מאחורי המילים של "ציפור של אש" | על האובניים

מה הקשר בין זלדה והארי פוטר, ואיך הם קשורים ל"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"

(לשיר צִיפּוֹר שֶׁל אֵשׁ – לחצו כאןלכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)
על האובניים חדש

בְּאַהֲבָתֵנוּ

גּוּף הָפַךְ מָקוֹם,

וּבְזִכְרוֹנְנוּ

לֹא תָּעֵז לִנְשׁוֹם.

כך כתב יהודה עמיחי בשירו –  'בְּאַהֲבָתֵנוּ' (בְּבִיצוּעהּ הנפלא של יהודית רביץ).

כמו יהודה עמיחי גם אני מחפש אהבה אמתית, אהבה שבה הגוף יהפוך מקום.

גם אני מחפש אהבה אחת פשוטה של יחד.

השיר "ציפור של אש" מנסה לצייר את הכמיהה הזו לתמונה של מילים.

זהו אחד מהשירים האהובים עלי ביותר. השיר עבר גלגולים רבים ויש לו גרסה מוקדמת יותר שלדעתי טובה פחות מהתוצאה הסופית.

השיר גם נכתב מתוך רצון להתחקות אחר דרך שירתה של זלדה, שהיא מהמשוררות האהובות עליי.

בעיניי, זלדה (שהיא בת דודתו של האדמו"ר האחרון מחב"ד) היא מהמשוררות החשובות של הדור האחרון, ושירתה העשירה והאישית יש בה יופי יוצא דופן, הן מבחינת התכנים והן מבחינת השפה בה היא משתמשת שפה תנכ"ית יומיומית עשירה וציורית.

בשיר "הלומת געגועים" שכתבה זלדה ישנה שורה אחת ששבתה את לבי:

 "כִּי אֶצְלִי מִידֵי צַעַר נִנְעָלִים הֵיכָלוֹת"

כשאני קורא את השורה הזו עולים בדמיוני היכלות אינסוף של אהבה שנבראים ונבנים ממילים הנלחשות ברגעים של אינטימיות.

באינטימיות הזו אני ציפור של אש (שמזכירה במעט את הפניקס ב"הארי פוטר". J).

הבחירה בדימוי ציפור של אש אינה בִּכְדִי, ציפור של אש היא ממשית מצד אחד (זו ציפור),  ואין בה ממשות מצד שני (לא ניתן לאחוז באש).

גם האהבה נעה בין הממשות וחסרונה.

בציפור של אש זו יש גם כוח גדול, כמו האש היא שורפת ומכלה הכל מחד גיסא, אך מחממת בשעת הקור מאידך גסיא.

והאהבה גם היא יכולה לגרום אושר איןסופי מחד גיסא, ולהכאיב בכאב שאיננו עובר מאידך גיסא.

***

מבנה השיר:

בשיר הזה שלושה בתים:

הבית הראשון מצייר מגע עדין של הנחת הראש על כתף, ציור של שניים ברגע של אינטימיות, המגע הזה הופך את הכותב לציפור של אש, נשרף באהבה ומרגיש חופשי כציפור. באהבה זו נבראים היכלות, היכלות של ביחד. ובהקבלה לעולם שנברא בעשרה מאמרות ע"י הבורא כך עולמם הקטן של הנאהבים נברא בעשרה מאמרות.

בבית השני ישנו מבט הניתן בין שני האוהבים. המבט נותן לציפור את הכוח לעוף ולעמוד על גשר של תקווה, בין האני העצמי ובין האלוקים.

האהבה בבית זה מצוירת ככוח הנותן תקווה ותחושה שהכול אפשרי אך למרות זאת  הציפור צריכה לעמוד כנגד האלוקים ואיסוריו.

בבית השלישי נוספת קריאה בשמו של האהוב שזהו הרגע האינטימי ביותר בין השניים, רגע של פניה לאהוב.

אך דווקא במקום האינטימי הזה ישנו בכי.

בכי הנובע מהמקום העמוק ביותר בנפש, מקום שהא-ל החריב באיסוריו.

***

אמנם יש בכי בשיר, אך אני מאמין שלמרות הכתוב בתורה, שני גברים שרוצים בזוגיות יש להם הזכות לאהוב ככל אדם אחר. והם ורק הם שיחליטו אם רצונם לשמור את המצוות במלואן, או לוותר על חלקן. ואין בדעת אדם זה או אחר או החברה בכללה לשופטם.

"שאין לדון אדם עד שיגיע למקומו".

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.