דין וחשבון | משכני אחריך

אריה מנסה למפות את ההבדל בין האורתודוקסים, הרפורמים והקונסרבטיבים, וכעת מתמקד באורתודוקסיה ובחסרונותיה

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

אריה

אנחנו מתכוננים לתחילתה של שנה חדשה. אולי זאת הסיבה שבתי הספר מתחילים אותה לפני ראש השנה, ולא אחרי החגים כמו במכללות, כדי שיהיה זמן להתכונן.

ומה קורה בראש השנה? הגיע הזמן לתת דין וחשבון. לא כן?

 ישנו משפט לכל אחד ואחד, אבל מתברר שביום הדין מגיעים בקבוצות – צדיקים בינוניים ורשעים.

אחלה קטגוריות כדי שהדתיים יוכלו להתחיל לפצל ולקטלג, ולומר הם רשעים הם בינוניים, אבל אנחנו? צדיקים!

אפשר לומר את זה על חילונים, מסורתיים ודתיים. הכי קל למצוא מישהו אחר שיהיה אשם שהוא יותר גרוע ממני, ככה אני יכול להרגיש טוב עם עצמי.

אני דווקא רוצה להתייחס לקבוצות קצת פחות מוכרות בארץ. כיוון שהאתר שבו אני כותב שייך לאורתודוקסים, זה לא אומר שאי אפשר להתייחס לרפורמים ולקונסרבטיבים.

דווקא נראה לי חשוב לברר את ההבדל בינינו, כדי שאולי נוכל להתחיל ליצור איזשהו שיח בונה.

מובן שכל ההגדרות שלי הן בערבון מוגבל, כמו שאני תופס אותן, אתם מוזמנים להעיר לי אם משהו לא נראה לכם. בכל אופן, אני לא נכנס לדיון בעיקרי אמונה, אלא על ההיבט המעשי, בפועל של כל אחת התנועות.

הרפורמים, בגדול, מחליטים לקבל את מה שבא להם, ואם יש מצווה או הלכה שכבר לא רלוונטית מבחינתם, אפשר פשוט למחוק אותה. בהקשר של להטבי"ם, ברור מבחינתם שאם התורה הייתה נכתבת היום היא לא הייתה מדברת ככה, ולכן היא עדיף להשאיר את החלק הזה מאחור, בעוד אנחנו מתקדמים עם העולם מבחינת היחס להומואים ולסביות.

הקונסרבטיבים, טוב, הן בעד חדשנות, אבל בגבולות ההלכה, וגם הגבולות האלו גמישים יחסית. כלומר לא מתחשבים רק בפסק ההלכה, אלא גם בשיקולים להובילו לקביעתו, ואם היום השתנו התנאים, אז גם ההלכה משתנה. כלומר אולי פעם יחסים חד מיניים היו בעיקר מעשה זנות, ולא היה דבר כזה זוגיות חד מינית, אבל כיום שהמצב השתנה יש לשקול את הדברים מחדש, ולתת להם פרשנות מודרנית.

האורתודוקסים, נו, הם בשלהם, מה שהיה הוא שיהיה, הרי לא יכול להיות שהתורה לא התייחסה למשהו שישנו כיום. האם ה', שנתן את התורה בידי משה נביאו, לא ידע שיש דבר כזה הומואים ולסביות או טרנסנג'נדרים? הוא אמר שאסור, וזה לא ממש מעניין למה, לא נהוג שיש דבר כזה. ואנחנו רגילים להרחיב את האיסורים המפורשים שבתורה, אז לא רק משכב זכר אסור, וללסביות האיסור מדרבנן, אלא גם קרבה כל שהיא שיש בה איזשהו משהו מיני.

מיניות באופן כללי נתונה תחת מגבלות חמורות, אולי בגלל שאף אחד גם לא ממש שם לב שהמציאות השתנתה, ומה שהיה רלוונטי פעם כבר לא ממש מדבר אל האנשים כיום? הרי איך ניתן שלא לייחס חשיבות למצב בשטח?

זאת הבעיה של הצדיקים, שהם חושבים שאין בעיות, שהכול טוב, ורק פה ושם יש כמה דברים קטנים לתקן. מבחינתם אין מה לעשות בראש השנה, הם כבר נחתמו לחיים טובים וארוכים, בגלל התחושה הזאת שכבר עברנו את המבחן, אז גם אם ניכשל אנחנו עלולים שלא לשים לב לכך.

כן, ההתעלמות הזאת מהעולם ומה שקורה היא הפך העניין של חודש אלול, של המלך בשדה שיוצא קצת מהארמון שלו לראות מה קורה בחוץ. נכון שיש הלכה, אבל יש גם בני אדם לפני כן, שצריכים לראות להם את הלבן בעיניים, וחטאים שבין אדם לחברו – אין יום הכיפורים מכפר, ויש מפרשים שיום הכיפורים אינו מכפר על כלום כאשר יש חטאים שבין אדם לחברו.

נכון שחז"ל ידעו הרבה מאוד, אבל לא מזמן קראנו בפרשת השבוע "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם". צריך לבוא אל השופט, אל הכהן, או לפחות אל הרב, אי אפשר רק להתכתב איתו או לשלוח מסרונים. נכון שיותר קל לו שלא לראות אותך, ולתת הוראה שלא שייכת אליך, אבל לומר למישהו אסור לך לאהוב, זה כבר מוגזם. מובן שאינטימיות וקשר זוגי טומנים בחובם גם מגע גופני בסופו של דבר ויחסים מיניים, אבל חשוב להדריך אנשים למגע מיני בטוח מבחינה פיזית, ועוד יותר חשוב להדריך אותם לכך גם מבחינה נפשית. השלב הראשון הוא להכיר בכך שיחסים חד מיניים, הם לא רק יחסי מין.

נ"ב – לגבי רפורמים וקונסרבטיבים, בזה ארחיב בפעם אחרת, כדי שלא תוכלו להתחמק מעיסוק עצמי אלא לעסוק בבעיות של אחרים.

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. הרקונסרבטיביים בגדול הם כמו הרפורמים בעניין הזה, רק שהם לא טוענים שיש חלקים בתורה שהם לא רלוונטיים, אלא שההלכה כולה אינה רלוונטית. ובכלל האמונה באלוהים היא לא של התגלות, ולכן אין להם בעיה עם מה שנאמר בתורה, כי זה לא דבר ה' או דבר ה' כפי שהבינו אותו בני אדם, אלא זה רק דברי בני אדם, והדבר היחיד הרלוונטי זה האמונה של האדם עצמו.

    אפשר להוסיף לכך שיש כאן דמיון גם לתפיסה הקונסרבטיבית שדורשת שיהיה הסבר המניח את הדעת ולא סתם לוותר על חלקים מההלכה. אך בעוד הקונסרבטיבים מנסים לדחוק את המציאות להלכה, הרקונסרבטיביים דורשים מההלכה להתאים את עצמה למציאות, אחרת היא לא תהיה רלוונטית, ולפיכך לא מחייבת.

    שניהם דורשים שתהיה חוקיות והגיון, ההגיון הרקונסרבטיבי מתחיל מלמטה ועולה למעלה, לעומת הקונסרבטיבי שמקבל את ההלכה מלמעלה, ומתמודד עם המשמעויות שלה, ומנסה לצמצם את הפערים במקרה שיש סתירה בין החיים המודרניים להלכה.