קרב מאסף בבית כנסת – חלק ב | ורוח אלוקים מרחפת

גם הפעם יהושע נאבק במראות, והפעם גם נושא הגבריות חובר למלחמה

(לכל הרשומות הקודמות בבלוג – לחצו כאן)

מתוך האתר: יורם מנור

תפילות השבת האחרונה זימנו לי התקפה משולבת. הקיץ עושה את האנשים יפים יותר ואת הגברים גבריים יותר. ביהכנ"ס היה משופע במראות מרגשים ולכל פינה שאליה חשבתי להבריח את המבט שלי, נפלו עיניי על מראות שיכלו להסעיר את דמי ולבי.

מלבד כל אלה, בחזית השנייה, הייתה השבת האחרונה משופעת בגברים שלא נפגשו זמן רב והמחוות הגבריות של צ'אפחות, חיבוקים, צחוק מתגלגל וחילופי דברים קולניים שוב הראו לי עד כמה אני מתהלך בשולי החיים ולעולם לא אשתייך לקבוצת העילית הזו. הגבריות הזו שיודעת להלך בין חספוס חמים לעדינות נפש אצילית תמיד נראית לי כהליכה על-טבעית באוויר. הם כל כך בטוחים בגבריותם שהם אינם רואים אותה בכלל, הם פשוט ה"דבר" עצמו, הם לא צריכים לעשות חזרות או לשנן כללי התנהגות, הם לא צריכים להתכונן לחיים הם פשוט חיים אותם.

נאלצתי שוב לנעוץ את עיניי בחלון שלידי, בסידור התפילה או פשוט לעצום אותן. בעיני רוחי או במפה המצויה אצלי בראש זכרתי את מיקומם בביהכנ"ס של כל אלה שעיניי נפלו עליהם. עמדתי בתפילה לבורא עולם, מכסה את ראשי בטלית ונאבקתי להוציא את המילים מפי נקיות מתמונת המפה, התפללתי בציבור ועשיתי כל מאמץ שלכוח את זה. התעכבתי ביציאה כמה שיותר בכדי להוריד את רמת החיכוך עם באי ביהכנ"ס והופתעתי בכל פעם איך כל אלה שלחצתי את ידם והחלפתי איתם מילה או מחווה "קנו" שוב את ההצגה.

חוסר השייכות המובנה, הישיבה מחוץ למחנה והכמיהה לחיים אמתיים חוברים אצלי לתסכול ועצבות כמעט קבועים. אילו רק הייתי גבר אמתי, כזה שיודע להלך על אותו חבל דק של כוח ועדינות בטבעיות. לו רק הייתי גבר אמתי הייתי יודע איך להתייצב מול אשתי כגבר ולא כחיקוי עלוב וזול. לו רק הייתי גבר אמתי הייתי עומד מול רבש"ע באומץ, מדבר איתו בשפה שרק גברים מבינים, דורש ממנו להיענות לתפילותיי, מצייר מעגל ומתעקש להיפגש עם הבוס.

אבל אני לא גבר וכנראה לעולם כבר לא אהיה, התפילה שלי היא משהו שנאלצתי להמציא והיא קוקטייל של עצב, כעס, תסכול, תעופה לעולמות עליונים והתרסקות לתהומות, אמונה ותקווה לא מוסברות שעוד יהיה טוב.

ובכל זאת, ריח הימים הנוראים השנה, חזק הרבה יותר. הנוכחות שלהם השנה מציעה לי הזדמנות אמתית להיאחז בחיים של שמחה.

רבש"ע, בבקשה ממך תן לי את החכמה, העוז והענווה וזכני לחיות חיים של שמחה.

יהושע

24 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. כמהה עצוב הוא התיאור שלך. כמה תסבוכת פתלתלה נמצאת לך בנפש, לגבי תפיסת הגבריות. אם בעיניך גבר הוא מי שיכול להימשך לנשים או כזה שנע בין חספוס לרגישות (מה שזה לא אומר ההגדרה הסטריאוטיפית והחלולה הזאת)- אז לא פלא שאתה לא מוצא שום מקום לתפיסה הומוסקסואלית, שהנחות היסוד שלה שונות, הגם שבעיניך מוטעות.

  2. אני לא מבין המ זו הרפיסות הזו?
    אתה מתנהג בצורה כזותי רופסת ועלובה
    אני מיסכן, אני עלוב, אני לא גבר, אני מפלצת..

    אתה נהנה להעליב את עצמך ולהרביץ לעצמך?

    אתה לא מבין שאתה עדיין גבר, גבר רופס שנהנה להרביץ לעצמו.

  3. מעולם לא תמצאו בדברי אמירה כאלו אני מסכן או מפלצת אני לא מסכן ולא מפלצת. עם זאת ההתמודדות עם הקריעה שבין הנטייה לדבר ה' היא מאתגרת וקשה למי שמשתדל ללכת על פי דבר ה'. כל ההצתדקויות וההסברים ה"כאילו" נאורים ופתוחים מגמתם היא אחת והיא להתיר את האסור. דפוס החשיבה הזה לא הומצא על ידכם יקיריי, כבר בתקופות קודמות העידו חז"ל שלא נתאוו ישראל לעבודה זרה אלא בכדי להתיר לעצמם את העריות. בכדי להתיר לעצמו את התשוקות האסורות שמטריפות את דעתו, יגייס האדם את כל תחבולות מחשבותיו, יכולות לשונות החדה ואת המחקרים בכדי להתיר לעצמו את האסור.

  4. מעולם לא נמצא בדבריך אמירה כאילו אתה מיסכן??
    ברצינות???
    שלושת רבעי הבלוג שלך הוא על כמה אתה מסכן, סובל, לא גבר(זה חדש!) הרבע הנוסף הוא על כמה אתה בז להומואים מחוץ לארון ולמשפחות חד מיניות .

    אתה גבר רופס שמלקה את עצמו וההסבר שלך הוא שזה דבר ה' להרביץ לעצמך
    ולכן אתה חושב שזה דבר טוב

  5. עטייה, אין לי כל כוונה להתנצח אתך ולהלאות את הקוראים בכך. אומר רק שאני משקף בבלוג את הסבל והקושי אולם אין הקבלה בין סבל וקושי למסכנות, את ההקבלה הזו אתה עושה בעצמך.
    כבר כתבתי במקומות אחרים שאיני בז לאדם עם זאת אינני מתכוון להתנצל על הבחירה בדרך התורה, זהו אתר שנועד להומואים דתיים להזכירך.
    חוצמזה, אני מבין שהתאהבת במילה "רופס" ואני שמח בשבילך, אולם אינני מלקה את עצמי אלא עושה חשבון נפש ובודק את מעשיי ואני ממליץ לך גם לעשות זאת ובדרך להתייחס גם ליתר הטיעונים שלי בדבר הצורך שלך (כנראה) להכשיר את בחירותיך.

  6. מה שאתה מתקשה להבין הוא שגם להומוסקוסאלים אחרים "כמונו" יש צד ששונא את עצמו ומלקה את עצמו, גם אנחנו חונכנו על ידי הרבנים.
    אנחנו לא הופכים הכל למותר. אנחנו מאמינים שאנחנו אנושיים…..

    אנחנו לא מתרפסים בפניהם ולא אומרים "תודה רבה על העלבונות, מגיע לנו שתלקו אותנו, אנחנו רופסים ועלובים ומתועבים" למרות שאולי בעינך ובעיני "כמוך" זה הופך אתכם לדתיים וצדיקים.
    אנחנו יודעים שיש פן אחד של ההלכה שלא נקיים, זה לא הופך את זה למותר בעיני כולנו

    אבל בגלל שאנחנו לא מתרפסים בפני אחרים נשאר לנו קצת מקום לקבל את מי שאנחנו.

    חבל שהמדיניות שלך ובכלל של "כמוך" היא להיות רופס ועלוב ,להעליב את עצמך ולהצדיק את שונאיך. אף אחד לא מכבד אנשים רופסים שלא מסוגלים לאהוב את עצמם קצת.

  7. רופס רופס רופס רופס.

    הסתכל על הממשלה הרופסת לדוגמא.
    כמה היא רופסת ועלובה ברפיסות שלה מול האויבים שלנו. הסתכל על הסמולנים הרופסים שמריעים לחמאסניקים הטרוריסטים ובוכים על הילדים בעזה.

    מה ההבדל בין הרפיסות של הממשלה לבין הרפיסות של כמוך?
    מה הההבדל בין הרפיסות של הסמולנים אל מול הרפיסות שלכם? אתה אומר שאתה לא גבר אמיתי , הם אומרים שאנחנו מדינה לא מוסרית, וכולכם ביחד מתרפסים לפני מי שהכי שונא את אתכם.

    רופס רופסת רופסים רופסות התרפסות מתרפסים !!!

  8. בכמוך יש הרבה קולות, זה אחד מהם, וקול שחשוב שיישמע.
    ממה שאני מקבל מכמוך (ואני מגיע למפגשים ומכיר את האנשים והכל), מאוד מנסים לא להכניס אנשים לתבניות שיהיה ברור שרק פתרון אחד מתאים לכולם. יש שונויות גדולות בין אנשים, ולאנשים שונים מתאימים פתרונות שונים. אף פתרון איננו מושלם.

  9. יש הרבה קולות?
    חה!
    זה הקול היחיד שנשמע!
    אנחנו רופסים, אנחנו מסכנים, הומוסקסואליות זה גועל נפש, מצעד זה גועל נפש, הרבנים צודקים. אנחנו גועל. וכל מי שחולק על כך לא דתי מספיק כמונו.

    אתם רופסים !

  10. לא ראיתי שבתנ"ך או בהלכה הוגדר ש"חספוס ורגישות" הם ההגדרה הקלאסית של "גבריות". אלו המצאות פרי מוחך ופרי התרבות המצ'ואיסטית אליה נולדת…

  11. עטייה, היית פעם במפגשים? אתה בכלל עוקב אחרי מה שמפורסם באתר? או סתם מנסה להשמיץ?
    זה https://www.kamoha.org.il/?p=20822 רופס?
    זה לא מוציא אותך גיבור להשמיץ סתם. אם אתה באמת רוצה לראות מה העמותה יכולה לסייע לך, תגיע ותשמע. אם אתה באמת חושב שזה רופס – לא חבל לך על הזמן לקרוא?

    1. אני מבין שגם אתה לא ממש יודע מה קורה באתר הזה
      מאיפה באמת לקחתי את התשובות האלה?
      1. הומואים אסור לצאת מהארון https://www.kamoha.org.il/?p=483

      2.טץם נותנים במה לדעות של השונאים שלכם ומשבחים אותם
      https://www.kamoha.org.il/?p=15570

      3. מי שמעז לצאת מהארון לא ראוי לעלות לתורה
      https://www.kamoha.org.il/?p=17519

      4. אתם נותנים במה ועידוד לכל דיעה חשוכה אפשרית https://www.kamoha.org.il/?p=18180

      https://www.kamoha.org.il/?p=17571

      ומעודדים אותן

      https://www.kamoha.org.il/?p=20478

      5. מתעסקים קבוע בהתאבדויות, ברצון למות, ביסורים ובכל עונש פיזי ש"מגיע לנו":

      https://www.kamoha.org.il/?p=280

      https://www.kamoha.org.il/?p=15953

      6.להומואים אסור להכיר הומואים אחרים https://www.kamoha.org.il/?p=12869.

      וכפי שאתה אמרת "איזה רוע. א-ל רחום וחנון לא ימחל לכם אם לא תחזרו בתשובה".

      וזו רק טעימה מכל העידוד לאומללות שנמצא כאן.

      מהכרות מאד מאד מעמיקה עם האתר שלכם המטרה היא לגרום לכולם להרגיש רע עם עצמם כמו שאתם מרגישים רע עם עצמכם.
      אני לא מבין איפה העזרה מגיעה לידי ביטוי.
      אגב , את "ארונות נפתחים" קראתי. בכל פעם שאני קורא את ההתחנפות הבלתי נגמרת "איך מצאתי בית בכמוך" אני תוהה מי ערך את הפיסקה הזו…
      את המוניטין הנוראי שלכם יצרתם לבד.
      הדם, חמוד, נמצא על הידיים שלכם.

      נראה אותכם מפרסמים את ההודעה הזו, אם אתם מסוגלים לקבל ביקורת בכלל

      אתם כל כך רופסים ומתרפסים !

  12. טל, ישנה רפיסות, בכך שאומרים זה אסור וזה לא מותר, אז מה כן? ובנתיים אתה זה שמטיח האשמות… "היית במפגשים, אתה בכלל עוקב, סתם מנסה להשמיץ"… אם אין זו הטחת דברים, איני יודע מה כן, וזה בעיקר חוסר התמודדות עם הטענות שעטייה העלה.

  13. אין לי כוונה להתמודד עם אמירה שאין מאחוריה טענה מוגדרת. "רפיסות". כאמור, אם זה רופס – אל תקראו. ולא המצאתי, עטייה משמיץ.

  14. בכל אופן הוא רק שופך שיחו.
    אני בטוח שיש ימים שהוא גבר בתפישה ויש ימים שזה קצת אובד.
    וזה דברי גברי מאוד. דימוי עצמי זה מאבק וזה בסדר מה שאתה חווה והגיוני וכולי.

  15. שלום אריה,
    הגדרת הגבריות לדעתי משתנה מאחד לשני כמובן וכל הדברים שנאמרים כאן על ידי הם שלי בלבד ועם זאת אני יודע שיש קוראים שמוצאים את עצמם מידי פעם בתוך הדברים. אינני חוקר או סטטיסטיקאי, הכתיבה שלי צריכה להיבחן (לדעתי) במגרש הרגשי/נפשי ולא המחקרי/מתעמת, אלו דברים שאני חושב ומרגיש וכבר כתבתי באחד הטורים הקודמים שמצבי הרוח, העליות הרוחניות והנפילות הגדולות הם חלק ממה שאני ומשם אני כותב את הדברים. לפי תפיסת העולם שלי אינני גבר אמיתי, משהו שבא לידי ביטוי בפרטים הקטנים שעושים את החיים חסר לי ולעולם לא יהיה באמת שלי, אני מתבונן עליו מן הצד ולא חי אותו. כמובן שאני לא אישה ומעולם לא הרגשתי כך או התנהגתי כך. אם אדייק מעט את הדברים אומר שאני גבר מבחינה גופנית, נראה, מדבר וחי כגבר, ומבחינה עמוקה יותר אני גבר מחוץ למחנה. מתבונן על הגבריות ונמשך אליה, מאפיין אותה ומתעסק בה אבל לא שייך בה באמת.

  16. יהושוע היקר!! נראה כי נתפסת לסטראוטיפים רבים בנושא גבריות, ע״פ המודל שעולה מדבריך אני לא אמור להיות מי שהנני, כך לדוג׳ אני פעיל ספורטיבית בקבוצות ספורט ומתנהג ״כאחרון הסטרייטים״ הן מבחינת מחוות גופניות, הן בבחינת מנהיגות, ארגון וכו׳…לאחרונה שוחחתי עם חוקר מגדרי, הוא העלה טענה כי הגבריות איבדה את עצמה לחלוטין לאחרונה, טוען כח עם עליית הפמיניזם והטשטושות ההגדרות הקלאסיות הגברים מוצאים עצמם היום מסורסים לחלוטין דבר הגורר בעקבותיו את התפרקות התא המשפחתי, אנא הסתכל סביבך ותשאל את עצמך את השאלות הבאות:
    בכמה משפחות שאתה מכיר האשה קובעת כמעט הכל? החל ממקום המגורים, מדיניות גידול הילדים מה הגבר יעשה בזמנו הפנוי ועד מה תאכלו לארוחת הערב…זה גם משתקף בסדרות הטלויזיה, ישראליות כגון רמזור ( ״הגבר״ היחיד חפר- לבד) ובסדרות מחול כגון משפחה מודרנית וכו׳.
    האם יש לך מושג כמה מן הגברים שהתבוננות בהם בקנאה מרוסקים מבפנים, מסורסים ומסתכלים עליך בקנאה… לסיכום , כפי שאומרים ״השלום מתחיל בתוכי״ ככל שתגיע להשלמה עצמית עם מי שאתה ועם הגבר שאתה ללא השוואות מופרכות תמצא שלווה ותתחזק באמונה, מאחל לך להגיע לכך בקרוב אמן ואמן!!!!

  17. תרנגול כפרות, לדעתי התהליך שקורה במקביל לעליית הפמיניזם הוא תהליך בריא, עם הבעייתיות של טשטוש הגבולות שהוא יוצר.
    נשים מעולם היו דומיננטיות בתוך התא המשפחתי, למרות דיכוי חלק מהיכולות שלהן להפריח את העולם – בתקופה הישנה.
    במצב הקיים היום, הטשטוש משפיע לרעה בעיקר בתחומים שיותר קשה למדוד אותם, אך התהליך הוא תהליך בריא. ללא ספק גבר אמיתי אינו צריך להיות כוחני ודורסני, ובהתגברות (למשל על היצר, ועל הכעס, ועל דחפים אחרים) ישנה לא מעט "גבריות" גם כן.

  18. תרנגול כפרות יקר, אני מסכים לגמרי ש"השלום מתחיל בתוכי" ולכן אינני נתלה או מתייחס ברצינות יתרה לכל מיני חוקרים ומחקרים. בשורה התחתונה התפיסה שלנו את עצמנו היא זו שעושה את ההבדל. עם זאת, אני מזכיר לך שהסממנים החיצוניים במקרה של חלק מאיתנו, או התחושות בדבר שייכותנו למגדר הגברי מצטרפות לעולם פנימי גועש של משיכה מינית ונפשית, עולם נסתר בעל כח משיכה אדיר שמגדיר מחדש את הסימפטומים. כפי שנכה בעל בטחון עצמי גדול ככל שיהיה לעולם ירגיש את מוגבלותו ברגעים בהם היא מצטרפת לעוד כמה סימפטומים של מוגבלות שמשותפים גם לאחרים.
    הצטרפות הסימנים עושה את ההבדל…