הסכם עודפים | ורוח אלוקים מרחפת

יהושע מציע לקב"ה הסכם כדי שיוכל לשרוד – "אני אמחל לך ואתה תמחל לי! הנה אני מוחק את כל העבירות שלך כלפי וגם אתה תמחק את כל העבירות שלי"

(לכל הרשומות הקודמות בבלוג – לחצו כאן)

מתוך האתר: יורם מנור

שעת אחר הצהריים מאוחרת, שבועות קשים ומתוחים עוברים עליי ואני מוצא את עצמי כותב את המילים הללו, כשנפשי מאיימת להתפוצץ מכעס ותסכול.

המילים הקשות והנוראות עומדות על פתח הפה שלי ולולי השיניים שאני חושק בכוח, זרם נורא של מילים קשות מאוד היה פורץ מפי כנגד רבש"ע.

מלבד נפשי המחפשת תעלה להזרים לתוכה את הגודש העצום שנצבר בה, גופי מאיים להיקרע מבפנים כמעט מדי יום ביומו ומידי שעה בשעה.

יש סיפור חסידי ידוע על חסיד שהיה איש פשוט. בערב יום הכיפורים, טרם הצום, שחל אחרי שנה קשה במיוחד, החליט גם הוא להעמיד לדין את רבש"ע. הוא ניגש לתיבת העץ שהייתה בביתו ושלף ממנה ספר גדול והחל מונה את כל הצרות הנוראיות שהמיט עליו רבש"ע באותה השנה. הוא ציין בבכי את קשיי הפרנסה הנוראיים שהוא נאלץ להתמודד איתם, את המחלות שקפצו עליו ועל בני משפחתו, את בנו שנחטף לצבא הרוסי לארבעים שנה ואת ביתו שכבודה חולל ע"י קוזקאים, וכן הלאה וכן הלאה המשיך אותו חסיד למנות ולציין בלשון קשה את "העבירות" של רבש"ע כנגדו.

כשסיים להניח על השולחן את ערמת הצרות שניחתו עליו פנה אל רבש"ע ואמר לו "רבש"ע אני מודה שגם אני לא הייתי בסדר השנה, לא קמתי להתפלל במניין תמיד, לא הקפדתי בברכות, לא שמרתי על עיניי ובוודאי שעברתי על עוד הרבה עברות, אני מודה. אבל גם אתה רבש"ע גם אתה חטאת כלפיי. בוא ונעשה עסקה: אני אמחל לך ואתה תמחל לי! הנה אני מוחק את כל העיברות שלך כלפי וגם אתה תמחק את כל העבירות שלי". לקח אותו חסיד בקבוק מזג לעצמו כוס משקה וחתם את ההסכם בכוס "לחיים".

באותה שנה אמר רבי לוי יצחק מברדיטצ'ב (כמדומני) שההסכם של אותו חסיד פשוט עם הקב"ה פתח את שערי השמים לתפילות עם ישראל והיטיב את החתימה.

היום מצאתי את עצמי כמעט במעמד הנפשי הזה, עומד מול רבש"ע ומבקש ממנו שייאמר די לצרותיי. כמעט מצאתי את עצמי עורך חשבון מולו ומציין בפניו את כיבוש העיניים, את כיבוש היצר ואת כיבוש הלב שאני ושכמותי כובשים בכל יום.

ביקשתי ממנו בדמעות להביט על בית הכלא הפנימי שלי שבו כלואים, גופי, נפשי ולבי. ביקשתי ממנו לזכות את החלק הקטן בי שנותר חופשי במעט נחת רוח ושקט. שיאפשר לי לישון בנחת, לאכול בנחת, לקיים את ילדיי בנחת וגם, סוף-סוף לעבוד אותו בנחת.

אינני מתחרט על הבחירה שעשיתי, אפילו לא לרגע אחד קטן, אני רק מבקש מרבש"ע שיאיר את עיניי ואת עיני כולנו  שנוכל סוף-סוף להבין מה תפקידנו המיוחד בעולמו ושסוף-סוף נוכל למקם את עצמנו בכבוד על הרצף האמוני, התורני ולא להרגיש ילדים חורגים לא-לוהים.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.