פרקי אבות ואמהות | משכני אחריך

אריה סובל. הוא שוב יצא עם אישה וזה לא צלח. בסוף הוא מוצא נחמה במקום בלתי צפוי

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

אריה

טוב, אז עוד פעם להיפרד ממשהי, אוף.

למה?

כי זה לא הלך.

כן, אבל למה לא?

היא סבבה והכול, אבל היא בת, אופס, אישה.

עכשיו לך תסביר לה

תראי זה לא אני, זאת את.

בכל הפעמים הקודמות כן הייתה איזשהי סיבה – זה לא זרם, לא היה כיף, אז לא היה קשה להסביר, וגם ככה השתדלתי לא למרוח את השקר יותר מדי, פגישה שתיים, מקסימום שלוש.

הפתרון הכי טוב הוא לגמור את זה כמה שיותר מהר, לפני שזה בכלל מתחיל, חשוב לנסות אבל צריך להתחשב ברגשות של הבחורה, לא למרוח אותה סתם.

אבל הפעם, זה כבר היה מוגזם. היה לנו כיף ביחד, באמת שיכולנו להיות חברים טובים, אבל היא כבר התחילה להיות בעננים, ואני בינתיים שקוע בבוץ.

אז נמאס לי מכל זה, אני לא מתוסכל, לא מבואס, סתם מרגיש שזה מיותר.

אילו הייתי חילוני, הייתי יכול לצאת מהארון, ועדיין לצאת עם בנות.

בחברה שלנו אני מרגיש תקוע, כאילו אני סתם דורך במקום.

טוב, ככה אני, חוזר בתשובה, לפחות מנסה להיות.

איך כתוב בפרקי אבות? רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: "אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים" (ד, טו).

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.