פרק ב | החצי השני

ובו אודי מספר על עצמו כשהיה קטן, ומתי היה רגע השינוי בחייו * הפרק השני בבלוג של אודי, בלוג שמתפרסם בכל יום שני בשבוע

(לקריאת כל הרשומות בבלוג זה לחצו כאן)

החצי השני ירח

כיוון שאני לא הולך להתעמת עם אימא שלי בקרוב ולספר לה שאני הומו, אני אספר לכם.

מי שלא מבין מהחיים שלו אמור לשאול כאן –"מתי החלטת שאתה הומו?"- כאילו שזה עניין של בחירה. מי שכן מבין קצת ישאל – "מתי ידעת שאתה הומו?" שזו גם שאלה די טיפשית. זה כמו לשאול מתי ידעתי שאני שמאלי?

מתי? ברגע שהרמתי עפרון צבעוני במעון ורציתי לצייר. ככה גם הנושא המיני עלה למודעות באותו גיל שהוא עולה אצל כל ילד – רק שאני לא הבנתי מה לא בסדר אצלי לעומת כולם. לא זכורים לי זיכרונות על בובות ושמלות מתקופת ילדותי, אם כי יש לי דובי אחד חום ומרוט שאני שומר עד היום אצלי.

אולי אצל טרנסג'נדרים זה שונה, אבל אני לא הרגשתי צורך להיות נשי יותר מהממוצע. היו לי בובות חיילים אבל רק כי ערן השכן בא לשחק אצלי איתן.

אני גיליתי את הקריאה מגיל צעיר ומאז לא הרמתי את האף מהספר. בגן חובה ובכיתה א הייתי היחיד שהייתה לו חברה, ומה עשינו? הלכנו אליה הביתה לקרוא אנציקלופדיות. הספרים היו בעבורי מפלט ומקלט מהעולם החיצון ושם יכולתי לברוא לי עולמות כרצוני.

שוב, הייתי ילד קטן שלמד בבית ספר דתי נפרד, לא הכרתי בנות מעבר לחוג המשפחה ולכן הנושא אולי לא היה מאתגר עבורי. בנות היו יצורים שלמדו בבית הספר מעבר לרחוב ולא הייתה לי אינטראקציה איתן. הייתי הולך הביתה עם האף קבור בספר ומנווט את דרכי בעזרת GPS פנימי ששמר עליי מלהתנגש בעצים ומלהידרס.

היה לי עולם פנימי עשיר ולא הרגשתי צורך להכניס אנשים אחרים אליו – בנים או בנות.

לא היו לי הרבה חברים כי לא הייתי צריך אותם.

אני מתאר לעצמי שהדברים התחילו להשתנות כשהגיעה השעה להיכנס לבני-עקיבא. אז התחלתי לצאת מהבועה שלי- לטוב ולרע.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.