פרק ח | החצי השני

ובו אודי מגיע לישיבה בשיעור א בעודו חושש להיות סגור כל היום בישיבה מבודדת מלאת גברים

(לקריאת כל הרשומות בבלוג זה לחצו כאן)

החצי השני ירח

נפרדתי לשלום מדורון בסוף השמינית מכיוון שהוא לא התקבל לישיבה שאליה הלכתי (לא שהוא לא ניסה, אבל כפי שציינתי הוא לא היה חכם גדול ולא טיפש קטן) ובסוף הוא הלך לצבא.

אני ממש חששתי מהקטע של להיות סגור כל היום בישיבה מבודדת מלאת גברים חתיכים. בתיכונית היה לי את הסניף ואת הבית בכדי לשבור קצת את המתח הטסטוסטרוני הזה. זו הייתה אחת הסיבות שהעדפתי ללכת לישיבה הנמצאת בעיר ולא בישוב מבודד על צלע הר קירח. כאן אוכל לצאת קצת לטייל בעיר, אולי לקפוץ לאיזה סרט או תערוכה מעניינת- אם ארגיש שאני עומד להתפוצץ ולעשות שטויות.

להפתעתי, התאמתי מאוד לישיבה והיא התאימה לי. צללתי לים התלמוד וההלכה וממש נהניתי מכל רגע. הרב שלי היה בחור חביב מאוד, אדם עדין ובעל מידות וגם שאר הרבנים הקרינו הרבה קדושה ותורניות.

אולי גם העובדה שלא היו חבר'ה חתיכים מדי בישיבה תרמה לעניין, אבל העובדה היא שהשנה הראשונה שלי בישיבת ההסדר – שיעור א' – עברה ממש בשלום מהקטע הזה. זו גם שנה שבה לא מדברים כל-כך על בנות. הבחורים לא רוצים להתחיל אולי משהו שיהיה קשה להמשיך אותו בזמן השירות הצבאי הממשמש ובא, וגם מי שהייתה לו חברה בשמינית פתאום צמח מבחינה תורנית וזה נראה פתאום לא ראוי.

ידעתי שכשאחזור לישיבה, אחרי הצבא, המצב יהיה שונה בתכלית השינוי, ושאימא היקרה לי כבר בטח הכינה פנקס קטן עם שמות של מועמדות המתאימות ל"בן יקיר" שלה.

הישיבה לא הייתה בעלת תודעה קרבית "מורעלת" מדי ולא נרשמו התנדבויות רבות לחי"ר, אבל אני הייתי נחוש לתרום את המקסימום. רצתי בלילות ברחובות העיר, עשיתי אימוני כושר ובכלל הכנתי את עצמי לשירות. בסופו של דבר, מתוך 34 בחורים בשיעור א' הייתי החי"רניק היחידי.

ידעתי שבצבא – בטח ובטח כשאני מתגייס כבני"ש יחידי – המצב יהיה שונה. באוגוסט ההוא ארזתי את עצמי ונסעתי לבקו"ם להתגייס לחטיבת הנח"ל. שם קיבלתי את הכומתה הירוקה-בהירה הכי יפה בצה"ל ושם פגשתי את פאקו.

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.