עוד ארבעה סיכומים למפגש אייר תשע"ד: שבת כמוך 5 | אירועים ומפגשים

ארי: השבת השפיע השפעה חיובית על עבודת ה' שלי * ג"א: תענוג צרוף ומתוק, מלא בדבש בנשמה * יוסי: הכרתי אנשים נפלאים, כיפים מהנים, אינטלקטואלים ועמוקים * איתמר: השבת הייתה מרוממת ומעולה * עוד ארבעה סיכומים אישיים של שבת כמוך 5

(עוד בעניין: שמונה סיכומים אישיים של שבת כמוך 5; התוכנייה המעוצבת של השבת)

 * בקרוב נפרסם את ממצאי המשוב שמילאו באי השבת *

 10308299_10154154323430646_2489283977415114929_n

הסיכום של ארי

השירה של קבלת שבת, האווירה החגיגית של שבת כשכולם בבגדי שבת בבית הכנסת הפכו את האווירה למיוחדת, ואני בלי לחשוב פשוט התמסרתי אליה עם כל כולי

אני מאוד אוהב סרטי מסע, סרטים שבהם דמויות יוצאות מהמרחב הבטוח שלהם וכבר לא ב"ביתם שהוא מבצרם",  והם מתמודדים עם חוויות חדשות.

שבת כמוך 5 הייתה סרט מסע נהדר.

נכנסתי למכונית על כביש גהה ביום שישי במצב אחד, וירדתי ממכונית אחרת בירושלים במוצאי השבת במצב אחר.

יצאתי מהבית ללא חשק בלשון המעטה. טירוף של עבודות להגשה בשבועיים הקרובים ומועדי הגשה לא גמישים חירפנו אותי לחלוטין. איכשהו המחשבה של לעשות שבת עם עוד כ-40 הומואים ביניהם חברים טובים שלי לא בדיוק הקלה עליי. אפילו לטיול המקדים לשבת לא יצאתי עם כולם.

ואז הגיעה שבת המלכה וכמו קסם הפכה את העולם למשהו מדהים יותר ונעלה יותר. השקיעה שהביאה איתה השבת הייתה מהמרהיבות שראיתי אי פעם. מעולם לא ראיתי את קו החוף של תל אביב, עם גורדי השחקים המרשימים, ממרחק גדול כל כך ומגובה רב כל כך. אפילו הכתום (צבע שאני פחות אוהב) היה בגוון מדהים וחגיגי. השירה של קבלת שבת, האווירה החגיגית של שבת כשכולם בבגדי שבת בבית הכנסת הפכו את האווירה למיוחדת, ואני בלי לחשוב פשוט התמסרתי אליה עם כל כולי.

מאז ימי הישיבה לא התפללתי וישבתי יחד בספסל שכולו מלא בחברים שאני אוהב. פתאום הבנתי כמה כיף להיות שייך לקהילה. כשאני מתפלל בבית כנסת עם עוד אנשים שנעים לי איתם, יש לכך השפעה חיובית על עבודת ה' שלי.

הכול היה נפלא אח"כ: הסעודה הייתה נהדרת, דיברתי עם אנשים מעניינים, גיליתי איך שאר החברים נראו בילדותם במשחק כיפי ומרתק, והתלהבתי בפעם המיליון מהמראה שלי כפעוט. דיברתי עוד פעם עם עוד אנשים מעניינים על הנדנדה עד 3 בלילה ואז דיברתי עוד בחדר עם חבר יקר עד שנעצמו לי העיניים תוך כדי שיחה ושקעתי בשנת תינוק עד הבוקר.

גררתי את עצמי אחרי קפה לבית הכנסת בעיניים עצומות לסירוגין, אבל אז שוב התעוררתי מהיום הנפלא והתפילה המרגשת ובמיוחד כשחברי הכוהנים נשאו את ברכתם לעם ישראל: "יברך ה' וישמרך". הרגשתי שהשלום בתוכי הולך ומתעצם.

מתחילה סעודת שבת בבוקר, אני תורן ומפטפט עוד עם אנשים מעניינים ואפילו מגלה עובדות מעניינות על ההיסטוריה של המשפחה שלי מאזור הקרפטים. אחר כך מגיעה הפעילות השנייה – "עבר הווה עתיד" – ואני מבקר בנקודות בזמן של אנשים אחרים, מבין כמה מְמדים יש בכל אדם וכמה כל אחד הוא עולם מלא וגדוש. זה ישמע נדוש אבל איכשהו זה היה נחמד להרגיש לא לבד עם ההתמודדות שלי עם דת ומיניות. אחרי אין-ספור פעמים בחברה הסטרייטית שאני כל כך מחובר אליה עד שבאיזה שלב אני מרגיש חייזרי משהו כשאני רואה כמה הנטייה המינית שלי הופכת אותי לשונה. זה היה מרענן ומשחרר להיות עם עוד אנשים שאומרים: "בכלל לא נמשך לנשים" ולא להרגיש כמו גבר פגום.

עוד פטפוטים ואני נופל למיטה לעוד שעת שינה בהפסקת הצהריים. אח"כ תפילת מנחה בבית הכנסת עם קריאת התורה בהברה תימנית משובחת במיוחד. ראש הישיבה ביישוב שבו התארחנו מגיע לדבר איתנו. לא ידעתי לאיזה רב לצפות אבל מסתבר שהמתנחל החביב בעל הפאות הארוכות והרובה שתלוי על הכתף, זה שבירך אותי בשבת שלום כשעליתי במעלה הגבעה, הוא הוא ראש הישיבה. השיחה הייתה מעניינת ומלאה באנרגיות חיוביות. הרב שיתף אותנו במחשבותיו והשקפות עולמו בנושאי חינוך בכלל וכמובן על נושאי חינוך שקשורים במתבגרים מבולבלים מינית. הוא התגלה כאדם מרתק וחביב ובעל אומץ גדול לחשיבה על איכות חייהם ורווחתם הפיזית הנפשית והרוחנית של תלמידיו.

סעודה שלישית נהדרת, בחוץ שוב שקיעה מרהיבה ומרגשת, הראות פחות טובה והאופק לא נראה, כאילו העתיד מעורפל. אבל הצבע הוא כבר לא הכתום החומצי אלא ורוד-אדמדם זורח של כוח ואופטימיות.

אנחנו ממשיכים לפעילות השלישית – פעילות שעוסקת בעתיד. אני משתעשע קשות מהדרמטיות של אלון שמנחה את התוכנית, ואני חושב על העתיד שלי באופטימיות למרות כל הקשיים הצפויים.

לאחר ההבדלה הולכים לחדרים, חפצים נארזים במזוודות, מִספרים נשמרים, חיבוקים מחממים, ואז קליק של חגורת בטיחות. זהו, אני כבר במכונית עם עוד ארבעה מקסימים ויצאנו לירושלים הבירה.

ל"ג בעומר וכל כך בא לי כבר לשמוע מוזיקה בקולי קולות אחרי כל ימי הספירה, אבל אין מוזיקה והרדיו לא עובד אז אנחנו שרים כולנו (במיוחד אני ;)) לאורך הכבישים המפותלים והנשמה היתרה של שבת כאילו ממשיכה איתנו בדרכים האפלות של חבל בנימין.

מדורות ל"ג בעומר מיישובים סמוכים מרצדות במרחק עם שמחה עמוסת טירוף וחירות שרק להבות יכולות להשיג.

אני יורד בירושלים ונפרד מהאנשים שהפכו את הדרך לקצרה מדי, אני מטפס לכיוון הדירה שלי כשבתיק הגב שלי המחשב הנייד ואני נזכר בעבודות שעוד צפויות לי. אני לא משתגע ולא חושש. אני צועד לי בקלילות, והרוח הירושלמית הקרירה ועמוסת ריח האפר אומרת לי שבוע נפלא. וכן הוא באמת יהיה כזה!

ארי

10352415_1449404341966571_8931201898497172715_n
תמונה מהאזור שבו התארחנו בשבת
10309646_1449404455299893_4522238185221295831_n
תמונה מהטיול המקדים לשבת

הסיכום של א"ג

זכות גדולה נפלה בחלקי להיות חלק מקבוצה של אנשים טובים, איכותיים כמו מקבץ האנשים בקבוצת כמוך. נבחרת, סיירת מובחרת בקפידה של אנשים

בשבילי לסכם את שבת כמוך האחרונה, זה למעשה לסכם תקופה.

תקופה של כחצי שנה מאז הגעתי לשבת כמוך הקודמת. כחצי שנה מאז הפעם הראשונה שלי אי פעם בכמוך.

כחצי שנה מאז אותו מפגש גורלי עם חבר טוב בקניון עזריאלי, שתוך כדי אכילת גלידה סיפר לי על "כמוך" ועל השבת המתקרבת, סיפר לי על חששותיו וביקש ממני להצטרף אליו לשבת זו .

אמרתי לו "עם מה אתה מתמודד? למה לבד? ממה הפחד? ואם אתה מפחד בוא תן לי יד נפחד ביחד… משהו גדול עוד ייוולד מזה, נצעד ביחד".

מובן שהסכמתי. ומאז אותה שבת כמוך הקודמת, השתנו חיי.

למרות שלא הרגשתי אז בצורך של להיות חלק מקבוצת הומואים דתיים, הרגשתי שגם ככה החיים שלי עמוסים וגדושים, ענייני חולין של עבודה, משפחה, חברים ועוד מסיחין של היום יום. בשביל מה אני צריך עוד עומס בחיי? ארגון להשתייך אליו? עוד תיקים לסחוב על עצמי? מה לי ולכל זה?

כנראה שלשם יד הקב"ה כיוונה אותי להיות.

להיות חלק, להרגיש שייכות, לתת כתף לאחרים, וכמובן גם לקבל המון.

הכרתי משפחה חדשה.

לא יותר ולא פחות.

חברים טובים לא רק פעמיים בשנה בשבתות כמוך.

חברים טובים לא רק פעם בחודש במפגש כמוך החודשי.

חברים טובים כל השנה, כל החודש, כל השבוע וכל יום.

זכות גדולה נפלה בחלקי להיות חלק מקבוצה של אנשים טובים, איכותיים כמו מקבץ האנשים בקבוצת כמוך. נבחרת, סיירת מובחרת בקפידה של אנשים.

שונים אחזה מזהי, אך גם מאוד דומים זה לזה, כמוני וכמוך.

בשבילי שבת כמוך עם אותם חברים, זה כמו להרגיש בבית.

האנשים הם אלו שעושים סיפור – לסיפור של הצלחה.

תודה רבה לכולכם על עוד שבת "כמוך" נפלאה ומרתקת במחיצתכם.

תענוג צרוף ומתוק, מלא בדבש בנשמה.

אוהב המון.

ג"א

10322624_1449404418633230_2950781474645298986_n
תמונה הטיול המקדים לשבת

הסיכום של יוסי

הרגשתי שאין ארונות ואין שריונות ויש לי אפשרות לשוחח ולהכיר אנשים הדומים לי. כל אלו נתנו לנשמה שלי תחושה של רעננות. פתאום יש בשביל מה להתקדם, ובשביל מה להתפלל או ללמוד

כמי שלא חווה מפגשים או סדנאות או שבתות רבות בתחום, הייתה תחושה של "אם כן למה זה אנוכי?" בטרם נרשמתי לשבת. בגיל מבוגר (33) זו התחושה שמחליפה את החשש והפחד של גיל הנעורים. תחושה של מה הטעם ומה התועלת. אי אמון מסוים מזוגיות גברית ומחוויית קשרים ומגברים ממקום של אינסטנט, של כאן מיד ועכשיו. קצת מקהים את הערך של חריש ובניין נכון. לעומת זאת ליוו אותי סקרנות וצפייה למשהו אחר, למפגש שונה, ובכלל לסופ"ש חווייתי במובן הכי פשוט של המילה. בבחינת: "גם אם לא אמצא את האביר הלבן על הסוס השחור(?) לפחות אחלץ קצת עצמות ביער בן צוף".

באתי לשבת והכרתי אנשים נפלאים, כייפים מהנים, אינטלקטואלים ועמוקים. באופן פרטי הייתה לי ההזדמנות לחדור קצת מעט את השריון שכל אחד מאתנו עוטה. ולהכיר קצת יותר.

לא אחת אני חווה את ההרגשה המתסכלת כאשר אני עומד במעבר של איזה מועדון או מסיבה, וסוקר את הקהל הרב, ורבים מתוך הקהל מעניינים אותי, ואני משתוקק לשוחח ולהכיר אותם. היכרות אנושית. אבל זה לא מתאפשר כי… ההרגשה היא של מתבונן בחלון ראווה אבל לא יכול לגעת. השבת הייתה שונה, היא קיבצה הלא אנשים זהים לי לגמרי, ונתנה לי שעה קלה והזדמנות מועטת להכיר מעט יותר, אם על ידי חווית המשחק שחשפו טפח לעיתים טפחיים, ואם על ידי שיחה בלתי אמצעית.

מעבר להיכרויות אישיות שהעזתי, יש האלמנט של ההיכרות הכוללת, לדעת מי היא הקהילה שבה אני חי, קהילה שבין אם ארצה ובין אם לא היא הקהילה שלי, וכך גזר הא-ל. למה אני מתכוון? אסביר:. למעשה הקהילה הטבעית שלנו היא בני האדם, הלא האדם הראשון שהיה מוקף בריבוא חי וצומח שרק התעורר אל העידן הראשון לאחר ששת ימי בראשית (ששה ימים אנושיים או ימים של "הלא יום בעיניך כאלף" כדברי המדרש שבנה האל עולמות רבים ושכללם שוב ושוב), אותו אדם לא חש אח ורע לארי ולאייל, ולכן הוא ביקש עזר כנגדו. הוא הבין שהקהילה שלו צריכה להיות בעלי קווים משותפים. האנושיות שהייתה אלמנט קריטי באישיות של האדם לא יכלה להכיר בכך שבני הקהילה שלה יהיו לא אנושיים, היינו החיות. ברי היה לאדם הראשון שחסרה לו הקהילה שלו. כך אנו שנושאים "אות קין" מסוימת בנפש, אלמנט קריטי שככל שננסה להתעלם ממנו הוא קיים (לאלו שניסו להמיר את הנטייה) וברור לנו שאנו מחפשים קהילה משלנו, אנשים שחווים את אותה חוויה שיוכלו להבין אותנו, שלא נצטרך להסתתר מפניהם (לרגע זה נשמע אפילו הירואי, קצת כמו האקס מן – אנשים בעלי מוטציות שצריכות להסתתר מפני החברה, וכמהים לקהילה, ליציאה מהארון הגלותי שלהם אל האור).

השבת הזו הביאה באופן מכוון אנשים זהים אל מקום אחד, והרכיבה ליממה את הקהילה שלנו (אמרו לי חברה שרבים חסרים, דבר שהביא אותי להציע בהקשר זה נושא לשבת התאחדות, לבקש מכולם לעשות מאמץ להגיע כדי להרכיב פעם אחת את המכלול כולו).

אני מוכרח לציין שהופתעתי גם בכיוון הרוחני. באיזו פינה קטנה חששתי-קיוויתי שהשבת תהיה גם פרועה משהו, אתם יודעים… מי חלם בכלל על שבת מן המקורות. הלא אימי התעקשה שאקח חולצה לבנה מגוהצת, ואני אמרתי לה שכולם בוודאי ילכו בטריקו צבעוני ועליו הדפסים מקוריים.  כשלקחתי את החולצה מידיה לא עשיתי זאת אלא מתוך כבוד לה ולחששותיה ולתקווה המיואשת – שמשהו יקרה ואיזה אור קטן יקרוץ לי בתוך מנהרה שבה אני הולך – כך לדעתה. עם החולצה הזו טמנתי עוד שני טריקו חביבים – אחד לנשף היום ואחד ללילה. למותר לציין שגם לישון כמעט ישנתי בחולצה השבתית המכובדת.

למעשה שבת כמוך הייתה שבת שמזה חודשים רבים התפללתי בה ארבע תפילות קדושות. סעדתי שלוש סעודות ובירכתי אחריהן בכיף ברכת מזון. ולא בגלל שהייתה כפיה דתית – הגדילו מארגני השבת להיות בעלי מצפון יהודי טוב וישר, ובאותה נשימה להיות ליברלים אמיתיים. דבר מזמין כשלעצמו. יחד עם ההתרחקות מהשגרה – אלמנט של שינוי והתחדשות. ויחד עם ההרגשה המכילה והמבינה – שאני סוף-סוף בתוך הקהילה שלי. שאין ארונות ואין שריונות ויש לי אפשרות לשוחח ולהכיר אנשים הדומים לי. כל אלו נתנו לנשמה שלי תחושה של רעננות. פתאום יש בשביל מה להתקדם, ובשביל מה להתפלל או ללמוד. אני מודה לו הייתה קמה ישיבה אורתודוקסית להומואים – לי זה היה עוזר מאוד!!

אהבתי את השיחה של ראש הישיבה במקום, והוא אדם מיוחד.

בציפייה לשבת נוספת ואולי גם למפגשים עצמם, שנהיה בריאים.

יוסי

10341999_1449404488633223_4361916768472273919_n
הנוף שהשתקף ממקום האירוח
10277152_1449404315299907_6970300574531765982_n
תמונה מהטיול המקדים לשבת

הסיכום של איתמר

נהניתי מאוד מכל רגע ורגע, ושמחתי לראות את המפעל הנהדר והמדהים והמעניין הזה וגם שמחתי לשתף את המשתתפים בסיפור האישי שלי

שנים אני חי בחלום בלהות ואני לא יודע אם הוא אמיתי או לא.

ראיתי את כל נושא המשיכה לגברים כבעיה וצרה שצריך לצאת ממנה מהר כל האפשר. ניסיתי וניסיתי להיגמל מהיצר הרע או מהבעיה, הרגשתי גיבור עד לרגע שחשתי שהנטייה אוכלת מבפנים ולא נותנת מנוח, ולאחר מחשבות רבות מה לעשות הבנתי שאני הומו. לאחר שראיתי ושמעתי על הומואים וגברים וכו' הבנתי אחרי הסתכלות רבה שנפלה עליי פצצה. שאני הומו. אמרתי "או לא מה קורה פה????? אני לא מאמין שזה קרה לי". אחרי שעברתי התעללות חברתית מכיתה א עד י"ב וגם פיגוע כשהייתי בן 18 והיו לי כאבי בטן בגלל חיידק, והייתי כולי בחרדה ובפחד, נוסף גם נושא הנטייה המינית. קראתי אל אבי שבשמים ואמרתי לו "מה עשית לי???????? מה אני אעשה עכשיו? איך אספר להורים, למשפחה, לחברים?????? אנשים יתרחקו ממני ואהיה לבד!!!"

לאחר שנים של ניסיון ספרתי לפסיכולוג ולהוריי ולחברים שקרובים ללבי, וזהו מאז הקשר שלי כולם השתנה. החברים עסוקים וקשה להם לקבל את זה ואין עזרה מהם. ההורים לא אוהבים את עצם הדבר וקשה להם לקבל אותי ויש עוד כמה קשיים.

ואז הגיעה שבת כמוך.

באתי לשבת ומצד אחד הרגשתי שמחה להיות בקבוצה שעוברת את מה שאתה עובר, והיא מבינה, מקבלת, תומכת, אוהבת ועוזרת. מצד שני הרגשתי פחד כי יש בי המון התלבטויות לאיזה צד ללכת – האם להתחתן או לא עם אישה או לחיות עם גבר, ומה עם ילדים ועם מי לצאת לדייט ואולי למצוא בן זוג וגם יש לי פחד מהמיניות של הדבר, פלוס הקשיים האחרים שאני עובר.

בדרך למקום שבסו הייתה השבת היו עליות וירידות וכל הזמן התעסקתי במחשבות וברגשות של דברים שהציפו אותי.

הגעתי וראיתי סוף-סוף את הקבוצה ואת כל אחד מהחברה.

התארגנתי לשבת, השבת נכנסה ולצערי לא הייתי במיטבי ובכל כוחי עקב בעיות בטן ואחרות, אבל השתדלתי להירגע, ליהנות ולהשתחרר. השבת הייתה מרוממת ומעולה. דיבוק החברים, הפעילויות השונות, האוכל. וראיתי מה כל אחד עובר, ומה התהליך שלו ומה שאיפותיו לעתיד לעצמו ולאחרים. נהניתי מאוד מכל רגע ורגע, ושמחתי לראות את המפעל הנהדר והמדהים והמעניין הזה וגם שמחתי לשתף את המשתתפים בסיפור האישי שלי.

ישר כוח לעמית על הארגון והניהול, והוא כמו מדריך של ישיבה תיכונית. יישר כוח לוועד העמותה על העזרה ועל ביצוע התוכנית כולה. שמחתי ונהניתי לפגוש ולהכיר ולדבר, ותודה שנתתם לי להרגיש בבית וחלק ממשהו ולהיות שייך וחבר.

אז להתראות ונפגש בקרוב

באהבה ממני,

איתמר

המפגש הבא של כמוך כבר בפתח:

מפגש סיוון: משכב זכר בראי המקורות – פרשנויות, שינויים, מיתוס ומציאות – הרצאה ובה סקירה היסטורית בהשתלשלות איסור משכב זכר לאור המקורות המקראיים, תקופת המשנה והתלמוד, והלאה עד ימינו אנו * פרופ' בן נאה יציג לקט מקורות מספרות ההלכה והמוסר ויציג פרשנויות וחידושים, ובכלל זה ההבדלים בין ארצות האסלאם לאירופה הצטרפו אלינו כדי להתעדכן בפרטים המדויקים של המפגש: kamoha.or@gmail.com

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.