חה"כ פייגלין: "ההתקפות נגד השר פירון – טרור" | כל-מיני

"עוד קודם לכל הוויכוח בשאלה מה זה משפחה, יש כאן וויכוח אחר, בשאלה הרבה יותר בסיסית- האם מותר בכלל בארצנו המשוסעת להביע דעה שאינה מתאימה למעגל הטרור הזה", כתב בדף הפייסבוק שלו חה"כ משה פייגלין

(עוד בעניין: חה"כ פייגלין: "במערכת החינוך צריך לדבר על הומוסקסואליות")

תצלום: הפייסבוק של פייגלין
תצלום: הפייסבוק של פייגלין

וכך כתב חה"כ פייגלין (הליוד ביתינו) בעמוד הפייסבוק שלו:

תשתוק!

מצלצלים לי בעוז כל פעמוני האזהרה הפוליטיים,

השתגעת לגמרי?

תן לפירון להתבשל על מדורת האינקוויזיציה לבדו,
אין לך מה לעשות בחום הזה חוץ מאשר להתבשל אתו?
מה! אתה חייב לו משהו?
בפוליטיקה צריך גם לדעת מתי לשתוק, לא רק לדבר.

אבל זהו – שזה בדיוק העניין, זה לא פירון, אלו פעמוני האזהרה האלה, שמצלצלים כל כך חזק ומנסים לשכנע אותי לסתום את הפה, הם בדיוק הסיבה מדוע אני חייב עכשיו לדבר.

כי עוד קודם לכל הוויכוח בשאלה מה זה משפחה, יש כאן וויכוח אחר, בשאלה הרבה יותר בסיסית- האם מותר בכלל בארצנו המשוסעת להביע דעה שאינה מתאימה למעגל הטרור הזה.

כן! אני משתמש במילה קשה אבל מדובר בטרור רוחני שבכלל לא מתווכח אתך אלא הופך דעה שאינה מקובלת על בראנז'ה מסוימת, לסוג של קריאת קרב. כמו להקת זאבים העטים כולם לקול שריקה על המסכן שחרג מהתלם, כך זינקו כולם על פירון. פירון שחשב כנראה שהוא, חביב המגדר, שהסכנה הזו ממנו והלאה, הרים בטעות את הראש מעל לשוחה ושום התנצלויות לא יעזרו לו עכשיו. מיד! אש צולבת מכל הכוונים, אש לתכלית, אש שמגובה בכל כלי התקשורת, אש שכל עניינה דה-לגיטימציה וחיסול פוליטי. לא דיון, לא בירור, לא שום דבר שמתקרב לזה – לכרות את הראש שהציץ ולשמור את שאר הראשים קבורים עמוק עמוק בשוחות – מפחד הטרור הזה.

והכל כמובן בשם ערכי האומץ והחירות…
מי בדיוק ננעל בארון עכשיו? שי פירון? או ניצן הורביץ?

עוד קודם שנבחרתי לכנסת, התחלתי בדיאלוג עם נציגים של הציבור ההומוסקסואלי. שמעתי סיפורים אישיים שיצרו אצלי אמפטיה. ישבנו בביתי, שוחחנו ארוכות, נקשרו קשרי חברות. בהמשך הוזמתי למועדון ה'בר-נוער' – הסכמתי, ולא ממש הבנתי למה התקשורת עושה מזה רעש גדול. זה נראה לי טבעי. מאוד רציתי לשוחח באופן פתוח, למצוא את המשותף, ולהכיל את המחלוקת. (בדיעבד – כשפורסמה חקירת הרצח במקום, למדתי על מעשים הנעשים שם בין מדריכים לנערים, מעשים שאילו נעשו במקום רגיל בין בגירים לקטינים, היו מובילים לכתבי אישום חמורים. היום – כשהידע הזה באמתחתי – לא הייתי פוקד את המקום). מיד בפתח הדיון הסברתי שאני מחלק בין החובה לשמור על כבודם וזכויות האדם של ההומוסקסואלים וכן על הצורך לפתור בעיות ולאפשר משק בית משותף וכדומה – לבין השוואה ערכית של הזוגיות החד מינית לזו של המשפחה הטבעית. הסברתי שכח"כ אהיה הראשון שיבקר אסיר הומוסקסואל שמתעללים בו בכלא בשל נטייתו. אמרתי שלאור האבחנה הזו גם אנהג בעת החקיקה בכנסת. בחוקים שיפתרו בעיות טכניות לזוגיות שאינה עומדת בקריטריונים הלכתיים – אתמוך. לחוקים שיתיימרו להשוות באופן ערכי בין מעמד המשפחה הטבעית למשפחה חד מינית – אתנגד נמרצות.

כי זאת יש להבין. המשפחה הטבעית היא אבן הבניין של החברה. כל חברה. וכשהכול זה משפחה, אז שום דבר זה משפחה. כן – אני רואה במשפחה ערך הנתון למתקפה, ערך שצריך לשמור עליו. הציוויליזציה המערבית כולה קורסת היום בשל אובדן ערכי המשפחה. המדינה היהודית שהקמנו לאחר 2000 שנה לא יכולה להרשות לעצמה להצטרף ל'טרנד' הזה.

לא – אין למדינה זכות להתערב בחייו של איש. יכול כל אחד לקיים איזו זוגיות שיחפוץ – אך הניסיון לכפות על הרוב, אמירה ערכית חדשה באמצעות חקיקה שמלווה בטרור ה'פוליטיקלי – קורקרט', אינו מקובל עלי, וזה בדיוק מה שקורה במסע טרור מן הסוג שלו אנו עדים עכשיו בפרשת פירון.

מה שהולך ומתברר הוא, שהקול הדומיננטי בקרב ההומוסקסואלים, אינו קול של דיאלוג – קולם של החברים שזכיתי להכיר – אלא קול אלים של סתימת פיות.
זה לגטימי לחלוטין לחשוב שיש הבדל מהותי בין המשפחה הטבעית המורכבת מזכר ונקבה, לבין כל זוגיות אחרת. בסתר ליבם המפוחד, רוב בני האדם מבינים זאת היטב. אפילו ציפי לבני החלה לגמגם כששאלתי אותה מעל בימת הכנסת, למי תעדיף למסור ילד לאימוץ (כשכל הפרמטרים אצל בני הזוג שווים, אך במקרה אחד מדובר בזוג רגיל ובמקרה השני בזוג חד מיני).
אפשר להתווכח ולנסות לשכנע, אפשר להישאר בחוסר הסכמה וזה בסדר גמור – אבל אי אפשר לסתום את הפה למי שעולם הערכים שלו שונה משלך. הבריונות הזו תגרום בסופו של דבר נזק לעניינם של ההומוסקסואלים. ניתן כבר לחוש היטב את המיאוס ממנה. כי כוח לא יוצר לגטימיות, אלא דחיה.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.