מאחורי המילים של "גלגולי שמות" | על האובניים

למה רואי רצה לשנות את שמו הפרטי, ומה הקשר בין הומו תמים לנכד של נוח – כנען בן חם?

(לכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן. לשיר גִּלְגּוּלֵי שֵׁמוֹת לחצו כאן)

על האובניים חדש

יצא לכם פעם לחשוב על השם שלכם?

לי יצא לא מעט, בכל זאת אין הרבה רואי עם א'

בכל פעם שאני מתבקש לתת את שמי אני אומר: "רואי עם א'".

ובאופן אוטומטי נשאלת השאלה: מה המשמעות השם 'רואי'?

ואני מיד עונה זהו שם תנ"כי ומקורו בבראשית: "בְּאֵר לַחַי רֹאִי"  (כ"ד ס"ב) ומשמעותו 'מַרְאֶה' כמו שנאמר על דוד "וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמואל א' ט"ז י"ב).

***

האם חשבתם לשנות את שמכם בשלב זה או אחר?

בעבר יצא לי לחשוב לשנות את השם בגלל יחודו, חשבתי לעצמי איך ארגיש עם שם אחר, האם יהיה לי נוח שיקראו לי למשל יובל? שם שהוא פחות ייחודי משמי,  אבל אז הרגשתי שאני לא מסוגל. יש משהו בשם שליווה אותי כל חיי שהוא חלק ממני. ואיך אוכל לוותר על חלק ממני?

זה פשוט גדול עליי.

כך זה עם שמי הפרטי, אך יש שם גדול מזה העובר בהורשה מההורים לילדיהם – שם המשפחה. בהכללה השם הזה מסמל את ההמשכיות של ההורים.

כשנולד האחיין שלי, שהוא הראשון שנושא את שם המשפחה שלנו, אבא שלי שמח שמחה גדולה, שעתה יש מי שימשיך את השם. (וכאן המקום לתהות מדוע נשים אינן נושאות את שם המשפחה ומשנות אותו לאחר חתונתן.)

***

ההורים שלנו נותנים לנו את השם פרטי. השם שלנו הוא המלווה אותנו לאורך חיינו, ודווקא את השם הפרטי שלנו שהוא הדבר האישי ביותר בעבורנו ומשמעותי כ"כ בחיינו, בו אין לנו בו את זכות הבחירה הראשונית (אמנם ניתן לשנות בגיל מאוחר יותר, אך מעטים האנשים שעושים זאת, לרוב לכל היותר מוסיפים שם לברכה או לרפואה).

בנתינת השם יש אחריות כבדה המוטלת על ההורים. אמנם ההורים הם שנותנים את השם לרך הנולד אך הילד הוא הנושא את השם למשך חייו.

וכבר שמעתי שניתנו שמות מעט פחות שגרתיים. בוודאי שמעתם גם אתם על השם שנתן הרב קרליבך לבתו "נשמה יקרה שירדה בערב שבת בין השמשות" או כמו שגורסת האגדה בדבר השם "אכזבה".

***

ואיך כל זה קשור אל השיר?

מתוך מחשבותיי על שמות נזכרתי בדברי הימים ובנח.

בדברי הימים בתחילתו יש רשימת שמות ארוכה, דור אחר דור עד דוד המלך.

בן אחר בן.

כך מתחיל השיר ברשימת השמות עד שמגיע לאנוש.

אך 'שם' הוא גם שמו של בנו הבכור של נח, ואני נזכר במדרש על נח וחם.

לאחר שנח יוצא מהתיבה הוא נוטע כרם, ברבות הימים הוא שותה מן היין ומשתכר.

חם בנו רואה אותו מתגולל בשכרותו, ומסרסו (לפי דעה אחת במדרש) ובכך מונע ממנו להוליד ילדים נוספים. נח כשמגלה מה שעשה לו חם,  מקלל אותו ואומר כשם שלא זכיתי להביא בן רביעי גם בנך הרביעי יקולל. כנען יהיה עבד לְאֶחָיו (ואיני יודע מה אשם כנען בחטאיו של אביו).

נראה בעיניי כי בקללתו, נח מבקש להדיר את חם ממשפחת האנושות, שנח לאחר המבול הוא הראשון לה.

***

המחשבות רצות ושוב חוזרות אליי האם גם אני מקולל ככנען?

הרי בהחלטתי שלא להתחתן עם אישה אלא לחיות עם גבר, שמא גוזר אני על עצמי להיות ערירי?

שמא גוזר אני עלי שאהיה מקולל בְּבָנַיי שלא הולדתי, ומקולל שלא יהיה מי שימשיך את שמי?

וכאילו קול אלוקים דובר אליי שלא אעבור על "בל יוסיף" ושלא אביא ילדים לעולם.

ובזה נחתם השיר.

****

לשמחתי הרַבה החברה עוברת תהליך של שינוי שיאפשר לזוגות חד-מיניים להביא או לאמץ ילדים בארץ ביתר קלות, ולא יצטרכו עוד לנדוד לארצות אחרות.

התהליך אמנם איטי ומיגע אך בסופו יוכלו סוף סוף זוגות חד-מיניים לממש את כמיהתם ככל אדם אחר להורות.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.