כלי כתיבה | משכני אחריך

אריה כותב ארוך מדי. ולאחר שהתייעץ עם איש ביבליותרפיה (טיפול בכתיבה) הבין אריה מה זה מעיד עליו

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

אריה

"נראה שאי אפשר לצאת ידי חובה בעניין חובות הלב

רק אם יסדר ספר לעצמו בלימודים הדרושים לו בזה…"

(הרב קוק, הקדמה לספר "מוסר אביך")

יש לי בעיה.

לא, לא המשיכה לבנים.

לפחות לא רק, וגם לא העיקר כרגע.

הבעיה היא שאני כותב ארוך מדי, יש לי הרבה מה לומר, והמון מה לכתוב.

איך אומרים? מספיקה עוד טיפה כדי שזה כבר יהיה יותר מדי. בעיקר כשאצלי זה קצת יותר מקצת.

תודה לכל מי שקורא את הבלוג, מקווה שאתם נהנים, למרות האריכות. חשוב לי שהדברים יהיו קצרים, בשביל עצמי וגם כדי לא להעיק על הקורא התמים שנקלע לרשומה שלי בבלוג.

למרות שאם אני כותב ארוך לפעמים, תמיד אפשר לקרוא את הפוסטים של משה, שכתובים באופן קצר וקליל. אבל יש בהם הרבה עומק ותמציתיות, גם אם לא תמיד מסר, וצריך לקרוא לאט כדי להבין מהר.

נפגשתי בשבוע שעבר עם איציק (שם בדוי). לקח הרבה זמן אז הצלחתי לתפוס את הבחור לשיחה על המקצוע שהוא למד. חיכיתי המון כדי לדבר איתו, מאז שבת כמוך האחרונה בעצם כשאני חושב על זה, כל דבר בעיתו ובזמנו כנראה.

כבר אז רציתי לדבר עם איציק על המקצוע שהוא למד, ביבליותרפיה, שזה טיפול בכתיבה. ההסבר שקיבלתי אמנם היה קצרצר, אבל הוא הגיע עם תוספת של כוס תה וסיגרים, מהסוג שאוכלים ולא זה שמעשנים. אני לא זוכר את הציטוט המדויק שלו, אבל חלק מהעניין של טיפול בכתיבה זה לנסח את הדברים במילים שלי, אז ככה:

הכתיבה שלך היא מי שאתה, כמו מראה נפשית דרכה אתה יכול לראות את עצמך.

המסקנה שלי, מתוך קריאת הדברים שאני כותב, היא לא רק שאני מתוסבך, כמו שהומו דתי יכול להיות, אלא גם שאני כבד וחופר, מה שהופך את העניין לבלתי נסבל במידת מה.

נו טוב, ידיעת הבעיה היא כבר חצי פתרון.

האמת שהרגשתי את זה כבר לפני כן, כשהעברתי ביקורת על מישהו באופן לא סימפטי במיוחד, לא הייתי נחמד בעליל. פשוט לא היה לי כוח אליו. ולא בגללו אלא בגלל הבלגן שיש לי בראש, ברגש, בחיים וכל השאר. אבל האסימון נפל לי רק בשיחה שלי עם איציק, אז הבנתי שאני משליך על אחרים את הבעיות שלי.

הכתיבה עוזרת לי לראות איך אני תופס דברים. אם אני לוקח אותם קשה, או יותר זורם.

 "אמר ר' טרפון: העבודה אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח.

אמר רבי אלעזר בן עזריה: העבודה אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחות.

אמר ר': עקיבא העבודה אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחין".

(ילקוט שמעוני על פרשת דברים) 

אף אחד לא יודע להעביר ביקורת, ואני בפרט סתם מוציא את התסכול שלי על אחרים.

אפשר להתווכח עד מחר האם אני זה שלא יודע להעביר ביקורת, או שהשני פשוט לא מוכן לקבל ביקורת. אומר ר' עקיבא, עזוב אותך, אל תחפש להאשים אחרים. אף אחד לא יודע להעביר ביקורת, אז תהיה אמיתי עם עצמך, נכון – אז תקבל, לא נכון – אל תקבל.

 בקיצור, להגיד מה שאתה רוצה, תמיד אפשר, אבל אי אפשר להכריח מישהו להקשיב ולקבל.

 כשאני כותב, ואחר כך קורא, אני מגלה שאני מעביר ביקורת על עצמי בעצם, אבל לא חייבים רק להתלונן ולהרגיש דפוק. כמו שבכתיבה השלב הראשון הוא טיוטה ואחר כך אפשר ורצוי לערוך את הטקסט כדי שיצא טוב, כך גם בחיים עצמם – קודם כל אני כותב על מה שעובר עליי, פשוט שופך בשביל להכיר את עצמי טוב יותר, ולאחר מכן אני מתפנה לערוך ולסדר את עצמי. וזה העיקרון של טיפול בכתיבה בעצם.

לכתוב, לקרוא, ולכתוב עוד פעם. ועוד פעם.

5 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. לא לזה התכוונתי, הכוונה שלי היתה פשוט לומר לך שאתה בחברה טובה 🙂

    וככותבת בלוג, וכגרפומנית*, מאד הזדהיתי עם הדרך שתיארת בסוף: קודם לכתוב הכל, ואח"כ לסדר ולערוך (אצלי ה"לסדר ולערוך" הוא בעיקר למחוק 🙂 )

    לגבי מה שכתבת על מי שמגיע איתך לקו הסיום: אני לא הייתי מתייחסת לשאלה מי מגיע איתך לקו הסיום. יש פעמים שמתאים לך לכתוב הרבה, ויש פעמים שמתאים לך לנסיות להיות ממוקד. בסופו של דבר – בין אם כתבת הרבה או מעט – דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב.

    * אם נדמה לך שאתה כותב הרבה, אני מזמינה אותך להתחרות בזה: פעם כתבתי פוסט בן 4,200 מלים! (למרבה ההפתעה, המעטים שצליחו לשרוד עד הסוף כתבו שהם נהנו ושלא אקצר 🙂 )

  2. אני מסכים עם הדברים. בעיקר משום שנראה לי לא נכון לשנות את הסגנון שלי רק בשביל שיתאים לקהל הקוראים, אם כי צריך להתחשב בהם במידת מה.
    מה שכן, לפעמים האריכות מאבדת את הנקודה המרכזית שאני מנסה להסתובב סביבה, ואני מאבד את המיקוד.
    בפעמים שאני מאלץ את עצמי לקצר, בדרך כלל אני גם משתדל להרחיב את השאלה שאני רוצה להעלות, או את הנושא שאני רוצה לעורר, אלא שגם אז זה יוצא קצת מרוח לפעמים. חשוב לי לא להוביל את הקורא באף, אלא אם כן מדובר בנושא מורכב שאז זה נצרך ממש.
    אשמח לשלוח לך דוגמא לפוסט שייתפרסם היום בערב, החלקים שהשמטתי נחמדים אבל סתם מעמיסים, אם תרצי את יכולה לקבל את המייל שלי מהעורך.
    בגלל הסיבה הזו התעכבתי כל כך בפרסום הפוסט הנוכחי, ועורך האתר יושב לי על הוריד, ובצדק!

    נ.ב. באיזו מסגרת את כותבת בלוג?