לא על החוק לבדו | כל-מיני

במדינת אריזונה של ארה"ב עבר חוק שמאפשר לבעלי עסק להימנע ממתן שירות להומוסקסואלים בתירוץ של "אמונה דתית אישית". אורלי גולדקלנג יוצאת נגד

* בחמישי הזה- מפגש אדר ב': קריוקי מוזיקלי *

(עוד בעניין: במומו פוסל)

גולדקלנג. עורכת דיוקן
גולדקלנג. עורכת דיוקן (תצלום: פייסבוק)

אני בדרך כלל נמנעת מלהתבטא בסוגיית החד מיניים מטעמי "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו".

במהלך העשור האחרון יצא לי להכיר ולאהוב לא מעט אנשים שמגדירים את עצמם כחד מיניים, לשוחח איתם בעניין (מעט) ובעניינים אחרים (הרבה), ובכל זאת אני לא מרגישה שאני מבינה משהו בעניין. לא יודעת אם זה מולד או נרכש, לא יודעת איזה אחוז נוטה למינו מטעמי נטייה ואיזה מטעמי חברה. ברור לי שלשיח המופרז בעניין יש משקל בכמות המצטרפים לקהילה, לא ברור לי בכלל מהו. כי להיות שם ממש, להרגיש את מה שהם מרגישים לא יצא לי מעולם. סליחה, בנות. אתן פשוט לא הטעם שלי.

אז הגיע זמן לחרוג.

בשבוע שעבר עבר במדינת אריזונה של ארצות הברית חוק שמאפשר לבעלי עסק להימנע ממתן שירות להומוסקסואלים (בתוך שאר אנשים שלא נראים להם), בתירוץ של "אמונה דתית אישית".

לא ברור לי בדיוק מהי אותה אמונה דתית שמאפשרת לא לשרת ציבור כלשהו, בין אם הוא שונה ממך בתפיסתו הדתית, הפוליטית, או שהוא סתם לא בא לך טוב בעיניים. מדינה מתוקנת צריכה שיהיה בה החופש להילחם על דעות שונות, ולנצל כל אמצעי לגיטימי כדי להעביר אותם. השפלת לקוחות ודחייתם היא מחוץ ללגיטימציה הזו. אתה לא חייב לתמוך בתפיסה של הלקוח הפוטנציאלי או באורח החיים שבחר. אתם בטח לא צריך להזדהות איתו. אתה יודע מה? אתה יכול אפילו לשנוא אותו. אבל כשעומד מולך אדם ומבקש שירות, חובתך לשרת אותו במלוא הכבוד. למה? ככה. כי הוא בן אדם.

זה לא עניין חוקתי ולא צריך לערבב אותו עם יותר מדי מונחים מעולם השוויון והצדק. אנושיוּת נמצאת בארגז הכלים האינסטינקטיבי שלנו. ככל שאנחנו מנסים לתת לו תירוצים משפטיים ועטיפות חתומות בחותמת ממשלתית, הוא רק הולך ומתרחק. השפלת בני אדם באשר הם היא דבר אסור. נקודה. לא משנה אם הם חד מיניים, מוסלמים, יהודים, ההוא שדפק לך מכות בכיתה ד' או זאת שהלשינה עלייך למורה בכיתה ח'.

את החשבונות האידיאולוגיים או הדתיים שלנו אפשר לפתור באלף דרכים ומחאות, בלי להיות גיבורים על האדם האחד שנכנס אליך לעסק ובסך הכול רצה לרכוש איזה קרטון חלב או כיסוי לאייפון. דווקא כאן קל מאוד לדון אדם, קל מאוד לדעת איך תרגיש לכשתגיע למקומו.

(מקור ראשון, דיוקן, כ"ח באדר א' תשע"ד, 28 בפברואר 2014)

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.