כולנו נוגעים בדבר | ורוח אלוקים מרחפת

יהושע שיתף את רב הקהילה שלו. הוא לא ציפה ממנו לנסים ונפלאות או ללגיטימציה אלא בסך הכול הוא רצה להיאחז בחיים בריאים שלא מתאמצים להיות כאלה

(לכל הרשומות הקודמות בבלוג – לחצו כאן)

מתוך האתר: יורם מנור

הפעם אני באמת לא יודע מאיפה להתחיל ומה לומר. הקלישאות מדברות על כך שרגעי משבר מהווים את אחד המנועים החזקים ביותר ליצירה, אז אומרים.

כשאני אומר שאני לא יודע מניין להתחיל ולכתוב, אין פרוש הדבר שאין לי מה לכתוב אלא שהבלבול אצלי גדול כל כך שאני לא מוצא נקודת אחיזה איתנה אחת שממנה אני יכול להתחיל. הכול נראה לי חלקלק, חמקמק ולא יציב. הצורך להיות על המשמר כל הזמן מתיש אותי. לעתים קרובות אני מוצא את עצמי בוכה בדמעות ומתנהל בתחושה כללית של אובדן ופחד.

דווקא מתוך המקום הזה, החלטתי, לאחר התלבטויות רבות לצאת מן הארון בפני רב הקהילה שלי.

אני רואה אתכם מרימים גבה, תמהים על מחול השדים הרגשי הזה ואולי אפילו מסובבים אצבע ברחמים על הרקות. אבל באמת עשיתי זאת חברים. לאחר רקימה עדינה של יחסים טובים עם רב הקהילה ולאחר בדיקה מעמיקה של נטיית הלב שלי, החלטתי לפתוח בפניו את הכול, ובפעם הראשונה בחיי, למעט מה שהיה לפני עשרים שנה עם ראש הישיבה שלי, לצאת מן הארון בפני אדם שנמצא מן העבר השני, שנמצא בצד השפוי של החיים.

אני כבר שומע את ההתקוממות על הדברים, אבל החוויה שלי – כמי ששומר סוד גדול ולא הולך אחר כמיהת לבו וגופו – היא שאני מתהלך על קו עדין מאוד שבין העולם שבו יש לי חברים כמוני וכולנו פחות או יותר מתחזקים חיים דומים תוך מתח מתמיד ומטריף, ובין עולם אחר ופשוט יותר לכאורה ובו הדבר הבסיסי ביותר, תחושת השייכות, ברורה ויציבה מאליה.

הושטת היד שלי לעזרה אל מי שעומד בראש הקהילה, היא לא ציפייה לנסים ונפלאות או רצון לקבל לגיטימציה. הושטת היד שלי לעזרה היא רצון להיאחז בחיים בריאים שלא מתאמצים להיות כאלה. הידיעה שיש עוד מישה ובמעמד שכזה, שיודע עליי ועל חיי, מאפשרת לי להניח את המסכה ואת כלי המלחמה בצד ולהיות אני באמת (לפחות לכמה שעות/דקות מדי פעם בפעם).

אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים, ונדרשת נקודת משען חיצונית ואובייקטיבית בכדי לקבל באמת הסתכלות אחרת על הדברים. החברים הנפלאים שלי, שהולכים גם הם באותו מסלול, מפיגים בעבורי את תחושת הבדידות הנוראה אבל כולנו באותה הסירה בסופו של יום, ואיש מאתנו לא יכול באמת להתרומם מעל כוחות המשיכה שמקיפים אותו. כולנו נוגעים בדבר.

צברתי עד כה כמה שעות שיחה עם הרב שלי ועוד נכונו לנו שעות רבות אני מניח. אני רק מקווה ומתפלל שמלבד הפורקן הנפשי הגדול שיש בזה אצליח באמת להיחלץ מן המצרים ולייצר מערכת יחסים חדשה ובריאה יותר עם רבש"ע למרות הנטייה.

מצטער שוב, על הבלבול בדברים.

בתקווה לימים טובים יותר,

יהושע

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.