צריך לשקר כדי להתפלל? | שאל את הרב

הרב הראל כתב נגד "מניין גאה", והוא נשאל מה הוא מציע שיעשו הומואים שלא מרגישים בנוח בביה"כ שלהם לנוכח השמועות שהופצו עליהם שם?

(עוד בעניין: מה דעת ההלכה על "מניין גאה"?)

הרב הראל

השאלה:       

שבוע טוב,

בשו״ת האחרון שלך פסלת את נושא ״המניין הגאה״ בטענה שמדובר התגאות ביצר הרע.

טענה מעניינת אך שגויה מיסודה. אני כן מאמין שצריך להתפלל כעם ישראל (על כל רבדיו), אך מה יעשו אותם הומואים דתיים שלא מרגישים בנוח לנוכח השמועות שהופצו עליהם בביה״כ שהתפללו בו משחר ילדותם? שהם מבינים שאנשים שכיפה על ראשיהם וש״שנאת חינם״ בלבם מסתכלים ב״עין עקומה״? מה הפתרון שלהם – למה הם צריכים לשקר כדי להרגיש בנוח לממש את זכותם הטבעית להתפלל?   

 התשובה:

שלום וברכה!

 אני מבין את הקושי שעליו אתה מדבר, ואני יוצא נגדו בכל הזדמנות. אין שום היתר לפגוע או להעליב או לפסול אדם בשל נטייתו המינית.

המציאות שאתה מתאר הינה מזעזעת, אך איננה גורמת לנו לחרוג מגבולות הגיזרה לגמרי. כלומר, מי שמרגיש שבקהילתו לא מקבלים אותו בשל נטייתו המינית, יוכל תמיד לבחור קהילה אחרת. אינני חושב שאדם כזה יישאר 'מחוץ לגדר'. אני מכיר קהילות אורתודוקסיות רבות המקבלות הומואים דתיים (כיחידים) ואינם משדרים להם כל טינה.

מניין הקורא לעצמו 'גאה' נופל בשניים: ראשית – היהדות מתעבת גאווה עד קצה גבול היכולת, ושנית – הוא מכיל בתוכו אנשים המכריזים כי הם חיים בניגוד להלכה, להבדיל מאדם החי כך את חייו הפרטיים בלי הכרזות.

על כן, שמחתי לראות כי כל ידידי הרבנים, כולל הרב שרלו ורבנים ליברליים אחרים, אוסרים זאת מכול וכל ומתנגדים לכך.

ויהי רצון שתשמע תפילתנו, כי תפילה לעני כי יעטף, ולפני ה' ישפוך שיחו.

בברכה,

ארלה

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. גאה בקהילה הלהטב״ית זה לא במשמעות של גאווה רגילה שהיפוכה ענווה, אלא במשמעות של גאווה שהיפוכה בושה. כמו שאני גאה להיות יהודי.
    בכלל אין כאן עניין של גאוותנות כלל. זה עניין של הכרזה הבאה נגד ראיה של להט״ב כדבר מביש או נחות, אז מכריזים דווקא יענו שאנו גאים בזה. אנו לא באמת מתנשאים ו/או גאוותנים, אנו מבקשים יחס שווה והתייחסות אלינו כאנשים רגילים ושווים ולא כנחותים. עניין ה׳גאווה׳ כל עניינו פעולה נגדית להתייחסות הזאת אלינו כנחותים.
    מקווה שהייתי ברור.

    דבר נוסף, אם הומו מחליט שלא להיות יחידי, אז הציבור מקבל היתר ״לפגוע או להעליב או לפסול״ אותו? לא זכור לי יחס כזה למחללי שבת/עושי חטאים שונים אז למה כאן הדבר שונה לדבריך?