הארון האישי של חיים | ארונות נפתחים

על כמעט החתונה, על השיתוף את אימא, על הסיבה שלא הלך לטיפול, על ההרגשה בבית ב"כמוך", ועל מדד האושר שלו * חיים משתף בסיפור האישי שלו

(לכל הסיפורים האישיים האחרים בבלוג זה – לחצו כאן)

open-locker-boris-suntsov

חיים, בן 25, גר בתל אביב, למד בתיכון דתי, בישיבת הסדר. עובד בתחום האבטחה.

אני והגילוי

ידעתי על עצמי בגיל 19, והיו לי מלחמות כי לא השלמתי עם עצמי, ושקעתי בדיכאונות, בעצב ובכעס עצמי. רק בשנה האחרונה השלמתי עם העובדה שאני כזה.

אני והדת

אני הכי בסדר ואני לומד לסדר את החיים צורה הכי טובה שיש. ואני לא חושב שזה ממעיט מהערך שלי כבן אדם דתי והומו כאחד.

אני והשיתוף הראשון

סיפרתי לאימא שלי. קשה לה, אבל אט אט היא מקבלת את העובדה שאני הומו.

אני והמשפחה

כאמור, אמי יודעת כי סיפרתי לה. היא מקבלת (היא אמרה לי שהיא ידעה-חשדה) אבל קשה לה עם זה מאוד. שאר המשפחה אינה יודעת.

אני והרבנים

לא סיפרתי בכלל ולא אספר. לא התעמקתי בזה.

אני והחברים, קהילה ומקום העבודה

אני והקהילה בסדר מי שטוב איתי אני יהיה אקסטרה וכן להפך חלילה. סיפרתי לאנשים בעבודה (כן, אפשר להגדיר אותי די מחוץ לארון בעבודה) וסיפרתי גם לשלושה ידידות טובות. הם קיבלו בצורה טובה.

אני והטיפול

לא חברים טובים בכלל. איני מאמין בטיפולים.

אני ונשים

הייתי אמור להינשא אבל בעזרתו יתברך שמו זה נגמר כי פשוט לא התאמנו. איני יודע אם נמשכתי אליה או לא, קשה לי להגדיר את מה שהיה אז.

היום איני יוצא עם נשים, נראה לי שאיני נמשך כלל, אבל המציאות עולה על כל דמיון כמו שאומרים.

אני וכמוך

פשוט זכיתי ונולדתי מחדש. ארגון מבורך ממש, אנשים מדהימים, אנשי אמת ממש. בכמוך אני מרגיש בבית.

אני והאושר

אני מאושר בכל מה שיש לי בחיים גם אם לא תמיד קל – אני מאושר!

אני בעוד 10 שנים

זו שאלה גדולה, אבל על קצה המזלג – עם גבר ארגיש שלם. זה מה שאני מרגיש כרגע.

רוצים גם אתם להתראיין למדור?

שלחו לנו דוא"ל: kamoha.or@gmail.com

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.