שמונה סיכומים אישיים למפגש אייר תשע"ד: שבת כמוך 5 | אירועים ומפגשים

שלום: היה פשוט מושלם * אריק: זכיתי להתחבר בחזרה לשפיות שאבדה לי * דודו: שבתות כאלה מעצימות את כולנו ומרוממות את הנפש * רם: היה מדהים * נוח: כל התכניות וההפעלות היו לעילא ולעילא * צחי: אתם חלק נכבד מהעתיד שלי * הראל: השבת גרמה לי להבין עוד יותר שאני לא לבד * עידו: הרגשתי תחושה שלא הרגשתי זמן רב

(עוד בעניין: מידע טכני על השבת שהייתה תמצאו כאן; עוד ארבעה סיכומים של שבת כמוך 5 תמצאו כאן; את הלו"ז המעוצב של השבת תמצאו כאן)

011

הסיכום של שלום

מזל שלא פספסתי את ההזדמנות להיות חלק משבת כמוך

יומיים לפני השבת החלטתי שלא אגיע לשבת בגלל סיבה מסוימת. אבל היום שאני אחרי השבת, אני רוצה להגיד שאני שמח שהחלטתי לבוא.

היה פשוט מושלם – הכרתי אנשים לחיים, אנשים מדהימים. מזל שלא פספסתי את ההזדמנות להיות חלק משבת כמוך.

הפעילויות היו מאוד מעניינות ומצחיקות.

אני חושב שהשבת גיבשה יותר את כולם ביחד.

אוהב אתכם,

שלום

012

הסיכום של אריק

זכיתי לשמוע סיפורי חיים מרתקים ונוגעים ללב, אשר רק חיזקו בי את הידיעה שבאמת אני בהחלט לא לבדי במציאות הלא פשוטה הזו

השבת הייתה מדהימה ועמוסה מאוד ברגשות, בחוויות, בתחושות. בקיצור, עמוסה בכל טוב.

הגעתי לשבת הזו בסערת רגשות, בשל התמודדויות לא קלות שעברו עליי בתקופה האחרונה. השבת הזו חיזקה בי משהו שכבר הבנתי מזמן: כל אחד מכם מהווה גשר לשפיות בעולם בלתי שפוי, עוגן של אור, אהבה, נתינה וערכיות בתוך מציאות אפלה של שנאת חינם, אנוכיות וטומאה. כל אחד מכם מהווה בעבורי גלגל הצלה בסערה שבה אני נמצא בזמנים אלו.

בשבת הזו, שבת כמוך 5, זכיתי בהרבה דברים:

זכיתי קודם כל לראות נוף מדהים של ארץ ישראל, באזורים הפחות מוכרים לי.

זכיתי להכיר אנשים חדשים מקסימים, חבר׳ה נהדרים ואיכותיים.

זכיתי לשמוע סיפורי חיים מרתקים ונוגעים ללב, אשר רק חיזקו בי את הידיעה שבאמת אני בהחלט לא לבדי במציאות הלא פשוטה הזו.

זכיתי להתחבר בחזרה לשפיות שאבדה לי בזמן האחרון.

חזרתי מהשבת הזו בתחושה של ״עוד״, תחושה של סיפוק רב ועצום.

למרות היעדר קשר עימכם בשוטף, יודע אני כי אתם כאן, כל אחד ואחד, מוכנים תמיד לעזור ולהושיט יד לעת צורך.

אוהב ומעריך מאוד!

אריק

013

הסיכום של דודו מצלג

השיחות אפשרו לחברים לשפוך את לבם, ודברים שיצאו מהלב חדרו אל הלב

החוויה החלה כבר בדרום החם – אספתי את החברים היקרים ושמנו פעמינו אל אזור בנימין, חבל ארץ מדהים ביופיו, נוף עוצר נשימה ומפעים.

שבת כמוך 5 החלה הפעם בטיול מקדים ביער שהוא שמורת טבע ושבו נמצא חורש ים-תיכוני טבעי של עצי אלון מצוי וקטלב, כולל אחד הריכוזים הטבעיים המעטים בארץ של עצי אורן ירושלים.

בתום הטיול, התמקמנו באכסניה ולמקום החלו לזרום החברים מרחבי הארץ, חברים שאיתם נבלה שבת שלמה וארוכה, שבת של קדושה ואוירה מרוממת נפש.

זו לי השבת השנייה במסגרת כמוך, הארגון המדהים הזה שזכיתי להימנות בין חבריו. הפגישה עם החברים הוותיקים והחדשים הייתה מרגשת.

קבלת השבת עם ניגוני קרליבך היו הפתיחה לשבת הנפלאה שנכונה לנו.

סעודות השבת היו מצוינות גם בזכות האוכל המשובח שהיה לעילא ולעילא (הזכיר לא מעט את מטעמי השבת מבית אימא).

בין סעודה לסעודה הייתה פעילות מיוחדת וייחודית. הפעם השבת הייתה בסימן "תחנות בזמן", ובפעילות הראשונה היה עלינו לזהות את החברים לפי תמונות ילדותם. בשאר הפעילויות שמענו סיפורי חיים שהתבססו על העבר וההווה וגם היו נגיעות לעתיד – איך אנו רואים את עצמנו בעתיד. היו סיפורים מרגשים, מרתקים ונוגעים ללב.

בזמן המעט הפנוי שהיה, התיישבנו חבורות חבורות כדי להכיר לפניי ולפנים את החברים האיכותיים והמקסימים – ההיכרות הוסיפה לגיבוש החברתי ולריגושים. השיחות אפשרו לחברים לשפוך את לבם, ודברים שיצאו מהלב חדרו אל הלב. אין ספק שההרגשה של האחדות וההקשבה שהעניקו תמיכה והיה משמח לדעת שתמיד תמצא את היד המסייעת, הכתף התומכת והאוזן הקשבת.

גם השיחה עם ראש הישיבה שבה התפללנו הוסיפה נופך לשבת המדהימה. ראש הישיבה העלה על נס את סיפוריהם של בחורי ישיבה שגילו את משיכתם לבני מינם, את דרך הסיוע שלו, את החשיבות שהוא רואה בהעלאת המודעות בקרב הצוות החינוכי ותלמידיו, והוא שיתף בנכונות ובפתיחות שלו ושל צוות הישיבה.

אין ספק ששבתות כאלה מעצימות את כולנו ומרוממות את הנפש "כמים קרים על נפש עייפה".

חיבוקי הפרידה במוצ"ש מהחברים הותירו אותי בתחושה של ״עוד״, בתחושה של סיפוק עצום. בוודאי שבת שכזו מטביעה את חותמה על כל אחד ואחד מאיתנו.

כאן המקום להודות לעוסקים במלאכת הקודש, עמית וחיים וטל המדהימים, צוות 'כמוך' היקרים, וגם למנחה הפעילות החביב והאהוד שעשה זאת בטוב טעם, ולכל אחד ואחד מהחברים צעירים כבוגרים מכל הגוונים שתרמו כל אחד בדרכו לאווירה המיוחדת והנפלאה.

תודה מיוחדת למי ש"אשם" שהגעתי לכמוך לפני פחות משנה, ידיד נפשי ד'. ברור לי שההתחברות עשתה לי טוב ונותנת לי כוחות ותעצומות נפש.

להתראות בשבת כמוך 6, אבל עוד לפני כן –  במפגשים ובטיולים של כמוך.

דודו

3

הסיכום של רם

אני שמח שאתם מקלים עליי את העבודה לשבור את חוסר הביטחון שלי, בזכות החום האין-סופי שלכם

היה מדהים.

כל פעם מחדש אני נפעם מהשבתות, מהחברים, מהפעולות ומעצמי.

אנשים אולי לא יודעים, אבל כל שבת כזאת בשבילי היא סוג של מבחן.

אנשים רגילים לראות אותי בתור אחד ״חייכן״ שהכול זורם לו טוב. אבל ממש לא.

מבפנים מסתתרת דמות מאוד חסרת ביטחון עם דימוי עצמי ירוד.

אין ספק שבשנתיים האחרונות אני עובד על זה מסביב לשעון, ורואים תוצאות. אבל זה עדיין קשה, עדיין מלחמה עם עצמי בכל פעם. בכל שבת ובכל מפגש.

אני שמח שאתם מקלים עליי את העבודה עם החום האין-סופי שלכם.

תודה לכולם,

רם

014

הסיכום של נוח

אני מקווה, שהקב"ה יעזור לי ואזכה להשתתף בעוד הרבה שבתות כאלה

אני רוצה להלל ולשבח את כל העוסקים במלאכת השבת.

ברכות לעמית שבראש הפירמידה בתכנוניו וברעיונותיו המקוריים; לט' גם על קריאתו הנאה בתורה (להבא, אם תקבל ממני ביקורת שלילית, אל תאמין…), לאלון על הנחייתו הנפלאה, ל-ל' על דבר התורה המהמם שלו (כמו תמיד), ולכל החברים המהממים כולם כאחד על החוויה הנהדרת.

המקום מקסים (דווקא בגלל הפשטות שבו) וכל התכניות וההפעלות היו "לעילא לעילא".

לצערי הרב הייתי עייף לאחר הסעודה השנייה, ומשום כך נאלצתי לפרוש באמצע הפעילות ובכך גם להפסיד חברותא (אבל עם הקפה של אחה"צ הצלחתי לפחות ללמוד חלק מהדף היומי).

ו… איך שכחתי? עוד אדם נפלא שתורם ותורם ללא ליאות הוא חיים. כל טיול וכל מסע איתו הם חוויה.

תודה גם על ארגון ההסעות ותודה לכל האנשים הטובים, שהשתדלו לעזור לי בכל למרות שאינני מתבייש לעמול ולהתאמץ בעצמי עד כמה שאפשר. אני שמח להיות כאחד האדם למרות המגבלות.

תודה גם לר' על ההסעה בחזור ולשלושת הטרמפיסטים החמודים שהנעימו את הדרך.

אני מקווה, שהקב"ה יעזור לי ואזכה להשתתף בעוד הרבה שבתות כאלה.

נוח

010

הסיכום של צחי

הבנתי שהגעתי לפיסת גן עדן שנפלה ונשכחה בשממה וכמעט אף לא אחד ידע שהיא קיימת עד לרגע זה

א.

באתי עם מטען, הרבה מטען. יותר מידי מטען.

תיק

שמיכה

שקית עיתונים

ועשר טונות של בלבול וכעס על המקום שבעבר היה ביתי השני והשתנה בקצב שאיני מכירו עוד, הוא:

השתנה.

שינה.

משנה.

ב.

כמוך, איה הימים שהיו?

הנה הם באים

הנה הם חזרו

הנה הם כאן, למול הנוף המשתפך

דומה הדבר לקדקוד הר נבו

ישראל לרגליי, ומצדדיי חבריי.

ומיתרי לבי שוכחים את הכעס שהצטבר

הנה קו הים, מביא עמו רוח רעננה של דבר מה

בלעז: דף חדש.

ג.

ברגע האחרון נרשמתי. לשבת כמובן.

הייתי עייף, שבוע עמוס בעבודה (שתי משרות) ואף ביום שישי לא טרחתי לקחת חופש. יום עבודה בין מדפי ספרים שלעולם לא יעלו גרגר אבק, ומחשבה אחרונה של תהיה אם ללכת או להפוך כבד ולא ללכת.

14:45

אני נועל דלת החנות, מפנה לה את גבי וממשיך אל רחוב יפו, הרכבת הקלה, גשר המיתרים ומתחם הכניסה לעיר. ממתין תחת הגשר לחבר שיאסוף אותי. הוא מאחר קלות.

אני ממתין ומשחק באייפון "Temple Run".

ד.

נשרפתי, טבעתי, נאכלתי, נחבטתי, ראיתי ציפורים ואף נטרפתי (פעמיים).

אבל בסופו של דבר החבר הגיע ואסף אותי. יצאתי מהמשחק והחלפתי לאפליקציה המראָה את נתיב הדרך והמשכתי המסע. הפעם הלאה, אל מקום שבו רגליי לא דרכו מעולם.

ה.

היה שקט.

הרבה מאוד שקט. חיפשתי את רעש שאון העיר, את הריח המחניק של שכונות ירושלים. את הצעקות של השכנים. את קולו של בעל הבית מצווח על אשתו. אבל הייתה דממת אלחוט.

התיישבתי על נדנדת עץ ועשיתי כלום. הסתכלתי על קו הים, על מגדלי עזריאלי, על הארובות הגבוהות, על העיר יפו, על תל אביב ועשיתי כלום. הכול היה רחוק, מאוד רחוק. בלעז: נוף.

הבנתי שהגעתי לפיסת גן עדן שנפלה ונשכחה בשממה וכמעט אף לא אחד ידע שהיא קיימת עד לרגע זה.

המשכתי לעשות כלום עד כניסת שבת, עצמתי עיניים ונהניתי מחופש קצר של 24 שעות.

ו.

אומרים לי:

סכם, לזכר הימים.

אני אומר:

אני רוצה לכתוב משהו אחר, בלוג קצר. לא 'הדרך שלי לעוץ', משהו שונה. אבל ביום ראשון כשאני בעבודה למול המחשב אני נזכר בשיר ששר חבר חמוד בנסיעה חזרה הביתה.

'ירושלים של זהב' מתגלגל ברקע ואני בוחר לכתוב מילים קצרות על שבת ארוכה.

אבל איך מסכמים שבת כזו במילים קצרות?

מנסים.

ז.

מומלץ לקרוא בנשימה אחת:

סעודה ראשונה, פעילות, חברים, בחורים חדשים, מבטים מבוישים, חיבוקים ארוכים. אין סוף מטעמים, תרים אחר בן זוג פוטנציאלי. צילומים של חברים שהיו קטנים (חלק מזהים אותי), סיור קצר במקום. רביצה על ספסל צד חברים, שיחות אל תוך הלילה, מספר שעות שינה מאוד קטן, סעודה שנייה, פעילות, יושבים לצד אנשים חדשים, מכירים אנשים חדשים, ארוחה מדושנת. פעילות, אני חופר לאחרים על העבר שלי, ההווה שלי והעתיד שיהיה (או שהיה). עוגות, קפה, תה, עוד סיור, רביצה על ספסל לצד חברים ישנים וחדשים, שיחות על כלום ועל מה שמעבר לכלום, הרבה צחוק, חיבוקים, אהבה אפלטונית, בריזה שלא ידעת שקיימת בכלל, נוף שאין שני לו. שוב אוכל, שוב פעילות, הרצאה, עוד פעילות ושיחות סרק. עוד אוכל, החולצה מתפקעת, השמש שוקעת, מוצ"ש הגיע, נפרדים, מחליפים מספרים, שואפים שכולם ימשיכו להיות בקשר ושיקפצו לבקר, מתחבקים, נפרדים, שוב מתחבקים, אומרים שלום בפעם הרביעית, המכונית נוסעת, תפילת הדרך, מחליפים חוויות.

אני שוב בבית.

ח.

אמרתם לי לדבר, רציתם לשמוע על העתיד שאני רוצה לבחור. אז דיברתי ושכחתי להוסיף חלק קטן וחשוב.

יש לי עתיד שאני בוחר ורוצה אותו. מסתבר שאתם חלק נכבד ממנו וכוונתי לכל מי שקורא מילים אלו. אל תשכחו חוויות, שִמרו על קשר, על חברות, על ידידות. תהיו חלק מהעתיד שלי ואני חלק משלכם.

אלו היו מילים קצרות ועדיין לא כתבתי דָיו.

שלכם באהבה עד לפעם הבאה,

צחי

2

הסיכום של הראל

אחרי שהשבת מאחוריי, אני יכול לומר שהרגשתי נפלא, וכל מה שחששתי ממנו לפני השבת לא היה ואפילו לא בקצת. פשוט חייבים לנסות ולהגיע כדי להבין

לא האמנתי שאני מתישהו אגיע לשבת כמוך.

אחרי שהגעתי והשתתפתי לא הצטערתי ואפילו לא לרגע.

היה מאוד כיף להיות עם כל החברים יחד זמן ממושך, להכיר בחברים דברים שלא ידעת ובמיוחד להכיר חברים חדשים.

ההרגשה של לפני השבת הייתה מרגשת מאוד, ואף גם קצת מלחיצה, כי בכל זאת זו שבת ראשונה ואתה לא יודע מה באמת יהיה בה: אם זה מקום הלינה, אם זה האוכל ובכלל תוכן השבת.

אחרי שזה מאחוריי, אני יכול לומר שהרגשתי נפלא, וכל מה שחששתי לא היה ואפילו לא בקצת.

האוכל היה מעולה ממש מעבר למצופה כי אני אישית לא תמיד מסתדר עם אוכל בחוץ בסגנון של כאלו מקומות ובעיקר שזה שבת. מקום הלינה היה יחסית בסדר (כמובן תמיד יש מה לנסות לשפר אבל לא תמיד זה בשליטת המארגנים). מהלך השבת עצמה הייתה חווייתית מאוד! הדבר שהכי נהניתי ממנו בשבת היה הפעילויות ובעיקר הפעילות של הערב – לקשר בין משתתפי השבת לתמונת הילדות שלהם. הפעילויות מילאו את השבת בתוכן מעניין מאוד.

מלבד תוכן הפעילות, נהניתי מאוד מאיך שהעבירו אותן. החבר שהעביר אותם עשה זאת על הצד הטוב ביותר בעיניי, ובדרך מעניינת ומושכת.

השבת גרמה לי להבין עוד יותר שאני לא לבד, שאין מה להילחץ בלהיחשף מול חברים שהם כמותך, ופשוט חייבים לנסות כדי להבין זאת.

השבת עוררה בי טעם של עוד ולרצות להמשיך להשתתף בשבתות האחרות, וכמובן להמשיך ולהגיע לשאר המפגשים.

ואסיים באמירת תודה לכל המארגנים והמסייעים בכל מה שהיה קשור לשבת שממש הורגש המאמץ הרב ונעשה על הצד הטוב ביותר.

הראל

1

 הסיכום של עידו

כל ארוחה יצא לי לשבת עם אנשים אחרים וקצת להתוודע לכל אחד ואחד, לכל אחד והסיפור שלו כל אחד מהמקומות שהוא בא ועם ההתמודדויות שלו,  ואני חושב לעצמי "אז אני נורמלי… אני לא משתגע ממה שאני עובר, הנה יש עוד אנשים שמתמודדים עם אותן שאלות עם אותם התחבטויות מול עצמם ומול הקב"ה"

איך אתחיל לתאר את התחושות שלי מהשבת?

נכון יהיה להתחיל בתחושות שלי לפני השבת, עם התהיות האם לנסוע לשבת, האם אצליח להשתלב, האם אצליח ליצור קשר עם אנשים חדשים שאני לא מכיר.

בערב שבת שלחתי לקבוצת החברים שלי בוואטסאפ את המשפט הזה: "אני מודה, אני מתרגש לקראת השבת… ".

השבת התחילה קודם כול בטרמפ, וזה כבר נתן לי את התחושה של ההדדיות של היחד. אח"כ היה טיול ולאחריו התארגנויות לשבת, ואז החברים יצאו לתפילה, וכיוון שבימים אלו איני נוהג להתפלל נשארתי לבדי להתבונן בשקיעה, שעה שלי מול המחשבות שלי, מול ההתמודדות שלי עם החוויה שלי והרגשתי שלווה יורדת עליי, נחת רוח מהמקום שבו אני נמצא באופן אישי.

זוהי תחושה שלא הרגשתי אותה זה זמן רב.

ארוחות השבת היו מבחינתי הזדמנות להכיר את האנשים. בכל ארוחה יצא לי לשבת עם אנשים אחרים וקצת להתוודע לכל אחד ואחד, לכל אחד והסיפור שלו כל אחד מהמקומות שהוא בא ועם ההתמודדויות שלו, ואני חושב לעצמי "אז אני נורמלי… אני לא משתגע ממה שאני עובר, הנה יש עוד אנשים שמתמודדים עם אותן שאלות עם אותם התחבטויות מול עצמם ומול הקב"ה".

מעבר לזה, באי השבת לא היו שיפוטים כשלא הלכתי להתפלל, וחשתי את ההבנה לקושי שלי להתפלל מול הקב"ה.

הפעילות על העבר עם התמונות הייתה מאוד משעשעת, ודווקא חשבתי שיזהו אותי מיד. חשבתי שאני די לא השתנתי עם השנים, אבל הסתבר שזה לא היה כזה פשוט (כנראה שבכל זאת התבגרתי מאז גיל 5). כולם ניסו לנחש מי מתחבא מאחורי התמונה, וניסו לשייך אותי לכל מיני תמונות שלא היה לי כל קשר אליהם.

הפעילות של הכיסאות "עבר הווה עתיד" פתחה בפני את האפשרות לשתף. זה לא קל להיחשף, אבל מצד שני הייתה בי נוחות גדולה מאוד בקבוצה הזו לעשות את זה. בפעילות גם שמעתי והתוודעתי לעוד סיפורי חיים. בפעילות הזו גם הבנתי שאין לי יותר כעס מול הקב"ה. וגם אם אני כרגע נמצא במרחק ממנו, אני במקום של השלמה שכרגע זה הדבר הנכון ביותר לעשות בעבורי. וזה היה גילוי מעניין בעבורי.

נוסף על כל הפעילויות המהנות רשמיות, מובן שלא אמנע מלהזכיר את משחק הטאקי שהיה רווי אמוציות ונעשה בתחרותיות רבה על מנת לנצח, והצליח לגרום למשתתפים להתחרות וגרר הרבה בדיחות והומור.

ואסיים בזאת: בפעילות עתיד שהייתה במוצאי שבת, אני בחרתי את המסכה בתקווה שלא אצטרך בעתיד להתחבא מאחוריה בחיי, ואני בהחלט מקווה שאגשים את השאיפה הזו.

אני שמח שהכרתי אנשים טובים שמתמודדים עם הקושי כל אחד בדרכו ושמחתי ליהנות משבת כיפית ולהכיר חברים חדשים.

עידו

המפגש הבא של כמוך כבר בפתח:

מפגש סיוון: משכב זכר בראי המקורות – פרשנויות, שינויים, מיתוס ומציאות – הרצאה ובה סקירה היסטורית בהשתלשלות איסור משכב זכר לאור המקורות המקראיים, תקופת המשנה והתלמוד, והלאה עד ימינו אנו * פרופ' בן נאה יציג לקט מקורות מספרות ההלכה והמוסר ויציג פרשנויות וחידושים, ובכלל זה ההבדלים בין ארצות האסלאם לאירופה

הצטרפו אלינו כדי להתעדכן בפרטים המדויקים של המפגש: kamoha.or@gmail.com

 

3 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.