הארון האישי של רם | ארונות נפתחים

הכעס על הקב"ה ("למה דווקא אני?!"), השנאה העצמית ("פגום"), הטיפול ("הבנתי שיש לי עסק עם רמאי"), עזיבת הדת ("הרגשתי שאלוקים שכח אותי"), והחזרה הביתה ("בעקבות כמוך אני מרגיש שאני מתחיל לפתח זהות") * רם משתף בסיפורו האישי

(לכל הסיפורים האישיים האחרים בבלוג זה – לחצו כאן)

open-locker-boris-suntsov

רם, גר בדרום, בן 26. למד בישיבה תיכונית, מכינה קדם צבאית וישיבת הסדר. עובד בתחום המחשוב ולפני לימודים אקדמאים. דתל"ש, אבל מאמין גדול.

אני והגילוי

מגיל מאוד קטן, בסביבות גיל 11, גיליתי שאני ״שונה״. אני זוכר את עצמי בערבי שישי עומד מול המראה ובוכה. שואל: למה אני? איך זה יכול להיות?

במהלך השנים חייתי על הקצה. לא הסכמתי לקבל את רוע הגזרה. כל פעם אחרי ששתיתי אלכוהול הגעתי למחשבות אובדניות, קשות.

אני והשיתוף הראשון

בכיתה י"א המשפחה שלי עברה טלטלה רצינית כלשהי, וזה הגיע למצב שהגעתי לכיתה, פתחתי גמרא והתחלתי לבכות. באותו יום בא אליי חבר, וניסה להוציא ממני מה קרה. הוא היה בטוח שזה בגלל הנטייה. לא שיתפתי אותו, עד שהוא נשבר ואמר לי ״אני אתחיל, אני הומו". עניתי לו: ״אני יודע, גם אני. אבל זה לא בגלל זה״. ומהנקודה הזאת נהיינו החברים הכי טובים למשך עשר שנים של המון תמיכה ועזרה זה לזה.

אני והדת; אני והרבנים

כשהפנמתי שאני הומו, כעסתי מאוד על הקב״ה. לא הבנתי למה? למה דווקא אני? יש כל כך הרבה אנשים בעולם, בְּחר בהם! עזוב אותי בשקט.

הכעס הגיע לא רק בגלל הנטייה המינית. הרגשתי שהוא ברא בריאה מקולקלת, בריאה לא ״ראויה״ (בגלל עוד כמה ״פגמים״). אך למרות כל הכעס נלחמתי, לא רציתי לוותר על הדת בקלות. הלכתי למכינה קדם צבאית, שמתי בצד את הנושא של הנטייה המינית (דבר שהתברר כטעות), והתחלתי להתחזק. בשנה השנייה של המכינה, אחד מהחברים התחתן. בחתונה הייתה שדכנית שפנתה אליי אח״כ בנוגע לשידוך. ושם זה חזר. המועקה, הרי אני הומו, מה להתחתן עכשיו?

החלטתי לספר לרב שלי על הנטיות המיניות שלי. מובן שבאתי לו בדרמה ״יש לי משהו חשוב לספר לך, יכול להיות שתעיף אותי מהמכינה״, אבל הרב קיבל את זה בצורה מאוד יפה, והביא לי חיבוק ענקי.

כיום, אחרי מכינה קדם צבאית וישיבת הסדר, יצאתי בשאלה. עדיין יש בתוכי כעס עצום על הקב"ה. לא בהכרח כי הוא יצר אותי הומו, אלא יותר בגלל כל הקשיים שעברתי תוך כדי הברור לגבי הזהות המינית שלי. בכל מקום הרגשתי שהוא שכח אותי.

אני והטיפול

אחרי שסיפרתי לרב שלי הוא הציע לי כמה אפשרויות: טיפול המרה ע"י פסיכולוג, להתחתן עם לסבית, להתנזר ואף לחיות עם גבר (כמובן בניסיון להימנע מהמשכב עצמו). מובן "שקפצתי" מיד על הטיפול המרה, הרי מי לא רוצה להיות "נורמלי"?

כחצי שנה הלכתי לפסיכולוג בירושלים, כל שבוע מפגש. בתור מכיניסט נאלצתי להפסיק לעשן, לצאת לעבוד ולחסוך כמו מטורף כדי לממן את הטיפול והנסיעות. יש לציין שהרב עזר לי גם מהבחינה הכספית. עם הזמן הרגשתי שאני לא מתקדם לשום מקום עם הטיפול, ושמתי לב שאני חוזר כל פגישה על אותם דברים ושאני עדיין נמשך לגברים. שאלתי את הפסיכולוג איך מתקדמים מכאן, והוא ענה לי: "מה דעתך על צומות ועינוי הגוף?"

הבנתי שיש לי עסק עם רמאי, הרי הנטייה המינית היא לא משהו רק גופני. הנטייה היא הרבה מעבר.

כשניסיתי להסביר לו מה אני חושב, הוא אמר שאני "מתעקש" להישאר באותו המצב ושאיני רוצה להתקדם. מיותר לציין שיצאתי מהפסיכולוג שבר כלי, הוא אחד מהאנשים שגרמו לי לאבד אמון באחרים תקופה די ארוכה.

אני והמשפחה

לפני כשנתיים וחצי, סיפרתי לאחי ולאחת מאחיותיי. הם היו בהלם ראשוני, אבל שניהם קיבלו את זה די טוב. אחותי אמרה לי: ״לא אכפת לי מה תעשה, העיקר שיהיה לך טוב״. היום אנחנו לא מרבים לדבר על זה כל כך, וזה חבל. עם אחי חל שיפור ניכר בזמן האחרון בכל הקשור לנושא, ובכלל.

אני והחברים, קהילה ומקום העבודה

נכון לעכשיו, סיפרתי לחמישה חברים טובים שלי במהלך החיים (מכינה, תיכון, צבא). הם קיבלו את זה יפה – שאלו דאגו ותמכו. אחד החברים שלי אמר לי: ״נו ו…? אתה עדיין אותו בן אדם  אתה עדיין רם". והיד עוד נטויה.

אני ונשים

יש בנות ממש ספציפיות שאני נמשך אליהן מינית. רגשית? לא.

אני וכמוך

לכמוך הגעתי לפני שנה וחצי בעקבות חבר. הוא נדנד לי לבוא איתו לשבת של ״עמותת כמוך״. באתי בציפייה למצוא חתן, לא קרה :-). במקום זה מצאתי חברים, משפחה, פתיחות. מקום שאפשר לדבר שם על הכול.

בעקבות הארגון הגעתי גם לקבוצה בפייסבוק, וגם שם מצאתי המון אוזן קשבת, חברים ומקום.

בעקבות כמוך והקבוצה אני מרגיש שאני מתחיל למצוא את מקומי בעולם. שאני מתחיל לפתח זהות.

אני בעוד 10 שנים

בעוד 10 שנים אני מקווה להיות הרבה יותר שלם עם עצמי, בזוגיות בריאה וטובה עם גבר ולמצוא את הדרך חזרה לה'. ילדים? כרגע אני מתחבט בנושא, עדיין לא בטוח שאני רוצה לגדל ילד בזוגיות חד מינית.

רוצים גם אתם להתראיין למדור?

שלחו לנו דוא"ל: kamoha.or@gmail.com

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.