פרק ד | החצי השני

ובו אודי עולה לכיתה ז ופוגש את ישי ואף עושה מעשה שלא ייעשה

(לקריאת כל הרשומות בבלוג זה לחצו כאן)

החצי השני ירח

קראו לו ישי וזו הייתה התאהבות ממבט ראשון.

כיתה ז' – גיל מסובך ומבולבל שבו קורים לך דברים ואתה לא מבין מדוע ולמה.

התחלתי את חטיבת הביניים ופתאום פגשתי הרבה חברים חדשים מכל רחבי הארץ ולא רק מהביצה הקטנה שלי. מבחינה לימודית הייתי הכוכב הגדול של הכיתה וכולם רצו להיות "חברים" שלי כשהיה צריך תשובות לשיעורי הבית ולמבחנים, אבל מבחינת חברים אמיתיים לא היו לי הרבה כאלה באמת. הייתי ילד קצת סגור ומופנם ולא ידעתי ליצור חברויות אמיתיות. ידעתי שיש בי משהו שונה וסודי, אבל עוד לא ידעתי לקרוא לזה בשם. רק ידעתי שאסור לי להיפתח לחלוטין למישהו.

ישי היה טיפוס שונה לחלוטין. ילד קופצני ושמח שתמיד היה מוקף בחברים. לא ידעתי למה, אבל ידעתי שאני רוצה להיות לידו. הוא היה בלונדיני בעל שיער גלי יפה. רזה וחתיך בדיוק במידה הנכונה כמו שדאגתי לראות בשיעורי התעמלות. גובה ממוצע, לא שרירי מדי. פשוט ילד יפה.

ניסיתי להתחנף אליו כדי שיהיה חבר שלי, רציתי להיות לידו תמיד ורק להסתכל עליו כמו על תמונה יפה שאוספים באלבום.

כך הדבר נמשך במשך החצי השנה הראשונה של כיתה ז' – הסתפקתי בלהיות לידו, במעגל השני אולי, לא חבר שלו באמת אבל מספיק קרוב בכדי ליהנות מהנוף.

עוד דבר שמאפיין את הגיל הזה הוא הנטייה לעשות שטויות ולא להקשיב לשכל אלא לחלקים אחרים בגוף. יום אחד ישבתי ממש ליד ישי, ממש כל כך קרוב שאוכל להריח אותו ולהרגיש את החשמל באוויר. נראה שהחשמל שיתק לי מעגלים אחרים במוח והפעיל חלקים אחרים בגוף. פתאום, נשבע לכם שלא יודע איך, הידיים שלי נשלחו לעבר גופו של ישי והתחילו ללטף. אני לא זוכר כמה זמן נמשך המגע, אבל אני עדיין זוכר את המבט המזועזע שהיה לישי בעיניים כשהוא הסתכל אליי. הוא נרתע אחורה, קם מהר מאוד ואז אמר לי את משפט המחץ: "חכה, חכה, עכשיו אני אומר אותך לרב".

ישי קם והלך ואני נשארתי המום, מסתכל על הידיים שלי ועדיין לא מבין מה לעזאזל עשיתי.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.