שיר שרוצה לגעת | על האובניים

רואי התלבט רבות אם לכתוב בלוג שירה, בגלל החשיפה, אבל בסוף הכריע שכן דווקא בגלל החשיפה כי "יש בה גם כוח גדול להתמודד עם קשיים. סודות נראים מאיימים יותר כאשר הם נשמרים לעצמך, אך שיתוף עם חבר קרוב או קבוצת חברים משנה את הפרספקטיבה לגמרי" * טור הבכורה בבלוג "על האבניים" שמתפרסם בימי רביעי

(לכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)

על האובניים חדש

אני חייב לומר שזה די מוזר לי.

כאדם שאוהב את המילה הכתובה ושאוהב לכתוב (הפעם בפרוזה. הצילו! :-)) אני מרגיש חשוף.

כשהוצע לי להעלות את הבלוג הזה התלבטתי.

המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היא האם החומרים שלי מספיק טובים?

אבל מה שחשוב יותר מהשאלה אם השירים שלי הם ברמה של משוררים גדולים, הוא שהשירים שלי הם קודם כול שירים שרוצים להביע רעיון, רגש פנימי עמוק של חוויה אישית שלי, שיר רוצה לגעת ואני יודע  שרבים חוו וחווים חוויות הדומות לשלי, ואני מאמין שהשירים יוכלו למצוא מקום בלבבות.

אני מודה ההתלבטות הייתה גדולה – שהרי זה מותיר אותי חשוף בקנה (אין פרחים בקנה. אולי רק בשיר). אבל לחשיפה יש גם כוח גדול, כוח להתמודד עם קשיים. ואם למדתי משהו בתקופה האחרונה היא שסודות נראים מאיימים יותר כאשר הם נשמרים לעצמך, אך שיתוף עם חבר קרוב או קבוצת חברים משנה את הפרספקטיבה לגמרי.

כך היה שיצאתי מהארון מול חבריי, החשש היה גדול, אך במבחן התוצאה הם פשוט קיבלו את זה ואותי באהבה.

כמו כן, חשיפה של השירה שלי לאחרים היא הרצון היותר עמוק שלי כיוצר. להגיע ולגעת במילים שכתבתי באנשים אחרים.

כששיר שלי מקבל תגובות חמות, ויותר מזה אם שיר מצליח גם לגעת בזר או בחבר (ואם נס קורה וגם יורדות דמעות), הרי מבחינתי אני את שלי עשיתי.

גם ביקורות משמחות אותי שהרי מהן אני לומד כיצד אחרים מבינים את מה שאני כותב.

לא פעם גיליתי שמה שאני התכוונתי בשיר אינו מובן באותה הצורה ע"י הקורא. אני זוכר שלא פעם שאלתי את עצמי בשיעורי ספרות האם באמת המשורר התכוון למה  שנלמד כניתוח השיר.

ומרגע ששיר שלי  יוצא לאוויר העולם הוא כבר איננו שלי ואינו סר למרות המשמעויות שאני נותן לו.

זוכרים את הכבש השישה עשר? אז כך אני מרגיש לגבי השירים שלי.

איך שיר נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
ומתגלגל החוצה
איך שיר נולד?
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב
אחר כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך שיר נולד?
כמו תינוק 

***
לבלוג הזה קראתי "על האובניים". למושג אָבְנַיִים יש שני פרושים:

  • 1. מקום שבו יושבת האישה בזמן הלידה.
  • 2.
  • מכשיר בצורת גלגל המשמש קדרים ליצירת כלי-חרס.

כך הוא תהליך היצירה שלי –  מורכב משני הפנים גם יחד מלידה ומיצירה.

הפן הראשון  – לידה.

שיר נולד, הוא מתגלגל ומתהווה במחשבותיי  ורק אח"כ אני כותבו על הדף, ובדומה לתהליך הלידה גם לשיר שלי יש זמן 'היריון', זמן הבשלה עד צאתו לאוויר העולם.

הפן השני –  יצירה.

ככלי חרס על האבניים, המתחיל כחומר שאין לו צורה ובסופו של תהליך היצירה הוא הופך לכלי.

כך גם השיר שלי, מתחיל כבליל של מילים, כרעש ומחשבות שבראש, והם החומר ללא הצורה עד שהם הופכים לכלי שלם. שיר הכתוב בהיר על הדף.

וסופו של תהליך היצירה הוא אושר, אושר צרוף בעבורי.

***

בבלוג הזה אביא שירים שכתבתי, רבים מהם מתוך החוויה של כאדם ככלל וכהומוסקסואל בפרט. גם אביא פרשנות על השירים. ואולם הפרשנות תופיע שבוע לאחר פרסום השיר, וכך יהיה אפשר לכם הקוראים לנסות למצוא את עצמכם בשיר, לתת לו פרשנות משלכם ולא להיות כבולים לפרשנות ולמחשבות שלי.

אתם מוזמנים להעיר, להאיר, לשאול ולהביע ככל אשר על לבכם. אני שמח בזה ולומד מזה.

אני מקווה ומתפלל שתיהנו, ותמצאו את עצמיכם במילים.

רואי

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.