פלשתים עליך יונתן | כל-מיני

הסובלנות שקהילות אחרות מבקשות שיגלו כלפם נמדדת בשעת מבחן – כתב מוצש יונתן אוריך מותקף דווקא ע"י הקהילה ההומו-לסבית וע"י חוגים הליברליים. צביעות? סתם שנאה? אטימות? * אוריך משיב לטענות נגדו ונותן למתקיפים ציון אפס בסובלנות

(עוד בעניין: צפו: מפגש שבט תשע"ג – רב-שיח "התקשורת וההומואים הדתיים)

יונתן אוריך

יונתן אוריך פרסם כתבה ארוכה במוצש, כתבה שעוסקת בשאלה אם טיפולים פיסכולוגיים להומוסקסואלים מסוכנים או מצילי נפשות?, ומאז הוא רק מותקף מימין (עצת נפש) ומשמאל (הפנימיסטיות ו"הקהילה" ההומו-לסבית). בתגובה להתקפות כך כתב יונתן אוריך היום בפייסבוק שלו:

הפמיניסטיות הדתיות והדתיים הסופר-ליברלים (על גבולות הרפורמה וימינה), מדהימים אותי. מחר תתפרסם כתבה במוצש, ששיתפתי מוקדם יותר, שתעסוק בקהילה הגאה. זה הישג גדול לקהילה: מוצש, פלטפורמה דתית אורתודוקסית, שיוצא לאור ב"מקור ראשון" שהוא אולי הבמה המכובדת והמשפיעה ביותר במגזר הדתי לאומי בפרט ובציבור הלאומי בכלל, מתייחסים בהרחבה של 3000 מילה להתמודדות של הומואים דתיים עם טיפולים פסיכולוגיים. בכתבה מתראיינים אנשים שעברו את הטיפולים לחיוב, אחרים שאומרים שזה לא השפיע עליהם, ואנשי מקצוע שמבקרים את הטיפולים ומזהירים מפני סכנותיהם.


כבר 24 שעות שאני סופג אש מכל הכיוונים. האש מימין, "עצת נפש" וימינה, ברורה לי: מה פתאום מעלים סימני שאלה על הטיפולים הללו, שרוב הרבנים תומכים בהם? "האם אתה יודע שהומו דתי שיקרא את הכתבה עלול לפחד ולא לחשוב בכלל על האפשרות הזו?", אמר לי פעיל ותיק בסצנת טיפולי ההמרה. הפחד שלהם יתממש מחר: סימני השאלה סביב הטיפולים הללו יופיעו.

אבל עצם קיומם, ועצם העיסוק בכלל בסוגיית הטיפולים, והעובדה שבחרתי שלא לראיין לכתבה ארגוני "שמאל קיצוני" (מבחינה דתית) אלא להגיע לאנשים שאינם תלויי יח"צ, מרתיח את הפמיניסטיות. ברגעים אלו ממש מתרחש נגדי לינץ' פומבי בקבוצות והודעות אישיות בפרטי – כולן תוקפות: "איך אתה מעז, ולמה לא דיברת עם 'חברותא' או 'הו"ד', ולמה בכלל להגיד להומואים צעירים שיש דרך אחרת ושאם הם רוצים להשתנות הם בכלל יכולים, הרי הם לא יכולים, והרי אין הוכחות וכו' וכו'". הם מתעלמים שם מעובדה אחת פשוטה: אני בצד שלהם, אני שייך לאנשים שהם בצד שלהם, אני מגיע מלב הקונצנזוס הליברלי של הציונות הדתית, עורכיי נמנים על קבוצה זו, וכולנו רוצים יחס אנושי ואוהב ומחבק הרבה יותר לבני הקהילה הלהט"בית במגזר הדתי. ובשביל לעשות את זה, אנחנו מוכנים אפילו להסתכן ולפרסם על זה 3000 מילה.

להסתכן??? כן, להסתכן, בידיעה שרוב קוראינו אינם בהכרח מגיעים מאותו מקום דתי-חברתי, חלק גדול מהם מגיעים מהקונצנזוס החרד"לי או הדתי האורתודוקסי יותר, וכתבה שמגיעה אליהם הביתה בשבת, ועוסקת בהומואים, ומגיעה אל הילדים שלהם, ואל שולחן השבת שלהם, ואל השיחה המשפחתית שלהם – לא מתאימה להם. הם עלולים לעזוב. זה לא כוס התה שלהם. זה לא העיתון שהם רוצים לקרוא בשבת, כי ככה הם ולחלקם יש דעות קדומות או לכל הפחות רצון להצניע סוגיות מורכבות מבני משפחותיהם.

לפמיניסטיות הדתיות, לשוליים הרדיקליים, לארגוני הגייז הדתיים, זה לא משנה. העיקר הוא רבע הכוס הריקה ולעזאזל העולם. אם לא יכתבו בדיוק כפי שהם רוצים\רוצות, אז לעזאזל על מקור ראשון הפאשיסטים ואוריך ההומופוב הזה.

10517230_787856807920568_4803430177655745802_o

אני מודה לאלוהים על היכולת שנתן לעורכיי – אלעד טנא, אריאל שנבל, רחלי מלק-בודה, אביטל אינדיג וכל האנשים היקרים של "מוצש" – וקצת זרק גם לי, עבדכם הנאמן, לשים פס על השוליים מכאן ומכאן. לא להתרגש מהפמיניסטיות הקיצוניות מחד (אלו שמדברות אליך בלשון נקבה בכוונה כי בא להן. ככה. ומצנזרות אותך בקבוצות הפנימיות כי אתה הומופוב מדיי לטענתן), ולא מקיצוני החרד"לים מאידך (שהזהירו מתגובה אם הכתבה לא תנעם להם). האומץ לכתוב, ולפרסם, כתבה שתנסה (והתפללתי ואני עדיין מתפלל שהיא גם תצליח, כי אני סבור שזה דיני נפשות) להתמודד ביושר ובשקיפות עם הסוגיה הזו. להביא לאנשים טעימה מהמורכבות, כדי שיבינו מה עובר על אנשים אחרים והאתגרים שלהם. לעורר שיח. בלי פחד, כי פשוט צריך ונכון – וזה פשוט וטבעי.

אבל דחיל ראבאק, באמ-אמא שלכם – אתם יורים לעצמכם ברגליים. אתם החצי אחוז שבשביל הרדיקליות שלו מוכן לפוצץ את המועדון אם לא חושבים כמוהו. לא חשבתם לרגע לאן תוביל המהומה הקטנה שלכם: לצמצום העיסוק התקשורתי. לפחות חשיפה. לפחות אנשים שיתמודדו. לעוד כמה שנים של המתנה.

אם יורשה לי לפרגן לנו, אכניס אותנו תחת אותה קטגוריה יחד עם שר החינוך שי פירון, אולי הרב האורתודוקסי הכי פרו-להט"ב שיש כאן. והוא ודווקא הוא ספג אש מהקהילה הגאה, על פליטת פה מטומטמת שהוא חזר ממנה על ארבע. והוא עדיין סופג ומחתימים נגדו עצומות ממש עכשיו. נו, קיבינימט, אתן לא מבינות מה אתן עושות? אתן באמת חושבות שהעולם הדתי מתחיל ונגמר ב"חברותא" וב"בת קול" ובמניינים שיוויוניים ובכל מיני פעילות שצורחות עליך "הסגברה"?

וכמו שאמר לי פעם עיתונאי שאני מעריך: אם יורים עליך מכל הכיוונים, כנראה שאתה צודק. תקפצו לי, אני לא שם עליכם ואני חושב שמוטלת עליכם אשמה גדולה מאוד על מצבם האמיתי של ההומואים הדתיים והלסביות הדתיות, שאם לא היה לנו כל כך אכפת מהם, כי הם אחים יקרים וקרובים שלנו, כבר היינו מוותרים. או מוותרות.

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.