דאגה בלב איש | ורוח אלוקים מרחפת

יהושע מודה לכל אלה שדאגו לשלומו ומבהיר: "אין בכוונתי לממש את הדבר ולו מפאת האמונה שאותו אחד שאסר עליי לממש את הנטייה אסר עליי ליטול את חיי"

(לכל הרשומות הקודמות בבלוג – לחצו כאן)

מתוך האתר: יורם מנור

חברים יקרים, נראה לי שאני חייב הסבר ותודה לכל מי מכם שגילה דאגה, חברות והזדהות עם הדברים שכתבתי בטור הקודם.

את הדברים אני כותב יום וחצי לאחר פרסום הטור הקודם ולאחר שקיבלתי כמה פניות ישירות מחברים נאמנים שדואגים לשלומי. ראשית, אני מבקש להודות באמת ובתמים לאותם אנשים ולהבהיר שהדברים שאני כותב הם כנים, אמתיים ומשקפים לגמרי רגעים, שעות וימים מחיי כהומו, דתי ונשוי ואינם לתפארת המליצה.

משיחותיי עם חברים שנמצאים במצבי, נוכחתי לראות ולשמוע שגם הם חווים לעתים רגשות כאלה וגם הם מייחלים למותם לא אחת. יש כאלה שמהתגובות שלהם בפייסבוק לדבריי נראה שמעולם לא היו נתונים במצב כזה ואני שמח בעבורם, אבל היה אפילו מישהו שביוהרה ילדותית משהו ניסה לרמוז כאילו מדובר באיומי סרק שלעולם לא ימומשו.

ראשית, לא מדובר באיומים כלל, אלא בשיתוף אמתי וכן של מה שעובר עלינו ההומואים הדתיים והנשואים מתוך החוויות האישיות שלי.

שנית, אין בכוונתי לממש את הדבר ולו מפאת האמונה שאותו אחד שאסר עליי לממש את הנטייה אסר עליי ליטול את חיי. מה עוד שיש לי סיבות נפלאות ואהובות שבעבורן אני חייב להמשיך ולחיות ואלו ילדיי ומשפחתי. עם כל זה רציתי לשתף אתכם גם ברגעים הקשים מאוד, שבאמת נעשים לעתים תכופים, בחיי ובחיי אלה שחווים חיים דומים לשלי.

אחד הדברים שבהם אני נוקט בכדי לשמור על עצמי ולא להיסחף ברגעי משבר לכלל מעשה, למרות הפיתוי הגדול שקורץ מעבר לפינה, הוא לשתף את רב היישוב שלי במה שעובר עלי בזמן אמת. היתד הזו בדמותו של הרב היא אחד מכמה "אביזרי בטיחות" שהצבתי בחיי בכדי לבדוק בכל רגע נתון את שפיותי ולוודא שלא "אתלהב" מעצמי, אתעטף ברחמים עצמיים ואעשה מעשה שלא ניתן להשיבו.

אני מבקש לשתף אתכם בכמה מילים מתוך אחד המכתבים שכתבתי לרב ברגעי המשבר עצמו:

בס״ד

שלום לרב,

גם תוך כדי כתיבת השורות האלה אני תוהה ביני לבין עצמי מה תועלת יש בכך. נדמה לי שעשיתי כל מה שניתן וחלק גדול בעזרתך, תמיכתך והבנתך ואני מודה לרב על כך מאוד מאוד. אני יודע שבלי הנוכחות הנורמלית, הדואגת, החברית והתורנית של הרב וודאי הייתי מאבד את שפיותי לפני זמן רב.

מעולם לא חשבתי שאגיע למצב שבו אני מזדהה עם אנשים שנטלו את חייהם, לא חלמתי שהמחשבות האלה יקנו להן שביתה ויהיו בנות לוויה קבועות שלי. אני כותב את הדברים שלא מתוך ציפייה לעזרה קונקרטית, זו כנראה לא מגיעה לי משמים. אני כותב את הדברים לרב כי אני רואה ברב את החבר "הממשי" היחיד שיש לי במסע הזה. אני כותב את הדברים ולו בכדי שאוכל לתת שם וצורה לייאוש, לתהום שלא נגמרת, לשאול שאני נתון בה. 

שוב, אני נכלם מן העובדה שאני נתון בקטנות של חיי בעוד יש הורים שחייהם אינם חיים בציפייה לבניהם שישובו בחיים לביתם. אני באמת נכלם ובאמת לא מצליח להתעלם מצרותיי האישיות. אני מבקש סליחה מעם ישראל על זה וחולק את התפילות האישיות שלי עם המשפחות. (הדברים נכתבו בימים בהם חיפשו את שלושת החטופים הי"ד)

אני מבקש מהרב שלא לרחם עליי, יש לרחם על ילדיי ואשתי על שאני לא ראוי להם. לאחר המכתב הקודם ראיתי שהגמרא מחברת בין שני הפסוקים בדיון (מדובר בפסוקים העוסקים בתפילה ופעולתה), לא ידעתי את זה כשכתבתי את הדברים. מתוך ניסיונות לברר את עניין התפילה ופעולתה נוכחתי לראות שאל לי לצפות להיענות מאת ה׳, עליי להתפלל אך לא לצפות למענה. אני עומד מול אבא שבשמיים שעות רבות, בוכה ומתחנן, לא ישן ולא אוכל כמו שצריך וכוחותיי כלים. אני מייחל שלילדיי ואשתי יהיו חיים טובים יותר, מרווחים, מרחיבי דעת ואת כל אלה אינני יכול לתת להם. 

אין טעם בכאב לב, נראה שלעתים צריך פשוט לשחרר. לו רק היה מותר ולו הייתי יודע לבטח שלמשפחתי יהיה טוב יותר ושילדיי ומשפחתי באמת יתגברו על זה.

זו לא קריאה לעזרה או משהו כזה, רק דמעות וכאבי תופת שהופכים לאותיות, מילים ומשפטים. הלוואי שאעשה מהן תפילות שגם פועלות.

אני מבקש שוב להודות לכל מי שדואג לי, אני נרגש מן הדאגה הזו, באמת, והלוואי שהיינו יכולים להיות חברים גם בגלוי. יש חברים רבים במצבי שגם הם מגיעים לפינות הללו ואם אני מצליח, ולו במעט, לשקף את מה שעובר עליי ועליהם ולשתף אתכם בחיינו, לתת מילים לטרוף הזה ובכך לעשות בו מעט סדר, לפזר את הערפל ובכך לקדם אותנו עוד צעד לעבר גאולה פרטית וכללית כלשהי – דייני.

אוהב אתכם,

יהושע

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. יהושע היקר! אתה ראוי לאשתך וילדיך ואני בטוח שהם שמחים בך. אתה ראוי לעזרה מאת השם, אולי המילה ראוי לא אף מספיקה כדי לתאר כמה שמגיע לך שהקב״ה יקל עליך, צדיק אמיתי אכן!
    תפסיק לייסר את עצמך. תתמקד בשכל.. אולי, אולי רק יש עוד פתרונות כלשהם. אפילו כאלו שרק יקלו עליך ולא יפתרו את הדברים לגמרי.

    אם הרב מבין אותך ואתה חושש ליצור קשר עם חברי אמת אחרים, אולי תמצא פסיכולוג שיבין אותך?
    אני סמוך על זה שאפילו חבר ילדות או שכן קרוב מאוד שאינו במצבך, יבין למצוקתך וידע לחזק אותך מאוד.
    לדעתי אתה חייב לפעול כדי לייסד עוד ׳יתדות׳ שיחזקו אותך וימנעו פגיעה בתפקוד שלך.