דו-שיח של חירשים | משכני אחריך

משה קרא מחקר על קבוצת חירשים וגילה שיש קבוצה שמדגישה את החירשות לעומת קבוצה שאינה מדגישה אותה. איזו קבוצה משתלבת יותר והאם זה קשור להומואים?

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

משה

זה לא שנהיה לי יותר טוב, זה לא שנהייתי כוכב.

למדתי לחיות עם עצמי, וזה הדבר הכי קשה בעולם

("מישהו אחר", דודי בר דוד)

לא מזמן קראתי מחקר על אנשים עם חירשות (חלקית או מוחלטת). הם נחלקים לשתי קבוצות: The Deaf ו- The deaf.

מה ההבדל ביניהן? טוב ששאלם.

הראשונה מגדירה את החירשות באות גדולה והשנייה באות קטנה, וזה אמנם שינוי קטן לקורא אבל שינוי גדול לחירשים. הקבוצה השנייה מצרפת את עובדת חירשותם לעוד פריט בחייהם: נניח שאדם אחד הנמנה עם הקבוצה הזו הוא גבוה, גר בבניין קומות בפאתי המרכז, אוהב לפתור תשבצים, וגם חירש. אדם אחר, הפעם מהקבוצה הראשונה, הוא חירש גבוה שגר בבניין קומות בפאתי המרכז ואוהב לפתור תשבצים.

הקבוצה הראשונה מתייחסת לחירשות כחלק מרכזי ומהותי בהגדרת האדם. ההשלכות לכך הן רבות: החל בכך שאנשים חירשים הנמנים עם קבוצה זו ילכו להצגות של חירשים דווקא ולבתי קפה של חירשים וכלה בכך שהם יקראו תיגר על לימוד קריאת שפתיים לצורך תקשורת. רוצה לתקשר איתנו? רוצה שנתקשר איתך? תלמד את שפת הסימנים!

ידוע לכל שהחירשים הם אחוז קטן מהאוכלוסייה, שתי הקבוצות מודות בכך. ההבדל הוא שהראשונה מתבדלת ומנסה לייצר אלטרנטיבה לכלל, והשנייה מנסה להשתלב, כמה שאפשר, עם הכלל.

הקונפליקט הזה, של שילוב מול ייחודיות והיבדלות, נוכח בכל קבוצת מיעוט: חירשים מול שאר האוכלוסייה, מהגרים מול שאר המדינה ואפילו יהודים מול שאר העולם.

הרצון להרגיש רגיל ונורמלי מתנגש עם הצורך בחברה תומכת, המקבלת את מה שאני באמת, בלי תחפושת.

בסוף המאמר נכתב שהקבוצה המשתלבת גדולה בהרבה מזו המתבדלת, אבל שתיהן שומרות על יציבות יחסית.

מעניין אם היציבות הזו הייתה נשמרת במקרה שבו היה ניתן להיפטר מהחירשות, או לפחות להחריש את כל העולם. אבל על זה עוד לא נכתב מחקר.

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. ההשוואה חסרת שחר. אין שונאים לחרשים, אין דינים המגנים חרשים, לא רדפו אותם במשך מאות ואלפי שנים תוך איומים ברצח, בעינויים ובמאסר. לחרשים ישנה חברה תומכת ואגודות המספקות להם את צרכיהם: מכשירי שמיעה, הוראת שפת הסימנים ומועדוני מפגש, בהם דנים בצרכים היחודיים שלהם.
    עכשיו גם להומואים ישנם אירגונים תומכים, וחוקים המגינים עליהם. כל אלה לא קרו מעצמם. כל זה הושג בדם יזע ודמעות, בהפגנות, במצעדים, בכותרות בתקשורת, ובלחץ על פוליטקאים. כל זאת לא נועד כדי להדגיש את השוני, אלא כדי להשיג שוויון זכויות מול החוק, ושווין נפש (אדישות) מול החברה. ברוך ה' אנחנו בשלבים מתקדמים של ההשגים האלה, ואל לנו לזלזל בעבודה הרבה שהושקעה בהם.