לשבור את מהירות הקול | ורוח אלוקים מרחפת

המטוס של יהושע ואנשים במצבו מחשב להישבר בכל רגע. משהו עומד לקרות. האם הוא יפרוץ דרך ויוביל אל משהו טוב?

(לכל הרשומות הקודמות בבלוג – לחצו כאן)

מתוך האתר: יורם מנור

יש איזו אגדה שמסופרת ע"י מטפלים למיניהם ואנשי העידן החדש, ומעולם לא טרחתי לבדוק את אמתותה אבל היא בהחלט מתאימה לי ומיטיבה לתאר את מצבי.

האגדה מספרת שגם שכבר היו מטוסים בעולם ותעשיית האווירונאוטיקה המשיכה להתפתח, היא בכל זאת  לא הצליחה לשבור שיאים חדשים. הדבר קרה, כך מספרים המטפלים, מפאת העובדה שכל טייס ניסוי שעלה על מטוס חדש והגיע לרגע שבו מתחיל המטוס לרעוד ממהירות שהוא צבר, היה הטייס נכנס ללחץ וחוזר למהירות הרגילה (אם אפשר לתאר את זה כך כשמדובר במטוסים).

חלף זמן רב עד שהגיע טייס הניסוי שעשה את ההבדל, הטייס שהקפיץ את כולנו לעידן חדש בתעופה. הטייס, שהיה אמיץ במיוחד כנראה, עלה על המטוס כשהוא מחליט בלבו לשים את נפשו בכפו ולראות מה מחכה לו מעבר לשלב הרעידות. כשהגיע לנקודה שבה מתחיל המטוס לרעוד, הוא לא הרפה אלא המשיך לשמור על תאוצת המטוס. הרעידות כמובן לא פסקו אלא הלכו והתגברו עד לנקודה שבה הוא הפך להיות האדם הראשון ששבר/חצה את מהירות הקול. השאר היסטוריה.

כשאני קורא חלק מהתגובות שנכתבו כאן ע"י כמה חברים אני נזכר באגדה הזו. רבות מהתגובות כאן מציעות לי ולחבריי  לראות את הטוב שבחיינו, להיפתר מרוח הנכאים הקבועה שמנשבת מהדברים ולהתחיל ליהנות מן החיים. אני מבקש להבהיר קבל עם ורבש"ע – אינני כופר ח"ו בכל הטוב שקבלתי ושאני מקבל מבוראי בכל יום, אני מודה על כך בכל יום. עם זאת אני ואחרים כמוני חיים בתחושה שהמטוס שלנו רועד כל הזמן, שכל רגע משהו אמור לקרות, משהו חייב לקרות. הרי לא ייתכן שנבלה את חיינו בתחושה שמעולם עוד לא נולדנו, בכל אופן לא ממש. אצלנו הרעידות האלה לא נגמרות לעולם, שום דבר לא יוצא מהן (לפחות לא בעולם הזה), לא נולדת מהם שום פריצת דרך גדולה או משהו אחר. המטוס שלנו רועד, מחשב להישבר בכל רגע.

ההרגשה הקבועה אצלנו היא שהכול קורה, אבל רק כמעט. רבים מחברי חולקים איתי את ההרגשה שאנחנו לא יכולים "ללכת עד הסוף". לא מצליחים להגשים את יכולתנו וחלומותינו באופן מלא ומספק. הכול רק בערך, מצליחים אבל לא לגמרי.

הנטייה המשולבת בדת ובמשפחה שואבת מאתנו אנרגיה רבה של הסתרה ושל ניסיונות לממש אהבה שלא תיתכן. כל חלום חדש שנולד בנו ממהר להיגנז כי אחזקה בו-זמנית של כל החזיתות מכריחה אותנו לוותר עליו.

בקיצור, מה שאני רוצה לומר הוא שאני מאוד שמח ומודה על התגובות, באמת באמת ובלי שמץ של ציניות. עם זאת אני באמת מחפש אחר נקודת מבט חדשה להאיר שבה את המציאות שלנו, נקודת מבט אמתית שתאפשר לנו לעבור את שלב הרעידות אל השלב הבא באבולוציה הפרטית של הזן שלנו.

יהושע

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.