סיכום מפגש אדר-פורים תשע"ה: מה הפירוש "המן" ו"אחשורוש", והאם סריס באמת חייב להיות מסורס? | אירועים ומפגשים

ד' משתף שלאט לאט החוויה של הגעה למפגש נעשית לו מוכרת ובלי חששות של לפני, ואילו מ' מסכם את המפגש אבל גם מוסיף משלו – על פירוש המילה "בלשן" ועוד הפתעות * במפגש אירחנו את ד"ר תמר עילם-גינדין בהרצאה על מגילת אסתר – מאחורי המסכה

2015-02-26 22.32.32הסיכום של ד'

לאט לאט החוויה של הגעה למפגש נעשית לי מוכרת. כבר אין חששות של לפני או התרגשות שהופכת את הבטן. הכניסה לחדר שעליו השלט כמוך כבר לא מלווה בדפיקות לב מואצות.

ומעבר לדלת יושבים אנשים שאני כבר מכיר, עם אותן הבדיחות והחיוכים. וגם אותי כבר מכירים! ו'אהלן' נשמע מימיני בפנים מאירות, 'שלום גיבור' נשמע משמאלי, ומישהו צועק מרחוק 'היי! התגעגענו'.

לחיצת יד חמה, קריצה, חיבוק, תה, קפה, בייגלה, וקצת לשמוע מה קורה, לפטפט, לשוחח, להתווכח, לשתף. כרגיל.

והייתה גם הרצאה (לדעתי מעולה. כזו שיוצאים ממנה ואומרים 'למדתי משהו חדש שלא ידעתי'). אבל זה באמת רק התירוץ. הדבר האמיתי הוא אתם.

אוהב את כולכם!

ד'

הסיכום של מ'

2015-02-26-22.34.22

בפעם האחרונה ששמעתי הרצאה מפי בלשן, היה זה פרופסור גלעד צוקרמן (לפי שיטתו העברית המדוברת היום אינה עברית אלא ישראליח כי היא אינה אותנטית). אמנם אני מ

כיר מקרוב חמש שפות לפחות, וגם למדתי את התחום באקדמיה, אך ממש איני אוהב לשמוע אנשים המתבלבלים ולא מצליחים להגדיר אל נכון את משלח ידי האמִתי.

שמיעת בלשן, לא כל שכן בלשנית(!!!), אמורה להיות תמיד מסקרנת ומעניינת עד מאוד, כך היה גם הפעם. היה ברור שהמרצה העבירה את ההרצאה פעמים רבות בעבר, ומבחינתי לא היה קשה לעקוב אחרי שטף הדברים ומהלכם. למדנו מה ההבדל בין אירן לפרס, הכרנו את התרבות הפרסית דאז, את מנהגי המקום, מה היה מעמד האישה (יותר המלכה) בפרס הקדומה, ואפילו באחד מהנושאים בשיחה נדרשה המרצה גם לדעת חז"ל באשר לזנב של ושתי ודנו בה על  פי בקשה מהקהל.

קצת הפריע לי שההרצאה החלה באיחור ולכן המרצה נאלצה לדחוס את ההרצאה במידה מסוימת. היה מן הראוי לציין בתחילה ולבקש בפירוש שלא יתפרצו החבר'ה בשאלות על ימין ועל שמאל, אלא יחכו בסבלנות לסוף, ואז יוכלו לדבר אִתה באופן פרטי. ולמה אני חושב שזה נכון? מפני שראו זה פלא – העניין החשוב ביותר בעיניי נגדע באִבּוֹ, אמנם למדנו על פירוש שמותיהם של המן, אחשוורוש, אסתר, מרדכי, ויזתא אבל לא הגענו לכל עשרת בני המן!

וכעת לעניין אחר במקצת, אם כבר בבלשנים עסקינן.

בגמרא במסכת סוטה (לו ע"ב) מוזכר הבלשן הראשון. כשמינה פרעה את יוסף למשנה למלך והסביר לרואים בכוכבים שהוא רואה בו גינוני מלכות, דרשו אלו שיידע יוסף שבעים לשונות. מסופר שבלילה בא גבריאל וניסה ללמד את יוסף את השפות, וכשלא הצליח יוסף ללמדן הוסיף לו גבריאל אות משמו של הקב"ה ("עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע" – תהלים פא, ו). למחרת בחן אותו פרעה בכל שבעים הלשונות וגילה שיוסף יודע גם את שפת הקודש מלבדן. ניסה פרעה ללמוד ממנו את לשון הקודש ולא הצליח, על כן השביע את יוסף שלא יגלה זאת. כשרצה יוסף לקבור את אביו בארץ-ישראל כפי שהשביעו אביו, רצה פרעה שיתיר את שבועתו לאביו. הבהיר יוסף לפרעה, שאם יעשה כן עליו אף להתיר את השבועה שנשבע לו אז. כך הסכים פרעה שיקברו את יעקב אבינו בארץ ישראל.

למרדכי היהודי היו שני כינויים. הכינוי הראשון מוזכר בתנ"ך (עזרא ב, ב ; נחמיה ז, ז) – מָרְדֳּכַי בִּלְשָן. אבן עזרא (עזרא ב, ב) סובר שמדובר בשני שמות שונים: "הוא מרדכי היהודי, רק בלשן ייתכן שהוא איש אחר". אם מרדכי ובלשן הם אנשים שונים, באים בראש רשימת שבי ציון (לפי הנוסח בנחמיה ז, ז) שמותיהם של שנים עשר מראשי העם. מצודת דוד (עזרא ב, ב) כותב: "הוא שם אחד והוא דוד לאסתר המלכה ונקרא בלשן על שידע בשבעים לשון כן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה".

2015-02-26-21.44.24הכינוי השני מוזכר במשנה (מסכת שקלים ה, א): "פתחיה על הקינין. פתחיה זה מרדכי. למה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון". ביאור: זב, זבה ויולדת שהתחייבו להביא קרבן של תורים או של בני יונה, היו נותנים מעות לתוך תיבות במקדש. מי שהיה ממונה על התיבות היה קונה את הקרבן במעות, ונצרכו לחכם גדול שיהיה ממונה על קרבנות אלו – אדם הבקי בדינים של "קינין ופתחי נידה [שהרי] הן הן גופי הלכות" (אבות ג, יח). ופתחיה הוא "מרדכי בלשן שעלה מן הגולה [גלה בזמן יכניה/יהויכין וחזר בשיבת ציון עם עזרא ונחמיה]. ונקרא כן שהיה בולל לשונות הרבה"(ברטנורא).

במסכת מגילה (ז ע"א) יש דיון בשאלה אם מגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש או לא. רבי מאיר מביא ראיה מהפסוק "ויוודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר" (אסתר ב, כב) שמרדכי היה בעל רוח הקודש, וכך נודע לו על מזימתם של בגתן ותרש. בגמרא מפריכים זאת ומציעים פירוש אחר על פי המובא בהמשך המסכת (יג ע"ב): "אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש שני טרסיים הוו והיו מספרין בלשון טורסי ואומרים: מיום שבאת זו [=שבאה אסתר] לא ראינו שינה בעינינו [=שהיה אחשורוש מבלה עמה בלילה ומטריד אותם בבקשות]. בוא ונטיל ארס בספל כדי שימות. והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה [=סנהדרי גדולה], והיה יודע בשבעים לשון".

 2015-02-26 21.37.25
במסכת מנחות (סד ע"ב עד סה ע"א) מסופרים סיפורים על מרדכי. סיפור אחד מעיד על בקיאותו בדיני קינין עד כדי כך שידע לדייק בלשונן של מביאות הקרבנות. בשני סיפורים אחרים הצליח להבין את סימניהם של חירשים (שומעים ואינם מדברים): במקרה אחד הצביע החירש ביד אחת על גג ובידו השנייה על צריף – מכאן הבין מרדכי שאפשר להביא שעורים לקרבן העומר בפסח מ"גגות צריפין". במקרה אחר הצביע החירש על עינו ועל מקום הסכר שעל הנהר – ומכאן הבין מרדכי שאפשר להביא חיטים לקרבן שתי הלחם בשבועות מ"עֵין סוֹכֵר". בהמשך הגמרא מסבירה על דרך הדרש שבִּלְשָן = בָּיֵיל לִישָּנֵי. פירוש: בולל הלשונות ודורשן (ומבין גם בליל של לשונות).
מגילת אסתר היא אחד מהספרים שכתבו אנשי כנסת הגדולה: "אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושניים עשר, דניאל ומגילת אסתר" (בבא בתרא טו ע"א). לפי רש"י אנשי כנסת הגדולה הם חגי, זכריה ומלאכי (אחרוני הנביאים); זרובבל ומרדכי וחבריהם. בהמשך תוהה רש"י מדוע לא כתב יחזקאל את ספרו בעצמו ומתרץ שאולי לא נכתבו נבואות של חוץ לארץ (יחזקאל, דניאל ואסתר) אלא על ידי נביאים ושאר אנשי כנסת הגדולה לאחר שבאו לארץ. ולעניין תרי עשר: חגי, זכריה ומלאכי ראו שרוח הקודש מסתלקת, לכן כתבו את ספריהם וצירפו עמם את כל הנבואות שלא נכתבו עדיין מחמת קטנן ועשו אותן לספר אחד כדי שלא תאבדנה.
התוספות על אתר מקשים: והרי ירמיהו הנביא הלך למצרים (חוץ לארץ) ולא חזר משם ובכל זאת כתב את ספרו! המהר"ל מפראג מיישב את הקושייה: יחזקאל ודניאל הגיעו לסוף ימיהם בימי כנסת הגדולה ולכן אנשיה כתבו את ספריהם. לעומת זאת, ירמיה ועזרא לא מתאימים לתבחין (קריטריון) זה ולכן כתבו בעצמם את ספריהם.
2015-02-26 21.44.13כאשר נכנסה המילה בַּלְשָן לעברית החדשה הייתה התנגדות כי המדרש בעצם כה רחוק מהפשט. אף התלבטו בנוגע להגיית המילה ולא ידעו באיזו תנועה היא צריכה להתחיל – חיריק כבמקרא או פתח כראוי למשקל של בעלי מקצוע – פַּעְלָן (כמו גַּזְלָן, חַלְבָּן). מילונים של המאה הקודמת יעידו: מילון כנעני כלל את שתי הצורות – בִּלְשָן/בַּלְשָן. במילון הכיס של אליעזר בן יהודה משנת 1901 – בִּלְשָן, ואילו במילונו הגדול – בַּלְשָן.
לסיכום נראה שבִּלְשָן אכן היה במקרא שם פרטי נפרד (כשיטת אבן עזרא) ולא כינויו של מרדכי מפני שבעברית מקראית אין הֶלחמים (צירוף של שני שמות לשם אחד, כמו רמזור = רמז+אור). לכן אין זה בעל לשון אלא שם פרטי ארמי שהיה נפוץ בבבל, כשם שהשם מרדכי היה נפוץ בבבל בקרב יהודים ושאינם יהודים. המקור של שני השמות האלה באכדית (il Marduk belshunu), אבל חז"ל ראו בבִּלְשָן שם תואר ומכאן דרשתם.
פורים שמח!
מ'

מגילת אסתר מתרחשת בחצר המלכות הפרסית. עד כמה היא משקפת במדויק את מנהגי החצר של התקופה, את הלשון ואת התרבות? האם המגילה אינה אלא משל או היא כפשוטה – טקסט היסטורי?

במהלך ההרצאה התוודענו לתרבות ולשפה של פרס העתיקה, וגם קצת לאלה של עם ישראל. הכרנו פירושי השמות המן, אחשורוש, אסתר ואחרים, וכן את מקורותיהן של מילים כמו דת ופתגם. גילינו מי הם הפרתמים והסריסים, והאם סריס באמת חייב להיות מסורס (רמז: לא!), וגם הכרנו משחקי מילים במגילה.

ד"ר תמר עילם-גינדין יודעת יותר מ-20 שפות (ביניהם צרפתית, פרסית, סנסקריט, פרתית, סוגדית, איטלקית, ספרדית, גרמנית,  הינדי, לטינית, ליטאית, פולנית, רוסית, יוונית קלסית, אלבנית). היא מרצה, כותבת, ועמיתת מחקר במכון מאיר ומרים עזרי לחקר חיפה והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה. היא מגדירה את עצמה "הפרסייה היחידה במשפחתי. הוריי ואחותי אשכנזים כשרים". היא מעידה שההרצאה שלה "מאלפת וכיפית עם הסברים שמתאימים לידע של הקהל, עד רמה אקדמית".

לביקורת מאת גלעד סרי-לוי על ההרצאה של ד"ר עילם-גינדין – לחצו כאן.

לכתבה בעיתון בשבע על ד"ר עילם-גינדין – לחצו כאן.

לקניית ספרהּ "מגילת אסתר – מאחורי המסכה" לחצו כאן.

ההרצאה הייתה בתאריך ז' באדר תשע"ה, 26 בפברואר 2015 למניינם בתל אביב.

פרטים מדויקים על מיקום המפגש נמסרו רק לחברי רשימת התפוצה שלנו. רוצים להצטרף למפגשים הבאים? צרו עמנו קשר: kamoha.or@gmail.com

שימו לב: למען שמירה על צביון הקבוצה ולמען הנוהל התקין, אין להביא חבר חדש מבלי לעדכן אותנו מראש. ובמילים אחרות: הבאה של חבר חדש למפגש – רק באישור מפורש שלנו.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.