הארון האישי של א"ג | ארונות נפתחים

על המשיכה לגברים ולנשים, על החיים כדו מיני, על תהליך ההתחזקות בדת, ועל השאלה שמטרידה אותו יותר ויותר עם הזמן * א"ג משתף בסיפורו האישי

* בחמישי הזה, מפגש אלול של כמוך: ונשמרתם מאוד לנפשותיכם

(לכל הסיפורים האישיים האחרים בבלוג זה – לחצו כאן)

open-locker-boris-suntsov

א"ג, מתקרב ל-30, למד בישיבה חרדית ובישיבה תיכונית. בעל תואר ראשון ושני בתחומי הכלכלה והמנהל עסקים, ועובד בתחום הכלכלה, בנקאות.

אני והגילוי

אצלי הגילוי לא היה כזה מפתיע, לא היה רעש וצלצולים, לא היו כינורות ותופים, לא היו בכיות וייסורים בלילה. דרמה גדולה לא הייתה. כנראה שתמיד ידעתי שזה קיים בי.

בגיל יחסית צעיר מאוד היו לי התנסויות עם ילדים פה ושם. עוד מלפני בר המצווה אני זוכר מגעים, ליטופים, עינוגים הדדיים עם בני מיני, הן בישיבה, הן עם כמה שכנים. הייתי מהופנט, הייתי סקרן. אני זוכר שרציתי עוד ועוד.

לא ידענו כנראה מה אנחנו עושים אבל ידענו שזה כיף, אולי האיסור שבזה עורר בנו ריגוש.

ההתנסות המינית הראשונה הייתה עם בחור מהישיבה.

אני ונשים

במהלך כל התבגרותי כילד ונער, תמיד היו לי חברות, בנות זוג לתקופות ארוכות, קצרות, ידידות טובות שרצו אותי, התנסויות מגוונות, ועוד כיד הדמיון הטובה.

מעולם לא הייתי סגור על עצמי מינית, והחלטתי שאני "בוחר שלא לבחור".

לעתים, כשאתה שם את עצמך בקטגוריה מסוימת ומתייג את עצמך בתווית, זה מונע ממך להביט לצדדים.

עד היום אני לא בטוח שאפשר לומר עליי שאני הומו לחלוטין. עד היום אני לעתים "רועה בשדות" ולא תמיד בקרב המין הזכרי. מציץ לפה, טועם משם. לימדו אותנו שגיוון בחיים הוא דבר טוב. יש בנות שאני מסוגל להמשך אליהן, בדר"כ זו משיכה רגעית, ולאו דווקא בשאיפה לטווח ארוך. אולי רצון של פורקן, נחמה, לבדוק גבולות מיניים.

שמעתי פעם מחבר שזה נקרא "דו… שלא יֵדעו". יכול להיות, ואני לא פוסל שום דבר לא כרגע ולא בעתיד. משיכה היא ניצוץ בין שתי נשמות. חיבור קורה בין שני אנשים.

אני והטיפול

תמיד ראיתי את עצמי כאישיות עצמאית. חונכתי לפתור בעיות ביני לבין עצמי. כתב פעם משורר "אדם בתוך עצמו הוא גר". ככה כנראה גם הסתכלתי לגבי עניין נטייתי המינית. זה משהו פנימי בתוכי. למה אני צריך ללכת למישהו אחר שיגיד לי מי ומה אני? שאני אספר לו על עצמי בשביל שהוא יפסוק מי אני? מי יכול לדעת יותר טוב ממני?

הרבה שאלות התעוררו בי בנושא, אבל בסוף החלטתי שאין צורך ללכת לטיפול פסיכולוגי. נראה לי מיותר בזמנו.

גם היום בהשקפה בוגרת אני מבין שזאת הייתה החלטה טובה ובריאה, ונכון שאדם יפתור נושאים עם עצמו. לפעמים העיסוק בבעיה הוא זה שעושה את הבעיה. לעשות צל הרים כהרים. להעצים ולהגדיל נושא לכדי בעיה ונושא שמעסיק ללא הרף, יכול להטריף בן אדם ולהוציאו מדעתו מרוב אובססיה. לא חבל? העולם שברא לנו הקב"ה כזה גדול ויפה. לא סתם פותחים את היום ב"מודה אני". תחייך אחי כי מצלמים אותך מלמעלה. ורוצים לראות אותך שמח. מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.

אני והדת

שולי רנד הגדול אמר לי פעם "אמונה היא לעולם אינה קו ישר כל החיים. יש עליות, יש נפילות. כמו מוניטור של הלב של בן אדם שעולה ויורד.  שבע ייפול צדיק וקם. חובה להמשיך הלאה". ככה ניתן לתאר את חיי והדת: עליות וירידות.

לא פשוט להיות יהודי, ולא סתם נער שמגיע לבר מצווה מקבל על עצמו "עול מצוות" – אכן יהדות היא עול שלא פשוט לסחוב על הגב.

פחות העסיק אותי עניין האמונה בקב"ה. ניתן לומר שגם שהייתי מוגדר כדתל"ש (לצורך העניין – מסורתי). תמיד האמנתי בקיום הבורא, ידעתי שהוא שם, ידעתי שהוא משגיח עליי גם שהייתי רחוק ממנו, גם בימי פורקן מחיי הלכה ומצוות.

לפני כמה שנים התחלתי בתהליך התחזקות, ופגשתי רב מפורסם וחכם, והוא אמר לי פנינה שמלווה אותי כל החיים: "לא קיים יהודי שמקיים את כל התרי"ג מצוות. גם אם יהודי ירצה הוא לא יוכל לקיים את כל התרי"ג. יש מצוות לכוהנים, יש מצוות ללויים, יש מצוות לחקלאים וכו'. אך המטרה צריכה להיות ברורה – לקיים כמה שיותר מצוות שניתן. קיום או אי קיום מצווה מסוימת – לא פותר קיום או אי קיום במצווה אחרת. יהודי שלא מניח תפילין זה פוטר אותו מלאכול אוכל כשר? ודאי שלא. יהודי שלא שומר שבת, זה פוטר ממנו את מצוות הכשרות? ודאי שלא. כל מצווה נספרת!"

כיום ניתן לומר שיחסי עם היהדות והקב"ה הכי טוב אי פעם. אני מקיים את המצוות באהבה, ושמח על מה שאני מקיים. אני לא מעניש את עצמי לגבי מה שאני לא מקיים. לא מאמין בהלקאה עצמית. כמובן שהשאיפה לגדול ולהרבות במצוות. ברוך ה' טוב לי עם התמהיל שמצאתי.

אני והשיתוף הראשון; אני והמשפחה; אני והחברים, קהילה ומקום העבודה

אני לא מאמין בשיחות קורעות לב, לעשות דרמות משפחתיות, להושיב את ההורים בסלון ולעשות מהעניין טרגדיה יוונית או מסכת בבא בתרא. אם הנושא עולה, אני לא משקר ומודה באמת.

מצד שני אני לא מאלו שייקחו את דגל הגאווה וילכו לרקוד אתו על משאית במצעד עם פונפונים ורודים. אין במה להתגאות בנטייה מינית. ככה נבראתי.

אני לא מסתכל על עצמי כשייך לקבוצת מיעוט מדוכאת. ב"ה נולדתי בישראל הנאורה, ואין צורך לעשות עניין מיותר איפה שאין. ובטח שלא פרובוקציות מיותרות בקהילה. לא מאמין בלדחוף את האף לחדר המיטות של אף אחד. "חיה ותן לחיות".

המשפחה הקרובה יודעת, אך אנו לא משוחחים יותר מדי בנושא. המשפחה המורחבת פחות יודעת. החברים הקרובים יודעים, כמה מן הפחות קרובים גם יודעים. בעבודה אני לא משוחח על הנושא. לא מערבבים עסקים ומין. היו חברים שסיפרתי והתרחקו, היו חברים שגילו והתקרבו.

טעות לחשוב שכל העולם סובב לו סביב נטייתנו המינית. כי הוא לא. כבר אמרנו שאדם בתוך עצמו הוא גר לא?

אני וכמוך

הגעתי לכמוך במקרה ממש. אך אנחנו יודעים שאין דבר כזה באמת "יד המקרה". נראה שלכמוך כיוונה אותו יד הקב"ה. יש תכלית לכל דבר שקורה בחיים, וכל דבר קורה מסיבה מסוימת, ומובן שלטובה.

הכול התחיל לפני יותר מחצי שנה (מעט לפני שבת כמוך 4), שניים מחבריי הקרובים והאהובים ביקשו ממני להגיע לשבת כמוך כי הם פחדו לעבור את תהליך השבת לבד ושיהיה להם קשה. נתבקשתי לבוא לתת להם תמיכה שיהיה להם לפחות מישהו אחד ידידותי ומוכר בשבת. בהתחלה הייתי ספקן מאוד לגבי כמוך. למה אני צריך את זה בחיי? מסתבר שבדיעבד כן הייתי צריך. ואפילו מאוד.

השבת הראשונה שלי בכמוך הייתה קסומה ומדהימה. ממש מכושפת ומהפנטת. הכרתי אנשים נפלאים, השתלבתי נפלא, הרגשתי תחושות שלא חשתי הרבה זמן. תחושת שייכות גדולה.

קבוצת דתיים כמוך, אנשים יקרים. תחושה של משפחה שכיף כל פעם לחזור אליה. לא רק בשבתות המוצלחות, לא רק במפגשים החודשיים, אלא כל השנה. אנשים הם אלו שעושים כל מיזם מוצלח – להצלחה. ובהחלט ניתן לומר שהאנשים הטובים בארגון כמוך , הם אלו שעושים את החוויה לטובה איכותית ומוצלחת.

אני בעוד 10 שנים

שאלה שמעסיקה אותי יותר ויותר עם הזמן. אולי בשל ההתקרבות לגיל ה-30, אולי בשל הסביבה שלי של המשפחה והחברים שכבר רובם החליטו על תא משפחתי כזה או אחר.

טרם החלטתי בדיוק איפה אני רואה את עצמי בעוד 10 שנים. מה שכן, אני רואה את עצמי מאושר, ובתא משפחתי. כן, הכוונה למשפחה. יכול להיות עם גבר, יכול להיות עם אישה (שמבינה את הנושא המורכב). אני מקווה שאמשיך להתמיד בקיום מצוות בורא עולם.

בלי ספק השאיפה היא שבעתיד התא המשפחתי יכלול גם ילדים וזוגיות (דתית). והעיקר הבריאות 🙂

רוצים גם אתם להתראיין למדור?

שלחו לנו דוא"ל: kamoha.or@gmail.com

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אם אתה נמשך ל-2 המינים,
    למה בכלל אתה לוקח בחשבון את האפשרות שתחיה עם גבר??
    אינך חושב שהאידיאל הוא לחיות בזוגיות עם אישה?

    אם תחיה בזוגיות האישה,
    סביר להניח שיהיו לך חיים הרבה יותר קלים ומאושרים,
    מאשר אם תבחר בזוגיות עם גבר.
    מעבר לכך: אם תחיה עם אישה, לא תתקל בבעיות מוסריות בהולדת ילדים.