המלך בשדה | ורוח אלוקים מרחפת

יהושע החל להתבודד בשדות. לא, הוא אינו חסיד ברסלב, אבל הוא החליט לנסות, והתאהב. והוא משתף אתכם בשיחה האינטימית שלו עם אבא שבשמים

(לכל הרשומות הקודמות בבלוג – לחצו כאן)

מתוך האתר: יורם מנור

זה כמה חודשים שאני מוצא את עצמי מטייל בשדות שליד ביתי ומתבודד. מתבודד ממש, פשוטו כמשמעו.

לא, אני לא ברסלבר, אבל רעיון ההתבודדות הלך והתחזק בי ועם הזמן החלטתי לנסות אותו ומאז אני הולך ומתאהב בו.

לעתים הדיבור שלי עם רבש"ע שוטף, לעתים מגומגם, לעתים אני מוצא עצמי שר ולעתים אילם ומתפוצץ מכעס, אבל אני משתדל בכל יום להקציב לזה זמן (בד"כ שעה) ולהפיק מהזמן הזה את המיטב.

בחרתי הפעם לשתף אתכם במעט מהדיבורים שלי עם רבש"ע אע"פ שזו כביכול הזמנה להצצה לאינטימיות שלי עם הקב"ה. החלטתי לשתף כי אני מאמין שמצבנו המיוחד דורש שנחלוק זה עם זה דרכים ותפילות שיכולות להועיל למי מאתנו.

מובן שהדברים להלן ערוכים מעט, ובשטח השיחה עם אבא שבשמים לא תמיד קולחת. אז הא לכם טעימה קטנה מהשיחה האחרונה שלנו:

"ריבונו של עולם, חודש אלול ואתה בשדה. משום מה, מאז ומעולם נדמה לי כאילו התנועה שלי הפוכה מזו של כל העולם. אתה בשדה, קרוב לכל הקוראים לך באמת, ודווקא בימים האלה אני מרגיש כיצד גואים בתוכי פיתויים ישנים וחדשים ואיך הם מרימים את ראשם נאבקים על חייהם בתוכי ומרחיקים אותך ממני אבא, תמיד אני הפוך.

אבא, הרי אתה בשדה עכשיו לא? אתה אמור להיות קרוב יותר, קשוב יותר, נושא על כפיים, נושא עוון ופשע?! איפה אתה אבא? איפה אתה בדיוק כשצריך אותך? למה כשכולם מרגישים את נוכחותך אני מרגיש שאני צריך להסתפק בזיכרון שלך, ואני נדרש להתאמץ לבנות בתוכי מחדש בכל יום את האמונה?! למה כשכולם רואים – אני עיוור, כשכולם חרדים – אני אדיש וכשכולם מתקרבים – אני מתרחק?!.

אני לא עושה את זה בכוונה, אבא. באמת. תנועת הנפש שלי הפוכה תמיד ביחס לתנועה הכללית. האם לא די בכך שגופי משתוקק לדברים אסורים ושדמיוני מצייר ציורים פסולים?! האם אי פעם אעלה בקנה אחד עם כולם, אשתווה בתנועות הנפש שלי עם הזרמים הגדולים של עם ישראל כולו?!.

סתיו עכשיו אבא, זמן לחשבון נפש ופתיחת שערים ופתחי הלב, ולבי מְחשב להתכווץ במקום להתרחב. אני רוצה לבוא בקהלך אבא, לשמור על צבעי המיוחד אבל לחוש פעם אחת את תנועת ה"יחד" של קהליך. אבא אני רוצה לאחוז בשולי גלימת המלכות שלך ולא להרפות עד שתביט בי, ועד שסוף סוף אוהב אותך ולא אירא מפניך. אני רוצה לשמוח בך אבא, לשמוח שאתה בשדה, לשמוח בזה שאני בנך ולא לחכות שתשוב כבר לחדריך ותעזוב אותנו בשקט עד לשנה הבאה.

 אני מתהלך בשדות הירוקים חומים של הארץ, מְדבר אתך אבא וחושב על יערות העד האפלים והאין-סופיים של אירופה, ויודע שאתה פה אבא כמו שלא היית באף מקום אחר בעולם אי פעם. שאתה יכול להפוך את הימים הנוראים והמעיקים האלה לימים נוראי שמחה ואהבה. אני מגמגם אבא, מחפש את המילים, לעתים רוצה להיבלע בך ולעתים להיות מוקא ועצמאי, להיות תינוק שנשבה!

אני צועק מבפנים אבא, צורח כמטורף. מנסה לחלץ מתוכי שאגה שתקרע את האוויר ותרעיד את השדות שאתה מתהלך בהם. אני רוצה שתראה אותי אבא, לפני שאתה חוזר למעלה, תראה אותי אבא בבקשה. לכל אחד מעמך ישראל יש סולם, סולם שבו מלאכים עולים ויורדים, סולם אישי בו הוא יכול לטפס בכל רגע שיחפוץ. אבל אני, אבא, אני מתהלך בשדות ומחפש את הסולם שלי, עדיין מחפש את הסולם שעליו אני צריך לטפס. אני מחפש את הסולם ואת המלאכים שלי. פקח את עיניי אבא, הראה לי את הסולם שלי ותן לי שם".

אני מודע לכך שהמילים והסגנון קצת מפונקים, אבל יש ימים כאלה ויש התבודדויות שהילדותיות המתפנקת לוקחת פיקוד ומכתיבה את שפך התפילות.

אני מקווה שתמצאו במילים שלי לפחות נקודה אחת קטנה למחשבה או טוב יותר – לתפילה.

יהושע

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. איכשהו התגלגלתי לבלוג, למרות שאני בכלל אשה סטרייטית.
    חייבת לומר לך שהכתיבה שלך נגעה לליבי.
    אתה עושה עבודה פנימית מדהימה ובעיני אתה ממש צדיק.
    בטוחה שהיתה נחת רבה בשמיים בשעה שאמרת את המילים שכתבת פה.
    מחזקת את ידייך בעבודת הקודש שלך.
    בעיני אתה חי חיים אמיתיים, כי אתה עושה עבודה פנימית אמיתית ויקרה מאוד.