"לרעות בגנים" באתר נענע | תרבות

"לרעות בגנים" מציע פתרון הזוי ולא פוליטיקלי קורקט למצוקת ההומואים הדתיים אך ההצצה שהוא מספק לעולמם הופכת אותו לספר שאי אפשר להיות אדיש אליו * ביקורת ספר מאתר נענע

(עוד בעניין: "לרעות בגנים" במקור ראשון)

לרעות בגנים הרב הראל

"לרעות בגנים" יצא אמנם בהוצאה קטנה ולא מוכרת, אך אין בכך להעיד על איכותו. להיפך – מדובר במרגלית של ממש, ספר שללא ספק היה נמכר ומתפרסם גם בהוצאות הספרים הגדולות בישראל. יחודו של הספר הוא בנגיעתו באחד הנושאים הרגישים בעולם היהודי והישראלי – סוגיית ההומואים הדתיים.

מחבר הספר, הרב ארלה הראל, מתגורר בהתנחלות שילה ו"משתדל לאהוב אנשים". למעלה מעשרים שנה הוא לומד ומלמד תורה וכיהן בין היתר כראש ישיבה – "מתוך רצון לגעת בעולמן של נשמות רבות", כפי שהוא מגדיר זאת. הרב הראל הוא מהבודדים ברבני הציונות הדתית שאחזו בשור בקרניו והחלו ליצור פתרונות אופרטיביים עבור ההומואים הדתיים. הראל הגה פתרון לא שגרתי, יש שיגדירו כמקורי ואחרים כהזוי – חיתון בני זוג המורכבים מהומו דתי ולסבית דתית לצורך הקמת תא משפחתי יהודי כשר, נורמטיבי כיבכול, וזו למעשה ליבת הספר.

הספר עצמו מחולק לשלושה גנים: "גן הקופים" – על שם פארק במרכז שבעבר שכן בו כלוב קופים, "גן העצמאות" – כאנדרסטייטמנט לגן המפורסם של משכב הזכר בירושלים, ו"גן השעשועים". הספר מורכב משלושה סיפורי חיים של שלוש נשמות התועות במבוכי הגנים של חייהם, עד שהן נפגשות ורוקמות יחד סיפור חיים שיש בו סוג של התרת סבך הקשר. מדובר בעולמות של תשובה ואהבה, יצרים ויצירה, התחדשות ופריחה עם הרבה ידישקייט ותאור עולמם של הדתיים ובני הישיבות לומדי התורה.

העלילה מספרת את סיפורו של הרב צפניה בארי על רקע משפחתו שנעה בין עולם החסידות לעולם הציונות ואת הקמת חוות הבודדים שלו שמארחת ומשקמת נפשות אבודות ופצועות. בהמשך מובא סיפורו של דרור – צעיר הומוסקסואל הנמשך בעבותות אהבה אל עולם התורה ומתקשה לפתור את הפלונטר של משיכתו לגברים. דרור מגיע לחווה של הרב בארי כדי למצוא נחמה ומזור ליסוריו. בחלק השלישי משתלבת בסיפור דוריאנה, שחקנית מצליחה מארצות הברית שמגלה את קשריה ליהדות ומתקרבת אל הדת באמצעות השניים. "לרעות בגנים" מספק הצצה לעולם הישיבות, רועי הצאן וחוות הבודדים, החסידויות שהתפתחו בראשית המאה על רקע הציונות והחלוציות, ובעיקר יסוריו של לומד התורה מול יצריו.

סיפור חד צדדי באופן מובהק

הספר כתוב בשפה קולחת ועשירה ומתובל בפראפרזות מעולם התורה עם הרבה שקדים וצימוקים. העלילות נשזרות זו בזו, כאשר לדרור משודכת בחורה לסבית בשם פליאה והם מקימים סוג של משפחה אלטרנטיבית. במהלך הספר לא מתוארת אהבה של ממש בין בני הזוג, כמו גם המצוקה המתבקשת מהצורך לגור ולישון באותה המיטה עם אישה ללא קשר רגשי וללא משיכה מינית, כמו גם הדחקת ודיכוי התשוקה העצומה שלו אל בני מינו. זו נקודה משמעותית שחסרה מאוד בספר והופכת את הסיפור לחד צדדי באופן מאוד מובהק.

"ואז נשאתי את עיני אל החתן", מתאר הראל את השתתפותו בחתונה של זוג מעורב, "וברכתי את בוראו שככה לו בעולמו, וברכתי את הכלה שובי שובי השולמית, שובי ונחזה בך. ומיהרתי לעלות את מעלה הבוסתן שם ישב החתן – ומיד כשראני קם וחיבוק כזה עם החתן טרם זכיתי לו. חיבוק עמוק אשר חשבתי בו חום זורם ומציף, חיבוק של תודה ואהבה, אבל גם של שותפות ארוכה בעליות ובירידות. רק שנינו ידענו מה עבר על עלם החמודות הזה מימי חלדו ועד עתה. כמה מעלות ומורדות, נפילות וקימות, היתה נשמה גדולה זו צריכה לעבור עד שיכלה סוף סוף להגיע לגן עדן מקדם".

הקריאה ב"לרעות בגנים" מעלה תחושות מעורבות. מצד אחד אין לזלזל בעיסוק בעולמם של ההומואים הדתיים ובנסיונות למצוא מזור למצוקתם. מאידך – קשה להתעלם מהפתרון ההזוי המוצע: להקים בית תורני אמנם, אך ללא אהבה וללא משיכה מינית בסיסית בין בני הזוג. על כל פנים, מה שהופך ספר לטוב זהו דווקא הרושם וההשפעה שהוא יוצר בנפשו של הקורא. למרות היותו שנוי במחלוקת וגם אם הפתרון איננו מקובל, ויש שיגידו אפילו איננו פוליטקלי קורקט, עצם הסיפור וההצצה לעולם עם מצוקה שרבים חיים אותה ומתפתלים בתוכה – בהחלט תופסת את העין והלב והופכת את "לרעות בגנים" לספר שאי אפשר להישאר אדיר אליו, ובהחלט שווה לקרוא.

לרעות בגנים, ארלה הראל, הוצאת דברי שיר, 288 עמ'

(נענע10, י"ד באדר א תשע"ד, 15 במרץ 2014)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.