הארון האישי של שמעון | ארונות נפתחים

על החזרה בתשובה בידיעה שהוא הומו, על היציאה מהארון מול אימא, על המבוכה מול נשים, על המפגש הראשון שהגיע לכמוך, ועל הרצון להקים משפחה * שמעון משתף בסיפור האישי שלו

(לכל הסיפורים האישיים האחרים בבלוג זה – לחצו כאן)

open-locker-boris-suntsov

שמעון, בן 20, גר בבירה, חוזר בתשובה. למד בתיכון רגיל ביבנה, המשיך בישיבה בירושלים.

מסיים שנתיים שירות לאומי בגן ילדים התפתחותי.

אני והגילוי

ידעתי על עצמי בערך בגיל 10. הרגשתי שמשהו שונה ומוזר קורה לי ולא ידעתי לתרגם אותו למילים. מגיל 14 עד 17 הייתי אצל עובדת סוציאלית די לא חכמה, והיא לא ממש עזרה לי. שלחו אותי מהרווחה לאחר שבבית הספר שמו לב לקושי רגישי מאוד גדול. המטרה שהלכתי אליה היה להשתנות אבל לאחר כמה זמן המטרה הייתה פשוט לברר מי אני.

אני והדת

גדלתי בבית מסורתי מינוס, ולא ממש הבנתי את המשמעות של המושג דתי או אלוקים. בגיל 16 חזרתי בתשובה בזכות מדריך שלי בתנועת נוער ״יחד״ שלקח אותי אליו שבת לישיבה. משהו שם הרגיש לי שלם – החיבור עם המסורת, עם אלוקים, הכול כ"כ הגיוני וטהור כשלוקחים את זה למקום נכון. רק בגיל 18 כשסיימתי י"ב הסכמתי ליציאה ״מהארון הדתי״. עד אז, בבית הספר בכלל לא ידעו שאני דתי.

חזרתי בתשובה בידיעה שאני הומו, אבל החלטתי שזה לא יעצור אותי בדרכי להתקרב לקב"ה ושמה שלא יהיה אלוקים אוהב אותי!!! היה לי שלב קטן שכעסתי על עצמי שאני בוחר בדרך כ"כ קשה, אבל הנוסחה שלי לשילוב היא להבין שאנחנו לא מחליטים מה אנחנו ושהקב"ה מכוון אותנו לדרך הנכונה בשבילנו. נכון, יש האיסור המפורש, אבל לא נעבור עליו.

אני והשיתוף הראשון

השיתוף הראשון היה כמובן עם אימא אהובתי, בגיל 10 בערך. אימא הייתה בשבילי תמיד, לא בהבנה כי היא לא ממש הבינה את המורכבות, אבל בחיבוק ובמשפט המחזק ״אני שם איתך כפרה תמיד".

את היציאה מהארון פתחתי במשפט ״אימא אני מדמיין אותי ואת המורה לספורט מתנשקים", היא כמובן צחקה אבל חיבקה חזק, ואמרה היא אוהבת אותי ושלא אדאג כי אני עוד ילד. היא תמיד חשדה. "תמיד רבת עם אחותך על הברביות ולבשת את הבגדים שלי", היא אמרה.

אני והמשפחה

יש לי משפחה מאוד שמרנית מצד אחד, ומאוד מודרנית מצד שני. אחותי יודעת מגיל 16. היא ״החבר״ הכי טוב שלי 🙂 היא מייעצת לי וכדומה. אבא יודע מגיל 19. סיפרתי לו כשהייתי שיכור בפורים, מאוד קשה לו להבין את המשמעות של להיות הומו ודתי ומה זה הומו בכלל. הוא בטוח שיש לכולנו hiv ושלעולם לא יהיו לנו ילדים. אותי הוא יקבל בסוף בלד ברירה, אבל את אורח חיי לא בטוח בכלל.

שאלו אותי הרבה שאלות, איך יהיו לך ילדים? מה עם משפחה? יש לך מחלות? יש דבר כזה אהבה בין גברים?

אני והרבנים

זה סיפור מורכב, אני לא מאמין שהם יכולים לעזור לי, ובסופו של דבר לכולם אותה התשובה. בכלל, כל נושא הדת והנטייה מורכב מאד ועדיין לא באמת נגעו בו, יש מצב גם שלא יגעו לעולם.

אני והחברים, קהילה ומקום העבודה

למרות שאולי נשמע שאני מחוץ לארון לגמרי – אז לא. לא יודעים עליי בשירות או בשכונה. אני לא מסתיר כלום ואם ידעו לו אכחיש, אבל כרגע עדיין נוח לי ככה.

אני והטיפול

כאמור, הייתי אצל עובדת סוציאלית, שם נגמר הטיפול שלי. אני לא מאמין בזה פשוט. אני אדם שנאמן לעצמו ומודע לרגשות שלו, אני יודע להסיק מסכנות ולנתח את עצמי, ואני לא מאמין בסוגים שונים של טיפולים. טיפול יכול להועיל לדברים מסוימים, אבל לא למצב שאני נמצא בו.

אני ונשים

זה סיפור מעניין. יש בת אחת שאני נמשך אליה, היינו ״ביחד״ בידיעה שאני הומו עד גיל 17. בגיל 19 התחילה התרגשות שהיא לידי, מבוכה, קנאה וכל הסימנים המראים על אהבה. הסיפור ביני לבינה עד היום לא באמת נגמר, אנחנו מנסים להתנהל "כידידים", אבל זה לא ממש הולך לנו כי אנחנו כל הזמן שומעים מאנשים "ואי אתם חמודים יחד" או "אתם כאלה מתאימים".

אני לא חושב שאני נמשך לנשים למרות שיש לי משהו לא ברור שם. אני יוצא מנקודת הנחה שהיא היחידה בעניין אף על פי שבשנים האחרונות כן יש לי איזו שהיא מבוכה לא מוסברת עם נשים.

אני וכמוך

כמוך הגעתי בגיל 18. ילד קטן ומבוהל שרוצה לחפש חברים. המפגש הראשון שלי היה מלחיץ מאוד בעיקר כי הייתי שם הכי צעיר. לא זזתי מהכיסא, ומצד שני חיפשתי אנשים שאני מכיר. אחרי המפגש הראשון לא הגעתי כמעט שנה וחצי. היום אני וכמוך זה סיפור אהבה – זה המקום שאני הכי מרגיש בו שלם, שמבינים אותי ושמבחינה דתית הכי מתאים לי. בקיצור, משפחה 🙂

אני בעוד 10 שנים

כשאני עונה על השאלה הזו יורדות לי דמעות. ברור לי שחלום חיי הוא לגור בישוב עם אישה ושישה ילדים דוסים חמודים, אבל לנוכח המציאות זה כנראה לא יקרה. אבל ילדים בטוח יהיו לי!!! לא משנה לי איך וכמה! עם בן זוג או בלי, אני אדם של משפחה, ולכן היא תהיה! זה אולי נשמע מופרח ולא הגיוני, אבל הילדים שלי יהיו גם דתיים, יש בי אמונה שלמה בדרך שלי.

רוצים גם אתם להתראיין למדור?

שלחו לנו דוא"ל: kamoha.or@gmail.com

5 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. רשומה מרגשת!
    חזרה בתשובה ללא הומוסקסואליות מוערצת על ידי, כל שכן במצב מורכב כזה..
    הלוואי והבעיה היתה רק עם "האיסור" (או למשל שזה היה האיסור היחיד). נראה שאתה מתמודד בעוז!

  2. לחזור בתשובה גם כשאתה יודע שחייך יהיו בברוך.. מאוד ראוי להערכה!!!
    אבל…
    כשלא קונים כרטיס, לא זוכים בפיס.
    לחשוב שאפשר לצאת מהנטייה ע"י עובדת סוציאלית זה כמו לצאת מסרטן ע"י מסטיק אורביט ללא סוכר למניעת עששת…
    בתור אחד שכבר מריח את סוף הטיפול, הסיכוי לזכות בפיס נמוך יותר מהסיכוי לצאת מהנטייה.
    בהצלחה.

  3. כל סיפור מרגש, כל סיפור נותן לאחרים כוח. יישר כוח, שמעון.
    עובדת סוציאלית? נו, באמת … אייני מאמין גדול בטיפול פסיכולוגי או בפסיכואנליזה אבל עו"ס היא ממש לא הכתובת. לפחות לא יצאת משם עם נזקים.
    כך או כך, אחרי שתסיים עם ילדי הגן, נקווה ונפלל שיהיו לך ילדים משלך. ודאי תדע לטפל בהם הרבה יותר טוב מגברים אחרים.