בעד ונגד טיפולים פסיכולוגיים | כל-מיני

עדויות אישיות של אנשים שטיפול פסיכולוגי עזר להם והם נישאו לאישה, ועדויות של אלה שניסו ולא הצליחו, כולל הסיפור האישי של יו"ר עמותת כמוך * כתבה נרחבת שמפורסמת היום במגזין מוצש

(עוד בעניין: פולמוסים ודיונים בנושא "שינוי" נטייה מינית)

article urich 168-page-001

article urich 168-page-002

article urich 168-page-003

article urich 168-page-004

קראת סוף כיתה י"ב, לעמית "נפל האסימון". הוא גילה שהוא נמשך לגברים. היו סימנים מקדימים שעמית התעלם מהם בתמימות, מכיוון שלא ידע לצרף את הפרטים הקטנים למסקנה ברורה. בבוקר, אחרי שבמשך הלילה הוא חולם על עצמו רודף אחר בן כיתתו, עמית מבין שהוא נמשך לבני מינו. בשלב הזה הוא עדיין לא קורא לעצמו הומו. "הומו זה הם – החילונים, אלה שרוקדים במצעדים חצי עירומים. הטמאים, הלא נורמלים. ההזויים ההם. ואילו אני – אני ספון בעולמה של תורה והלכה, בישיבה תיכונית נחשבת מאוד. ניבאו שאהיה תלמיד חכם", הוא מספר למוצש.

"כשנפל האסימון לא ידעתי את נפשי. בתור ילד טוב ירושלים ובעל אמונת חכמים גדולה, פניתי לרב. חיפשתי רב שלא מכיר אותי כי לא הרגשתי בנוח לפנות לר"מ מהישיבה. רציתי דמות רבנית שלא תקשר ביני ובין הנטייה. כאילו אלה שני דברים שונים", הוא מתאר. "צלצלתי לרב שהוא גם איש חינוך שכתב מאמר בנושא שמירת הברית, ומצא חן בעיניי קו המחשבה שלו. לא 'אסור' ו'אסור' ולא 'תקרא חמישה פרקים ראשונים מספר תהילים וזה יעבור'. מצאתי בו מקום קשוב לאדם. לאחר שרוב השיחה עסקה לא בנושא שלשמו צלצלתי, והרגשתי שהרב כבר רוצה לסיים אותה מקוצר זמן, אזרתי אומץ ופלטתי שהסיבה שבעצם צלצלתי היא כי 'אני חושב שאני לא בדיוק נמשך לנשים'".

עמית (שם בדוי, ככל השמות בכתבה), כיום בן 30, הקים את ארגון ההומואים האורתודוקסים "כמוך" ועומד בראשו. בניגוד לארגונים אחרים הפועלים בקרב המגזר, "כמוך" הם היחידים שנמצאים בלב–לבה של שמירת ההלכה והאורתודוקסיה.

בחזרה אל הימים ההם. עמית מספר על התקופה ההיא, שבה חי ונשם והרגיש פשוט טמא. "חשבתי שאני לא ראוי לבוא בקהל. האמנתי שאם אני נמשך לגברים, ואפילו רק במחשבה כי עוד לא מימשתי דבר, אני לא יכול ללמוד תורה. לא אמור להיכנס לבית הכנסת. היה לי ברור שאני והמשיכה לגברים לא קשורים זה לזה, שהכל בלבול ושאני מוכרח לנער אותה ממני. אז התחלתי ללכת לטיפול. לא רציתי לשמוע מטפל שיאמר 'אולי אעזור לך' אלא חיפשתי מישהו שיאמר 'בוודאות אעזור לך!' מי שדיבר על אולי – לא נתתי לו סיכוי".

עמית החל להיפגש עם רב, אחת לשבוע, ועד מהרה הבין הרב שהוא לא מספיק מקצועי כדי לסייע לו והפנה אותו למטפל מקצועי ודתי. "ממטפל עברתי למטפלת ולעוד מטפל. עברתי כי לא כל מטפל התאים, וגם כי היה לי קשה להיפתח למטפלת", הוא מספר.

מה חיפשת בעצם? 
"חיפשתי מטפל שלא רק יקשיב ויהנהן אלא ייתן גם שיעורי בית. משימות. אחד מהמטפלים אמר לי ללכת לחוף הים ולצלם בחורות. המשימה הסופית שלי הייתה להביט בנשים בתמונות שפיתחתי ולחשוב עליהן. הייתי נבוך, אבל למען השינוי – הלכתי. על אף המצלמה הלא משכנעת מאוד, טענתי שאני סטודנט לצילום. האמינו לי וצילמתי בנות. לא אחת הבחורות היו עם החברים שלהן, ולמרות שניסיתי שרק הן יהיו בתמונה, חלק ביקשו שגם החבר יצטרף. היה לי קשה לחשוב עליהן כשהגבר שלצדן היה מעניין הרבה הרבה יותר".

בדרכו הארוכה חווה עמית לא מעט רגעי משבר וייאוש. "ההכרה שהשינוי המיוחל בושש לבוא ריפתה את ידיי. הרבה פעמים הרגשתי שזה להיות או לחדול. שאיני יכול להיות בעולם הזה אם אני נמשך לגברים. שאין לי זכות קיום כאן. לא הלכתית–דתית, לא משפחתית–סביבתית. הרגשתי במלכוד איום".

להוריו לא סיפר, רק לחבר קרוב, שלא ניתק איתו את הקשר. לאחר זמן מה סיפר לחבר נוסף, שאף הוא נשאר איתו בקשר עד היום. במובן הזה, עמית לא היה לגמרי לבדו. אך הייאוש היה שם, והמטפלים הלא מקצועיים היו, ובעיקר היה חוסר בתקווה.

תהיה גבר, זה יעבור

במרכז ההתמודדות של הומואים דתיים רבים ניצבת סוגיית הטיפולים הפסיכולוגיים לשינוי הנטייה המינית, המכונים (שלא בצדק אולי) "טיפולי המרה". מאחורי הרעיון עומדת גישה פסיכולוגית שנויה במחלוקת הטוענת כי גם בהומוסקסואלים קיימת אפשרות לחשוף נטייה אל המין השני – ורק צריך לשפר ולחזק אותה. מי שמוביל את הטיפול בנושא הוא ארגון "עצת נפש" שהוקם בשנת 2001, הפועל ללא מטרות רווח כדי לסייע להומוסקסואלים בחברה הדתית, החרדית, החילונית – ואפילו במגזר הערבי. בארגון פועלים מתנדבים המאיישים מוקד פניות טלפוני, לצד אנשי מקצוע מתחומי הפסיכולוגיה והחינוך. מאחורי הארגון עומדת שורה ארוכה של רבנים בכירים בציונות הדתית כמו הרב צבי טאו והרב שמואל אליהו, הרב חיים דרוקמן והרב יהושע שפירא.

מי שפונה לארגון מגיע אל המוקד הטלפוני, שם הוא מתראיין אנונימית ומדבר על הנטייה המינית שלו. מבחינת הארגון, זהו שלב ראשון לאפיון ובירור זהותו של הפונה. בהמשך השיחה מציעים ב"עצת נפש" להיפגש עם מטפלים ואנשי מקצוע, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים המתמחים בשיטות טיפוליות שונות. "עצת נפש", מדגישים בארגון, לא מעניקים את הטיפול בעצמו, אלא רק מכוונים את הפונים אל הערוצים הנכונים ואל רשימת מטפלים חיצונית שגובשה על ידי הארגון.

את הטיפול הפסיכולוגי האישי מצרפים בארגון לסדנאות משותפות. אם תרצו, קבוצות תמיכה. שם יושבים יחד הומוסקסואלים שנמצאים בתהליך טיפולי, יחד עם "בוגרי" המסלול, שכיום מאפיינים עצמם כמי שנמשכים לנשים באופן מלא או לכל הפחות חלקי. חלקם, אגב, נשואים. הם יושבים בחדר אחד ומדברים על החיים, על הקשיים והאתגרים. מגלים שיש אוזן קשבת, שיש מי שעשה את התהליך המורכב הזה והצליח לעבור אותו בשלום.

אחת הטכניקות הפסיכולוגיות שמהוות חלק מעולם טיפולי ההמרה נעוצה בחיזוק זהותם הגברית של הפונים. חלק מהמטפלים מייעצים לפונים ללכת ולהתאמן בחדר כושר, להתלבש באופן גברי יותר ולהתגבר על הפחד מגברים. אחרים מייעצים לצאת לבילויים משותפים דווקא עם גברים הטרוסקסואלים.

י' הוא אחד מהם. ב"עצת נפש" העבירו אותו "מסע אל הגבריות", כחלק מסדנה שבה נטען כי הנטייה המינית אינה "הבעיה" אלא "הסימפטום". המטפלים סיפרו לו כי הוא נמשך לגברים מפני שהוא מבקש חום ואהבה שלא היו לו. בקבוצת התמיכה הוא הרגיש בבית וממנה המשיך אל טיפול פסיכולוגי שחיזק אצלו את הזהות הגברית. הוא בנה מחדש את קשריו המשפחתיים ואף הכיר אישה והתחתן. היום הוא איש משפחה, וטוען כי הוא "כלל אינו נמשך לגברים".

הכתבה במוצש
הכתבה במוצש

"יש לי הוכחה שניסיתי"

דרכו של עמית הייתה מורכבת יותר. במשך חמש שנים הוא עבר מספר מטפלים בשיטות שונות. "בשלב מסוים הבנתי שהטיפול אינו עוזר, ושעליי להשלים עם המצב. אי אפשר להילחם לנצח. המלחמה מרוקנת, מתישה. אין כוח לחיות, להמשיך, אין כוח ליצור, אין כוח להתמודד. אין שמחת חיים. אין חיים. וממצב של מלחמה תמידית עברתי למצב של אבל. אבל על כך שהמצב לא ישתנה ושעליי לשרוד במצב ההכרתי החדש הזה. אבֵל על שלא יהיו לי חיים נורמליים. שלא אשא אישה כמו כולם. שלא תהיה לי משפחה כמו כולם. הטיפול שינה מבחינתי כיוון והפך לטיפול של קבלה. איך אני ממשיך מכאן עם הידע החדש שלי. לאן ממשיכים הלאה".

ובכל זאת, עמית טוען כי הטיפול סייע לו באופן משמעותי. "בזכות הטיפול אני מודע הרבה יותר לעצמי, למה שמניע אותי, לסיבות שמסתתרות מאחורי הדברים שאני עושה. גם כלפי שמיא אני מרגיש שחשוב שהלכתי לטיפול. אני תמיד מדמיין שבעולם האמת ישאלו אותי אם עסקתי בפרייה ורבייה. כשזה יקרה אוציא את כל הקבלות מהפסיכולוגים ואראה אותן למלאך; יש לי הוכחה שניסיתי ולא הצלחתי".

"איני מצטער לרגע שהלכתי לטיפול", הוא מבהיר, "אף על פי שבמקרה שלי הטיפול לא עזר ואיני נמשך לנשים, הוא סייע לי בתחומים אחרים, וחשוב לי לציין שאני מכיר אנשים שהטיפול עזר להם. העובדה שהטיפול לא עזר לי אישית אין בה כדי להוכיח שכל הטיפולים אינם עוזרים. כל אדם הוא סיפור שונה מרעהו, ולא הרי זה כהרי זה. אני נגד אמירות חד–משמעיות נגד טיפולים בטענה שכל הטיפולים שטויות וכל המטופלים יוצאים מצולקים. אני גם נגד האמירות הגורפות שכל הטיפולים מצליחים והדבר תלוי רק ברצון המטופל. שמעתי את הפסיכולוג פרופ' טוביה פרי אומר שיכולות להיות הרבה סיבות למה לאדם מסוים כואב הראש — כי הוא לא שתה דיו, כי יש לו מגרנה, כי הוא לא ישן מספיק וכדומה. סיבות שונות לתוצאה אחת. וכך גם בנושא של נטייה מינית – אין סיבה אחת מדוע מישהו נמשך לגברים, וכל אדם הוא סיפור שונה. לכן אני סבור שחשוב ללכת לטיפול ולבדוק מה הסיפור האישי שלי. האם הטיפול יכול לסייע לי או לא".

זאת הסיבה שהביאה את "כמוך", הארגון האורתודוקסי ביותר שמסייע להומואים דתיים, להקים קרן שעוזרת לבחורים צעירים לממן טיפול פסיכולוגי. הגישה ברורה: לא טיפולי המרה, אלא טיפולי בדיקה. בעזרת הטיפול, אצל מטפלים מקצועיים ודתיים, בודקים אם האדם שלפנינו יכול לנתב כוחות ולהימשך לנשים ולהיות נאמן לאשתו – או שלא. "נשמח לתרומות כדי לסייע לקרן הזו להתקיים", אומר עמית.

"היום אני יודע לבדל בין המשיכה המינית ובין המימוש המיני. אין איסור על המשיכה אלא רק על המימוש שלה. הקונפליקט הפנימי שלי אינו כמו בעבר. איני מרגיש טמא או לא ראוי לבוא בקהל. להפך, אני נלחם על המקום שלי בקהילה הדתית, אבל במסגרת ההלכה. אחד מהדגלים של ׳כמוך׳ הוא שיג ושיח בתוך הציונות הדתית, לא ממקום של שינוי ההלכה אלא מתוך כבוד להלכה, לתורה ולרבנים".

http://www.jonahweb.org/index.php

סוגיה שנויה במחלוקת

טיפולי ההמרה שנויים במחלוקת. לא רק מחלוקת עקרונית, בשאלה האם הומו נדרש לשנות את נטייתו, אלא בעיקר מחלוקת מקצועית. רק החודש קבע שופט בבית משפט בניו ג'רזי כי ארגון JONAH, שביצע טיפולי המרה בקרב צעירים יהודים, יידרש לפצות בסכומי כסף גדולים את המטופלים שחוו בעיות נפשיות בעקבותיהם. השיטה של JONAH ללא ספק שנויה במחלוקת, וחלק מהטיפולים כללו בין היתר התפשטות של המטפלים והמטופלים, ואף "חיבוק אבהי" ממושך. בנוסף, דווח כי במהלך הטיפולים התבקשו המטופלים לעמוד בעירום מול מראה, או אף לעמוד במעגל במהלך בטיפול קבוצתי, כאשר כולם עירומים.

הארגון האמריקאי ערך במשך שנים רבות טיפולי המרה בצעירים יהודים, רובם דתיים, אשר ביקשו לשנות את נטייתם המינית, ממשיכה מינית לגברים אל משיכה מינית לנשים. שופט בית המשפט העליון של ניו ג'רזי פיטר ברסיו ג'וניור פסק ביום שישי האחרון כי ייתכן שחברי הארגון, שהציעו טיפולים פסיכולוגיים לא מוכרים בצורה לא מקצועית, ייאלצו לשלם לארבעת התובעים פי שלושה מהסכום ששילמו על הטיפולים שעברו, דבר שגרם להם ל"צלקת נפשית".

זו לא הפעם הראשונה שגורמים מקצועיים מטילים ספק בטיפולי ההמרה. לפני כשנתיים החליטה ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל כי יש לאסור לחלוטין שימוש בטכניקות טיפוליות התנהגותיות אשר עלולות להזיק למטופלים. "כשמטופל פונה ביוזמתו ומבחירתו החופשית בבקשה לטיפול שנועד לשינוי האוריינטציה המינית שלו, על המטפל ליידע אותו על אודות גוף הידע המקצועי הקיים ואל למטפל להבטיח הצלחות שאינן מציאותיות", קבעה הוועדה, שהחליטה עוד כי על הפסיכולוגים להזהיר את מטופליהם מפני קשיים העתידים לעמוד בדרכם ובמידת הצורך אף מקיום סכנות שקיימות בתהליך טיפולי שכזה, וזאת "על מנת שהמטופל יוכל להחליט בצורה מיטבית וחופשית אם הוא מעוניין לעבור טיפול שמטרתו להשפיע על זהותו המינית ההומוסקסואלית". עם זאת, הוועדה לא שללה באופן עקרוני את טיפולי ההמרה.

"הפכתי גברי יותר, היום אני נשוי"

דוד, היום בן 61, "יצא מהארון" בגיל 19. הוא גדל במשפחה חילונית לחלוטין, בארה"ב. כשהגיע לארץ בעקבות משבר אישי, בגיל 25, שם פעמיו אל רחבת הכותל המערבי ושם נפגש עם אדם חרדי שהציע לו לקפוץ לישיבה לחוזרים בתשובה. "ידעתי שאני הומו ולכן אין סיכוי שאהיה דתי, אבל נתתי לזה צ'אנס", הוא אומר. דוד נשאר בישיבה במשך חצי שנה, לאחריה הפך אדם דתי, שומר מצוות. את עולמו המיני הניח בצד, הדחיק, עד שהבין, שש שנים אחרי שחזר בתשובה, שהוא צריך לטפל בסוגיה הזו כדי להתחתן, להקים משפחה ולהביא ילדים. "רציתי להיות עובד ה' באופן מלא, וזה אמר לי שאני צריך להימשך לגברים. אני לא מאמין בשינוי, לא חושב שאפשר להפוך לאדם אחר, אבל אני כן מאמין ששורש ההומוסקסואליות נובע מערך עצמי נמוך. 'אני לא גברי מספיק' זו הטענה שנמצאת מאחורי הקלעים. כשעבדתי על זה והפכתי להיות יותר 'גברי', המשיכה החד–מינית הצטמצמה. כשאדם מרגיש שהוא לא מספיק גברי, הוא מחפש את הגבריות שלו אצל גברים אחרים. במובן הזה, לא מדובר בטיפול המרה אלא בטיפול שעוזר לך לגלות את עצמך".

התהליך שעבר דוד לקח שנים: "היו תקופות קשות, אבל המשכתי כי האמנתי עמוקות שזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה בשבילי". דוד עבר טיפול פונדקאות מיני, שבמסגרתו עבר טיפול פיזי עם מטפלת מינית כדי לפתח את הצד המיני שלו. "זה היה ניסיון חיוני", הוא מגלה, "למדתי שאם שני אנשים רגועים ובטוחים זה פשוט קורה. הבנתי שאם ארצה באמת זה יקרה, ובלבד שאסיר את הדברים שמפריעים לי".

כשסיים את האימון הפונדקאי הוא הרגיש אדם אחר. "הרגשתי מדהים, חזק, מוכשר ובטוח בעצמי", הוא מספר. שלוש שנים לאחר מכן הגיעה מי שהפכה לאשתו, וכיום הוא נשוי זה 25 שנה. "לא הייתי עם גבר מאז גיל 25", מודה דוד, "אני אמנם מרגיש משיכה לגברים לפעמים, אבל יודע להתמודד עם זה. המשיכה לגברים, בכל אופן, היא כבר לא מחסום בחיי".

בעצם הגעת לטיפול הזה מתוך רצון להיות שלם עם אלוהיך ועם העולם הדתי. מדוע? 
"אני מאמין שאדם נועד – על ידי הקב"ה – להיות עם אישה, ושכל אדם יכול למצוא את החלק הזה של עצמו. אני לא מאמין שהומוסקסואליות היא תופעה מולדת, כמו תכונה גנטית. אני חושב שהמשיכה לגברים מתפתחת בשלב מוקדם מאוד בחיים ולכן זה מרגיש חלק בלתי נפרד, אבל הניסיון שלי מוכיח שהפתיחות לנשים היא אפשרית. הומוסקסואליות אסורה מהתורה ולכן צריך לעשות מה שאפשר — ואפשר – כדי להתגבר עליה".

הסתדרות הפסיכולוגים בישראל

מנוגד לכללי האתיקה

אך יש מי שחושבים שאולי הסיכון פשוט גדול מדיי. אילת וידר כהן, פסיכולוגית קלינית במקצועה, טוענת שטיפולי ההמרה אינם מקצועיים ועלולים לגרום לנזקים קשים, בעיקר מפני שמדובר בטיפולים שיוצאים מתוך מטרה מוצהרת מראש. "הדעה המקצועית הרווחת שוללת טיפולי המרה, באירופה ובארה"ב הם אסורים לפי חוק. בארץ הסתדרות הפסיכולוגים נדרשה לנושא בעקבות פנייה של ארגוני ההומואים הדתיים והוציאה חוות דעת השוללת את טיפולי ההמרה. טיפול טוב ונכון אמור להיות טיפול שנבנה בהתאם לצורכי המטופל, טיפול שמפתח קבלה עצמית", מסבירה וידר כהן, "טיפולי המרה מבוססים על שלילה של הומוסקסואליות. ברוב המקרים הם טיפול מטעם – מטעם ההורים המודאגים, מטעם הגורמים החינוכיים ומטעם הממסד הדתי. אלה טיפולים שמבוססים על חוסר קבלה של הנטיות המיניות, של האני המיני האמיתי של המטופל או המטופלת".

אל משרדה של וידר כהן מגיעים לא מעט נפגעים ונפגעות של טיפולי ההמרה. בדרך כלל, היא מתארת, מדובר בצעירים וצעירות שרצו לעמוד בציפיות ההורים והסכימו ללכת לטיפול, המטפל לא בדק איתם אם זהו הרצון שלהם או של מי ששלח אותם לטיפול, ולא הסביר להם את הסיכונים הכרוכים בדבר, וכאשר ביטאו קושי נאמר להם שהם מאכזבים את המטפל. "כל ההתנהלות הזו מנוגדת לכללי האתיקה הבסיסיים שאליהם מחויבים פסיכולוגים", היא קובעת.

במה כרוכים טיפולי המרה, על פי רוב השיטות המיושמות כיום? 
"הם כרוכים בעיקר בחוסר קבלה של המשיכה המינית ההומוסקסואלית, ניסיון להתנגד למשיכה הזו וניסיון להימנע מהתנהגות מינית הומוסקסואלית. הטיפול מבוסס על חיזוקים וענישה עצמית – טיפול שמעודד התכחשות עצמית, שנאה עצמית ודיכוי של מיניות בריאה. אני חושבת שטיפול שבו המטרה מוצהרת מראש הוא טיפול לא מקצועי. טיפול המבוסס על אילוף אינו יכול להיקרא טיפול. מניסיוני עם מטופלים, מדובר בטיפולים שמעמיקים תחושות כישלון ודחייה עצמית. יש מקרים שטיפולים כאלה גורמים לדיכאון ולאובדנות. צריך לבדוק טוב את המקצועיות של מטפלים כאלה. פעמים רבות הם יהיו הומוסקסואלים סמויים שמשתמשים בטיפול בנערים כאלה לשם ניצול מיני, וכבר שמעתי על מקרים כאלה".

האם ייתכנו לטיפולים אלו גם נזקים פסיכולוגיים? 
"הטיפולים משחזרים יחס של דחייה וחוסר קבלה שהמטופל חווה ממילא בשל היותו הומוסקסואל. במקום לספק למטופל אי של ביטחון, קבלה ואמפתיה שבו יוכל לברר את זהותו המינית, הטיפול הופך לזירת קרב נוספת וקשה. חשוב לזכור שפעמים רבות צעירים וצעירות מגיעים לטיפול עם שאלות לגבי הזהות המינית ולאו דווקא עם תשובות ברורות. המטפל צריך להיות נייטרלי ככל האפשר מבחינת העמדות האישיות שלו ביחס להומוסקסואליות ולפנות את המרחב הטיפולי למטופל, ללוות אותו בבירור ולעודד קבלה עצמית. חשוב לזכור שמדובר בצעירות וצעירים, וחוויית הדחייה והדה–לגיטימציה כלפיהם גובה מחירים בנפש ובגוף. אנחנו מצוות ומצווים לפתוח את הלב ולקבל באופן מלא ומכבד את הקהילה הלהט"בית הדתית כחלק מהמגזר הדתי משום מצוות ואהבת לרעך כמוך ומשום מצוות פיקוח נפש".

הרב הראל
הרב הראל

"חובה הלכתית לנסות להשתנות"

הרב ארלה הראל הוא ה"מרן" הלא–מוכתר של קהילת ההומואים הדתיים, המלווה גם את פעילות "כמוך". מאות דתיים ודתיות מתייעצים איתו על בסיס יומיומי בשאלות של מגדר והלכה. "אינני איש מקצוע והדבר נתון בוויכוח בקהילה המקצועית, בין התומכים למתנגדים. אני יכול לומר שעברו דרכי למעלה מ–400 איש, בכל הגילאים, ושני שליש מתוכם חוו חווית שינוי משמעותית. או שינוי מלא, או שינוי ממצב של משיכה לגברים בלבד אל משיכה לגברים ולנשים כאחד, המאפשרת חיים דתיים תקינים", אומר הרב הראל.

הרב הראל ממליץ למתייעצים איתו לפנות לטיפולי שינוי, מפני שלדעתו יש להם סיכויי הצלחה טובים. "גם אם ההצלחה לא בטוחה", הוא אומר, "לפחות יש ערך לניסיון". עם זאת, הרב הראל מדגיש כי "זאת, בתנאי שהוא הופנה למטפל מקצועי, זהיר ואחראי, שכן אחרת ייתכן ויצא שכרנו בהפסדנו והטיפול יזיק. מניסיוני, מי שהגיע למטפל כזה, מעולם לא ניזוק מן הטיפול. הסיפורים על מטופלים שניזוקו מגיעים ממטפלים חסרי אחריות, לא מקצועיים ושחצנים. מהם יש להתרחק".

מבחינתו של הרב הראל, פנייה אל טיפולי המרה אינה רק המלצה. היא נחשבת, לדעתו, להכרח הלכתי. "יש לדעתי חובה הלכתית לפנות לטיפולים", הוא אומר, "כל אדם שומר תורה ומצוות הסובל מקושי בקיום חייו הדתיים, חייב לעשות הכל כדי לפתור את הקושי הזה. לכן, כאמור, עליו לנסות לשנות את הנטייה, להשתדל ככל יכולתו ולהרבות בתפילה. הסכנות נובעות מטיפול לא מקצועי מאנשים שאינם מומחים בעניין, לא הוכשרו לכך ולא צברו ניסיון בתחום. יש לברר היטב מי האיש, לנקוט בצעדי זהירות כבכל מקרה של פנייה לטיפול נפשי. כל טיפול נפשי יכול להועיל ויכול להזיק, ואנחנו לא נמנעים מלפנות אליו, אלא פונים בזהירות הראויה".

הערת הכותב: טיפולים פסיכולוגיים בכפייה מוגדרים מסוכנים מאוד. שליחת צעירים על ידי הוריהם, או הסובבים אותם, לקבלת טיפול שלא מרצונם, היא מהלך מסוכן שיש להיזהר ממנו ולהזהיר מפניו. כל טיפול פסיכולוגי חייב להתקיים מתוך רצון כן ואמיתי של המטופל. סוגיית טיפולי ההמרה היא סוגיה מורכבת, שכרוכה בדיני נפשות, ואני תפילה שהצלחתי לשמור על זהירות בכתבה זו. 

(nrg, ז בתמוז תשע"ד, 4 ביולי 2014)

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. הכתבה מבלבלת בזדון בין מושגים דומים "טיפול פיזיולוגי", "טיפול", "וטיפול פסיכולוגי". המוטיבציה ברורה, והמודעות העצמית נמוכה. צעד ראשון לכיבוד הקורא, גם אם זה מגיע מסביבה משונה בה אין מידע אמין, יהיה להסיר את 'הערת הכותב', המציגה עצמה כסוג של גילוי נאות אך פועלת להטעות באופן שאינו נאות, ובאווירה הליצנית בה נכתבת הכתבה מעלה בהדגשה את מושג הטיפול הפסיכולוגי לצד טיפול המרה. מאחר והכתבה (לפי דעת הכותב לפחות, יש להאמין) אינה עוסקת בטיפול פסיכולוגי, אך הכותב טרח לבלבל את הקורא בכך שראיין פסיכולוגית, יש לכתוב כי טיפול המרה איננו טיפול פסיכולוגי ואף נאסר להעברה על ידי פסיכולוגים במקומות מסוימים, ולא להזהיר מטיפולים 'פסיכולוגיים בכפייה', ולשלב בהיתממות את טיפול ההמרה בפנים.