קשה אז דתיים | משכני אחריך

אריה תקוע. הוא ניסה לשקוע באוהלה של תורה ולמשוך את היצר לבית המדרש, אבל הוא עדיין אינו יכול להיות עם גבר ולא עם אישה. ואז הוא מצא פתרון. או שלא

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

אריה

אתחיל מכך שאני תוהה לעצמי מה אני עושה בבלוג הזה בעצם.

אל תדאגו, אני עוד אכתוב על ההתמודדות שלי כמו שהבטחתי, אבל קודם כל אני רוצה לברר אם אני מנסה לנסח פילוסופיה ולחיות על פיה.

משום שיש לי הרגשה שזה מה שעשיתי כשניסיתי לשקוע באוהלה של תורה ולמשוך את היצר לבית המדרש, והמסקנה היא ששניהם לא ממש עזרו לי.

עכשיו אני מנסה פחות לקרוא ולהבין, ויותר לכתוב ולשים לב למה שעובר עליי. לא שזה פשוט כל כך כי אני עדיין מנסה לפרשן את עצמי בכל רגע נתון, מתוך הרגשה שאם אני לא אעשה את זה, אחרים עלולים לעשות זאת במקומי. אע"פ שלא באמת אכפת לי ממה שהם חושבים, אני פשוט לא בטוח מה אני חושב על זה, וזאת דרך מצוינת להתחמק מלעסוק בעצמי.

לכן ניסיתי להתפלל ופשוט לפנות אל ה', בלי מתווכים, בלי רבנים, בלי אנשי רוח ובלי הציבור הדתי, שבדרך כלל מחברים אותך לאבינו שבשמים. גם נמאס לי לנסות לשמוע מה שהוא רוצה לומר לי בתורה שבכתב או שבעל פה. במקום זה פניתי אליו ישירות, אפשר לפרש את זה בציניות, אבל נראה לי שהוא ממש יודע להקשיב, הוא לא שופט אותי כי כעת לא ראש השנה, ובעיקר מכיל כל מה שיש לי להגיד.

הטענה העיקרית שלי היא שאני תקוע, ההלכה לא ממש נותנת אפשרות לזרום. להיות עם גבר, גם אם זה מותר מבחינה רשמית, זה אסור בגלל שדבר עלול לגרור דבר, מה שנקרא גזרה, ואז אני נשאר לבד.

ומה עם לנסות להיות עם מישהי?

טוב, גם הפעם ההלכה לא מתפשרת וקובעת שאסור. למרות שזה לא כל כך אסור שתהיה לך חברה. אז במקרה הזה הכיוון קצת הפוך, סתם גזרה דרבנן שלא לשכב עם אישה לא הייתה עוזרת ככל הנראה, כי זה לא מרתיע מספיק, וגם כי יכול להיות שזה מה שנקרא "גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה", אם כי אני הייתי מסתדר איתה די יופי.

בכל אופן מצאו פתרון אחר, לאישה פנויה, כלומר רווקה, אסור לטבול ולהיטהר מטומאת הנידה שעליה, ככה, דרך אגב, איסור נגיעה נכנס לתוקף, אז גם חברה אי אפשר שתהיה לך. אלא אם כן אתה באמת מתכוון שלא לגעת בה, אבל אז זה לא בדיוק חברה אלא ידידה.

זאת גזרה שלא דורשת שלא להתקרב לנשים, אלא  שהנשים לא יטבלו, ומי שמחליט לעבור עליה וללכת עד הסוף מסתבך עם ה' ולא רק עם חז"ל. בעולם הדתי של פעם, לפני שהומצאה החילוניות, זה היה פתרון די טוב, הרי מי רוצה להסתבך עם איסור כרת?

בדור שלנו, על פי הגישה המסורתית יש המעדיפים שלא להתייחס לגזרה הזו, כי בנים פוגשים בנות ועושים ביחד כל מיני דברים, האישה טובלת, ואם הבלנית במקווה והרבנות ימנעו את זה ממנה, זה לא ימנע ממנה לעשות את מה שהיא רוצה. מבחינתה חשוב לשמור מה שאפשר, ונראה לי שזה עדיף מכלום.

אם כן אז אין בעיה.

כלומר ההלכה היא לא הבעיה אלא הדת. כי בהלכה אין התייחסות למצבים כאלו, כגון כאשר מלכתחילה אין לך משיכה לנשים, ועד היום לא הייתה מודעות לקיומם. יותר קל לומר שאין דבר כזה הומו דתי כי התייחסות אליו דורשת חדשנות הלכתית. גישה שטוענת שאין בעיה עקרונית שתהיה לך חברה, בעיקר אם אתה הומו, לא נשמעת אורתודוקסית במיוחד, זה אפילו נשמע לא דתי, כי זה אומר שחז"ל אסרו משהו פעם, ובימינו הוא כבר לא רלוונטי.

הדת הרי לא מתחדשת כי אין חדש תחת השמש, אין דבר כזה מציאות חדשה שצריך להתייחס אליה כי חז"ל כבר התייחסו לכל מה שדורש התייחסות, גם להומואים, לא?

האם זה אומר שכדי למצוא פתרון למצב שלי אני לא יכול להיות דתי, או שהדת צריכה להשתנות ולהיות פחות דתית?

נכון שחזרתי בתשובה וכל זה, אבל בשלב מסוים הפסקתי לחזור בתשובה ונהייתי דתי, ואולי זאת הבעיה?

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אני לא יודע אם יהיה אפשר לקרוא לו דתי, דת זה עניין של מחויבות לקיום מעשים מסויימים. אני גם מעריך מחויבות כערך חשוב ביותר, במיוחד בדור שלנו. השאלה מה מניע אותך למחויבות הזאת, האם זה נעשה מתוך מודעות ובחירה, או מתוך הרגל והכרח.
    העולם הדתי שאני מעדיף הוא עולם שנותן מקום גם למי שמחוייב לערכים אחרים, לא רק לערכים שהוא מעריך. כי מחויבות זה לא רק לעשות מה שכתוב בשולחן ערוך, לפעמים המחויבות היא לסטות מקו ההלכה.