גבר-גבר | משכני אחריך

חבר הופתע לגלות שאריה הומו, ואריה מהרהר בקול למה החבר הופתע – רק כי אריה אינו נשי ואין לו קרניים וכי כל ההומואים נשיים ובעלי קרניים?

* היום, יום חמישי – מפגש אדר ב': קריוקי מוזיקלי *

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

אריה

המון חברים בכל מיני צבעים

(שרית חדד)

פגשתי פעם מישהו הומו ששאל אותי משהו בסגנון "אתה הומו?!", כאילו זה מפתיע. למה זה מפתיע? האם רק מפני שאני נראה רגיל כמו כולם? לְמה ציפיתם, לקרניים או לזנב?

לרובנו נוח יותר עם קטגוריות, כבר כתבתי על הגדרות, ועסקתי בעיקר בשאלה איך אני מגדיר את עצמי, בנפרד מההגדרות החברתיות, וגם איך להשתדל לא להגדיר אחרים. אבל עדיין יש מערכת יחסים עדינה בין היחיד לחברה, ולמרות שאולי הייתי רוצה, אני לא יכול להתעלם ממנה.

לדעתי התפיסה הקלסית של הומואים, ואיך החברה מתארת הומו טיפוסי, נשענת על הפרדה דיכוטומית של שחור ולבן, לפי מגדר: יש נשים או גברים, אין מקום לגוונים של אפור. הומו נתפס בדרך כלל כגבר בעל תכונות אופי נשיות וברור שהוא נמשך ימשך לגברים הרי הוא סוג של אישה.  זה יכול להסביר כמה דברים, אך האם ההסבר מניח את הדעת?

יש סטרייטים שנבהלים מזה שגברים נמשכים אליהם, שמישהו רואה בהם סוג של אובייקט מיני. קצת כמו שהם עושים לנשים. יש כאלה שדווקא מוחמאים מהרעיון. כולנו מעריכים לפי מראה חיצוני, קוראים לזה רושם ראשוני. אבל אצל נשים לפעמים זה הרושם היחיד והעיקרי, שיהיה לה קשה לשנות, אם בכלל.

לְבָנות לכאורה קל יותר לקבל הומואים, דווקא בעולם שבו גוף האישה הפך לאיזשהו חפץ, בעולם שבו מקדשים את הזנות ולפריצות קוראים חופש, בעולם שבו יש תחרות מלכת היופי אבל אין תחרות מלך היופי, מה שמראה על תפיסה שרואה בגוף האישה את חזות הכול, ומייחסת פחות חשיבות לשאר התכונות שלה.

אישה לא ממש תתנגד לרעיון של חבר הומו – שהוא גבר מצד אחד, אבל בלי החסרונות הוולגאריים שגברים סטרייטים נגועים בהם לעתים. מישהו שיראה אותה, ולא רק את הגוף שלה.

כמו כן, על פי רוב טיפולי המרה מתבססים גם הם על עיקרון זה – שיש איזו בעיה או חוסר בגבריות ולכן אם תשלים את הפער, אוטומטית תימשך לנשים. גם תהיה לך מספיק גבריות משל עצמך, וכנראה שגם תפסיק להימשך לגברים.

אני שואל את עצמי האם ניתן לשמור בכל זאת על מידה מסוימת של הומואיות, ולא לנסות להיות גבר גבר?

אני לא בטוח שזה דבר טוב כל כך בסופו של יום, ולא יזיק לסטרייט הממוצע לשמור קצת יותר על היגיינה, טעם סביר בבגדים, התנהגות עדינה יותר, ובעיקר מנעד רגשות רחב יותר.

אך באופן די מפתיע, לא רק אלו שדוגלים בטיפולי המרה מתבססים על העיקרון הזה, אלא גם ארגונים להטבי"ם מביאים ראיות ממחקרים מדעיים שהומוסקסואליות נגרמת כחוסר בהורמון גברי בלידה, כדי להוכיח שזה משהו מולד שאי אפשר לשנות אותו.

יוצא מכך שהן המחשבה שאפשר להשתנות והן המחשבה שאי אפשר, מתבססות על כך שהומוסקסואליות היא גבריות נשית, סוג של טרנסג'נדריות, אבל עם זהות גברית ודימוי גוף שתואם את המגדר. כך אצל מי שאומר שזה פסיכולוגי, ואצל מי שאומר שזה פיזיולוגי. יוצא אם כן שכולם מסכימים, אבל לא מסכימים, ואני לא מוצא את עצמי מסכים עם אף אחת השיטות.

אז למה כל המהלך לא נראה לי נכון? אולי בגלל שזה מסוג הדברים שהם טובים מדי מכדי להיות אמתיים. כשהדברים ערוכים כל כך יפה, קל מאוד להתיימר להבין הכול ולבוא ולהגיד למישהו "אתה לא ממש נראה הומו", כי הוא לא נכנס לסטיגמה של בחור רגיש, בעל חוש אופנתי, עם הנהגות עדינה, ביישנית משהו ונשית באופן כלשהו.

כשפגשתי את הבחור מתחילת הרשומה תהיתי לעצמי שאם גם אני הייתי מכריע על פי המראה וההתנהגות, אז לא בטוח שהייתי חושב שהוא גם הומו. הוא "לא נראה" הומו. שנינו לא ציפינו לפגוש מישהו שנראה כמו שכל אחד מאתנו נראה, אבל מסתבר שלא הכול עובד לפי סטיגמות.

כמו שאני לא תואם סטיגמה כלשהי, אני מניח שגם אחרים לא צריכים להיות מחויבים אליה. מה שכן כשנפגשנו ודיברנו אני לא יודע מה בדיוק היה לי בראש, ביחס לאיך הומו אמור להיראות ולהתנהג, אבל הסטיגמה הייתה צריכה לְפנות מקום כדי שלא אֶראה רק שחור או לבן, אלא גם נתחיל לחפש גווני אפור בין הומו לסטרייט, ונפתח את עצמנו לראות אנשים בצבעים שונים.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. התארח אצלי בחור הומו. אני לא הייתי מבחין בו שום שוני, אלמלא הוא הציג את עצמו ככזה. אך הוא הוסיף לי שהומו יכול להבחין מי הומו, אע"פ שאינו נשי. הבנתי ממנו שהוא כן מסוגל לזהות.
    אז ודאי שאין כאן מקום לקבוע מסמרות.

  2. יש סטיגמות, ולא תמיד קל להתגבר עליהן. השאלה אם אלה שאפשר לזהות הם באמת מתנהגים כמו הומואים, או כי הם מתנהגים כמו שמצפים מהם להתנהג.
    יש ציפייה לעדינות, להתיפיפות, לרגישות. דברים שלא יזיקו לסטרייט טיפוסי, ואני לא בטוח שהוא קשור בהכרח לנטייה.