזיה היא בריחה, ובזה תהילתה… ואם אנו מוקירים את חופש המחשבה והנפש שלנו… זאת חובתנו שנברח, ושנמלט בבריחתנו אנשים רבים ככל יכולתנו". (גר"ר טולקין, מחבר הספר ההוביט וטרילוגיית שר הטבעות). לפי זה הקורא מנסה לברוח, והכותב מתכנן בשבילו נתיב מילוט.

השאלה היא מאיפה בורחים, ולאן?

במקרים שבהם המציאות לא מסבירה לך פנים, זאת סיבה לבריחה, אבל בעצם לא אכפת לך לאן תגיע, העיקר לצאת מהמצב הדפוק שאתה נמצא בו. יש מי שמגלה את האלכוהול ומתמכר לשיכרון ולשכחה שהוא מביא עמו.

במקרים יותר קשים פשוט מוצאים כל מיני חומרים אחרים שדופקים ת'ראש אחרי יום דפוק. ובעצם יוצא שמי שכל הזמן מנסה לברוח, בסוף נהיה אסיר של המחשבות שלו, משועבד להרגשה של חופש ובעצם מכור אליה.

יותר קל לחשוב 'על…' מאשר לעשות 'את…' למצוא מקום אלטרנטיבי "לחיות בו", ששם אין בעיות ואין התמודדות. ממילא החיים האמתיים נעזבים ונשכחים, כי לא רוצים להתעסק איתם. הדמיון משמש למקום מפלט, ובסוף הופך לבית כלא.

אם כן איזו בריחה יש כאן?

אלא שאנחנו מפספסים ככה את העניין של הדמיון. הוא לא נועד כדי לברוח 'מ…' אלא כדי לברוח 'אל…'. שאם לא כן הדמיון הופך לסתם כלי משחית בידי האדם שהורס את חייו. אף אחד לא עושה את זה באופן אקטיבי, אפשר פשוט להזניח את עצמי עד כדי ניוון טוטאלי.

אבל מה הכוונה 'לברוח אל…' ולא 'מ…'?

נראה לי ש'לברוח מ…' משמעו לעזוב את עצמך. לעומת זאת 'לברוח אל…' זה לחזור אל עצמך, לברוח קצת מהעולם החונק, מהפרסומות שאומרות לי מה אני רוצה ומה צריך לחשוב. לא לברוח מהחיים, אלא לעצור קצת את השיטפון הזה, לעצור את האוטוסטראדה המטורפת של היום-יום.

איך אומרים – "אפשר קצת שקט בבקשה", או כמו שמורים אוהבים לומר – "אני לא שומע את עצמי עם כל הרעש הזה". למרות שעל כך יש הלצה משעשעת שמרצה אמר את המשפט הזה פעם, ואחד הסטודנטים ענה לו: "לא נורא המרצה, אתה לא מפסיד הרבה". אבל אם נהיה רציניים לרגע, ברור שאנחנו רוצים לשמוע מה יש לנו לומר.

האם אתה מתכוון לחזור, או לברוח ולא להסתכל אחורה?

השאלה היא האם בהפסקה הזאת, אתה מוצא את ההזדמנות להיות עם עצמך? להתייחד עם הרצונות הכמוסים שלך? אבל לא לשאול את השאלות האלו בלחץ כמו "נו, מה אתה רוצה?", אלא באמת להקשיב. אני יודע על עצמי שכשאני לא מסוגל להקשיב לאחרים, בדרך כלל זה מפני שאני לא מקשיב לעצמי, לכן אני חסר סבלנות כלפי כל מי שסובב אותי.

הדמיון הוא הזדמנות להמשיך הלאה, ולא להיתקע ולדרוך במקום. הרצון לשאוף ולהתקדם, ולא להסתפק בקיים. היכולת להרגיש כבר עכשיו, את מה שיהיה, לחלום על המקום שבו אהיה, למרות שאני עדיין לא שם. הרעיון הוא איך לחיות חיים של דמיון, לא להתנתק מהמציאות, אלא לראות את הטוב שיש בכל דבר, שמחכה שיוציאו אותו מהכוח אל הפועל.

השאלה היא איך הופכים את החלום למציאות?

קודם כול צריך לא להפסיק לחלום, אחר כך חשוב להתחיל לחיות את החלום, ליהנות מהדרך, ולא רק לחפש להשיג את המטרה.

בדרך כלל החיים הם לא כמו בחלום, אם נזרום קצת ונבין שהם גם לא צריכים להיות בדיוק כמו בדמיון, נגלה ששווה יותר לחיות אותם באמת.

כהומו-דתי חלמתי הרבה פעמים שהנטייה פשוט תיעלם, כדי שיהיה לי קל להיות דתי ולהאמין, אבל גם חלמתי שאהיה חופשי ללכת אחרי הרהור הלב, אחרי האהבה.

איזה חלום הוא הנכון, איזה מהם הוא אני?

3 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. מאמר יפה . נהנתי .
    זה העיניין גם של שאדם נמצא היכן שמחשבותיו .. אני לא זוכר את הפסוק המדויק אבל אדם יכול להיות נוכח פיזית במקום ולחשוב על מקום אחר וככה להרגיש שהוא נמצא שם באמת 🙂 יום נפלא ! שבת שלום !