מומין סבתא אינה טועה | משכני אחריך

כשהידלדלו שערות הזנב של מומין-טרול הוא היה בטוח שאפשר וחובה לשנות זאת. ניסיון השינוי גרר תוצאה מרה, וגם ניסיון הקבלה * משה בלקח מעניין מפרק במומינים

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

משה

ילד של אבא – רואה בך אותי, את הילד שהייתי בעצמי.
וכל מה שקורה לך – מרגיש כאילו לי, ללמוד שוב מחדש מה אני ומי.

(מוקי, ילד של אבא)

כשהייתי ילד הייתה לנו בבית טלוויזיה, עד שפעם אחת היא התקלקלה ואבא החליט שלא לתקן אותה. בחודש האחרון החליט אחי (בן 16!) לעשות השלמות לחסכים מהילדות, בעזרת יוטיוב כמובן. וכך, בערב אחד, פשוט מצאתי את עצמי יושב לידו ורואה פרק מעמק המומינים.

**

בוקר נעים ושטוף שמש בעמק המומינים.

מומין-טרול מתעורר ומביט מיד בקצה זנבו. כבר זמן רב הוא מרגיש שמשהו מוזר קורה לו. משהו שלא אמור לקרות למומין: שערות הציצה (קצה הזנב) החלו נושרות לו, והציצה מידלדלת.

מומין-טרול הנבוך לא יודע את נפשו. למה זה מגיע לו? איך? וכיצד, אם בכלל, יספר על כך להוריו?

בחשאי הולך מומין לבית הגברת בעלת השיער הוורוד והעשיר ומבקש ממנה את סוד הקסם. "זה טבעי" היא עונה לו, "וכך גם התקרחות, אי אפשר להשפיע עליה".

מומין המיואש מגורלו שנגזר עליו בלי יכולת לשנותו, שב הביתה ונשכב במיטה. למה לו חיים?

מומין אבא ומומין אימא המודאגים נכנסים לחדרו ומנסים לדובב אותו:

"אתה יכול לספר לנו הכול, מומין. אתה היית ותישאר תמיד הבן שלנו". אז הוא סיפר, ובאמת הוא נשאר הבן שלהם והם אוהבים אותו. אבל מומין רוצה להשתנות.

מומין מתחנן לאמו שתמצא לו פתרון, והיא בודקת בספר התרופות של מומין סבתא. אכן, יש תרופת פלא! בליל מולד הירח יוצאים היא ומומין-טרול לקטוף צמחים מיוחדים בכמות מדויקת על פי מרשם. מומין אימא רוקחת את השיקוי על פי הכתוב, ומומין שותה. מחר בבוקר הציצה אמורה להשיב לעצמה את הדרה, להיות כמו כל המומינים.

ובבוקר, שוב השמש זורחת בעמק המומינים.

ושוב מומין-טרול מתעורר ומביט מיד בקצה זנבו. ושוב משהו מוזר קורה לו, משהו שלא אמור לקרות למומין: שערות הציצה התמלאו והפכו לשערות זהב.

מומין-טרול הנבוך לא יודע את נפשו. למה זה מגיע לו? איך? וכיצד, אם בכלל, יספר על כך לחבריו?

מבוהל יורד מומין לסלון ביתו ומבקש מאביו ואמו את סוד הקסם. "זה מוזר", פולטת מומין אימא, "מומין סבתא לא טועה בדרך כלל". היא בודקת בספר התרופות ומגלה שיתכנו תופעות לוואי לשיקוי שרקחה, והם יעברו רק בחלוף שבועיים.

מומין המיואש מגורלו שנגזר עליו בלי יכולת לשנותו, יוצא למרפסת הבית. למה זה קורה לו?

מַי הקטנה פוגשת בו ומכריחה אותו לאהוב את ציצת הזהב המוזרה והשונה שלו: "אתה צריך להתגאות בה". אז הוא התגאה, וכבר לא רצה להשתנות.

סנופקין, שנקרה בדרכו של מומין, הזהיר שאם יתגאה בציצת הזהב – היא תביא לו רק צרות. ואכן, מומין כמעט מאבד את סנורקה חברתו בגלל שהפקיר אותה לידיו של סרח והתעסק רק בהאדרת ציצת הזהב שלו.

שבועיים חולפים והירח עוד רגע עולה. כשיופיע, תחזור ציצת הזהב של מומין להיות רגילה.

לא דלילה ולא מזהב, ציצה כמו שיש לכל המומינים.

**

אז מה היה לנו כאן?

כשהידלדלה ציצתו, מומין-טרול הוא היה בטוח שאפשר וחובה לשנות, ובמקום ציצה רגילה הניסיון לשנות הביא אותו לקוטב השני: ציצה מלאה. מדי. ציצה מוזהבת.

כשהחליט לקבל את ציצתו כמו שהיא, מוזהבת, הפך מומין-טרול לחסר רגישות ואטם לבו לתחושותיה של חברתו. מיצור אהוב ואוהב הפך למומין שחצן וגאוותן.

אז מה הפתרון? שאלה טובה.

המומינים לא התעסקו בשאלה הזו. בסופו של דבר, בחלוף שבועיים, תחזור הציצה ותהיה רגילה. מומין יחזור להיות מומין רגיל, בלי שוֹנוּת, ובלי שאלות קשות. בלי מבוכה, בלי תסכול ובלי ייאוש.

הרי בסך הכול זו תכנית ילדים. ולהם מספיקה נשיקה על המכה כדי שהכאב יעבור. להם מספיקה התרופה של מומין סבתא.

ובכל זאת, אחי ואני היינו מהופנטים. מסתבר שבוקר נעים ושטוף שמש בעמק המומינים מלטף גם את כאבם של המבוגרים. מומין סבתא לא טועה.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.