מאחורי המילים של "באשמורת אחרונה של אלול" | על האובניים

כיצד מוצא עצמו חמור ומיתולוגיה יוונית בשיר על אלול וסליחות, ועד כמה אנו עצמנו דומים לאותו חמור? * רואי משתף בהסבר שירו משבוע שעבר

(לשיר בְּאַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה שֶׁל אֱלוּל לחצו כאן. לכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)
על האובניים חדש

חודש אלול הגיע, אני שומע ניגוני הסליחות מבעד חלון החדר שלי.

חצות עכשיו. מבית הכנסת (בנוסח ירושלמי) שמאחורי ביתי אני שומע את תפילתם ותחינתם לבורא עולם "עננו א-לוקי אברהם…"

אני נזכר בתקופה שאני למדתי בישיבה. זמן אלול היה משמעותי. תפילות וסליחות, חיפוש בנבכי הנפש אחר חטאים, תיקון המעשים, בקשת סליחה איש מחברו ובעיקר עבודה על המידות ומאמץ של חודש אלול להפוך לאדם טוב יותר.

ואני תוהה מה נשאר? רק זיכרונות?

חודש אלול. אומרים שהמלך בשדה אבל אני מתקשה למצוא אותו. תקופה של חיבוטים, אני תוהה על קיומו, ואם הוא קיים האם באותן תבניות שהכרתי עד היום?

אך למרות כל האווירה מסביבי אני מנסה לכתוב שיר על חמור שנעלב ששְמו הוא קללה בפי בני האדם. חשבתם פעם איך הייתם מרגישים אם השם שלכם או מי שאתם הוא בעצם קללה בפי אחרים?

נסו להיזכר מתי בפעם האחרונה שמעתם את הביטוי הומו בהקשר חיובי? ומתי בהקשר השלילי?

אני מתחיל לכתוב על החמור הנוער, אך כוונות לחוד וכתיבה לחוד. אווירת הלילה ואלול משתלטים עליי.

אני נזכר בבית סבתי בתרנגולים בחצר באווירת המשפחתיות שהייתה שם, מושב באמצע העיר ומתגעגע לאותה פשטות.

גם חמור היה פעם בחצר הזו, והוא בתוך הלילה לא רואה דבר. הוא חמור. ובהרחבה החמור מייצג נבערות מדעת ויותר מזה את חוסר הרצון לדעת. אינו רוצה לדעת מה למעלה ממנו, מה מסביבו, מה באמת קורה בשעת לילה שכזו. איך געגועֵי ילד לאמו וגעגועי אישה לבעלה נרשמים בשעת אשמורה אחרונה של לילה (בעיניי חוסר רצון לדעת קשה יותר מנבערות מדעת).

הוא אינו פוגש את אלת הירח רק מפני שאינו מוכן להרים מבטו (כן קצת השפעות מהמיתולוגיה היוונית).

לו רק היה מרים מבטו ומקשיב היה רואה שגם השמש מנסה לשמור על איזון עם הירח בתקופה זו של אלול, ולא מתפרצת מבעד שמי הלילה.

מתוך געגועים אני נזכר בבית סבתי שם הייתי ישן בילדותי ואני נזכר בתרנגולים שהיו מעירים אותי עם בוקר, ותוהה האם ראוי לו מנהג הכפרות, שהתרנגול בשיר מפחד ממנו, האם ראוי סיבוב תרנגולים על ראשנו? ומה יהא על צער בעלי חיים?

וכך שאני מתהפך בין שינה לחסרונה אני שומע את החמור נוער בלילה. הוא אינו מבין את הלילה בכלל, יש בלילה הזה יותר מדי התרחשויות לטעמו.

אבל הוא גם לעולם לא יבין, הוא רק חמור.

כשמו כן הוא.

רוחות אלול באוויר.

ואני תוהה ביני וביני האם גם אנחנו לעתים כמו החמור.

לא רוצים להבין?

לא רוצים לדעת?

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.