והגוף קורס | מים רבים

שיראל מגלה שבעלה הוא… ונתקעת לה המילה. היא מרגישה דקירות קנאה על שיואב מאתר היכרויות של גברים קיבל בקלות ההודעה מלאת מילות חום ואהבה אע"פ שהם לא באמת מכירים, ואילו היא כאן כבר 8 שנים ומתאמצת על כל פיסת תשומת לב

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

מים רבים

וחוזרת בלילה מאוחר, ורק רוצה לכוון שעון מעורר למחר, גם בנייד שלי וגם בשלו. ליתר ביטחון. לא בטוחה שאני רואה נכון. הנייד פתוח באתר היכרויות. של גברים.

ומנסה לנשום. ולא נכנס לי האוויר. וזה. לא. יכול. להיות.

זה. רק. עכשיו. משעמום. של. הערב.

וקוראת הודעות והתכתבויות מלפני שלושה חדשים ולאט לאט התמונה מתבהרת ומתחדדת ההבנה, שכן זה באמת הגיוני ומתאים ותמיד היה שם ותמיד ידעת והרגשת.

אבל לא מאמינה שזה אמתי שזה קורה לי והגוף קורס ואני רועדת מקופלת בהתקף שלשולים, חם לי מזיעה אבל אני רועדת מקור ובוכה וקוראת שוב הודעות אינטימיות שמלאות בחום, בצפייה בתשוקה וכואב בעצמות כי מבינה עכשיו שיש תשוקה ויש כמיהה ורצון ומחשבה ולא כלפייך כאישה.

ומבינה שלאמונה שחיזקה והחזיקה אותי שנוכל לחזור לנקודת ההתחלה, אין כל משמעות. היא מתפזרת. כמו ענן שהיה אמור להוריד גשם ונעלם. משאיר אחריו אדמה סדוקה מיובש.

וצועקת וצורחת בלחש בלב "למה ה'??? ולמה לי?! מה אני אמורה לעשות עכשיו?" וכועסת. כ"כ כועסת. ובוכה, בוכה מהכעס, בוכה מה', בוכה כי נסדקה לי האמונה, האמון, ומוצאת את עצמי מקופלת על הרצפה כמו עובר רטובה מדמעות רוצה להיעלם, להישטף. ואוספת את עצמי. את כל הרסיסים. ומגיעה למיטה ורק יושבת ומסתכלת. וכבר לא בוכה, רק כועסת ומרגישה מרומה, עירומה, מתביישת.

ומרגישה דקירות קנאה איך יואב מההודעה הצליח לקבל מילות חום ואהבה בכזו קלות. הם רק מתחילים את הקשר, לא באמת מכירים ואני כאן כבר 8 שנים ומתאמצת על כל פיסת תשומת לב, חצי חיוך, מבט והכול מדוד ולא מחולק בכזו נדיבות, ומגלה שיש נדיבות. ועולה בי כעס גדול עליו. ששיקר. ועל זה שאולי הוא לא יכול בכלל לתת לי את מה שאני צריכה, את מה שמגיע.

וכועסת על עצמי איך לא ראיתי, למה לא התעקשתי להבין, וכועסת על ה' וצועקת בקול דממה "לָמה? ולְמה?"

ומנסה לשמוע ולהתבונן פנימה ויש שם רגש קטן שהולך ומתעצם ויוצא במחול משוחרר חסר דאגות: אני שווה, אני יפה, אני מושכת, אני אישה, הכי אישה שאפשר! וכבר אני רוקדת בידיים למעלה על שפת הים, השמש מאירה ומחממת ואני מסתובבת במעגלים אין סופיים. מרגישה הקלה משוחררת מוארת מאושרת. ומאושרת כאילו עברתי מבחן ונתנו לי אישור על מי שאני והשמש מתחילה לזרוח כי כבר בוקר ואני מתפללת מתחננת מבקשת מה' שיאיר לי.

ומה אני עושה עכשיו? ומה יהיה נכון? ורוצה לצאת למרפסת ולצעוק "בעלי הוא…" ומבינה שנתקע לי. לא מצליחה לחשוב על המילה הזו. אפילו לא למלמל אותה. ומנסה שוב בלחש "בעלי הומו" ומתחילה לבכות מחדש.

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.