והוא לא אוהב להביט בי | מים רבים

מההתכתבות של בעלה עם אחד הגברים, שיראל מבינה שבעלה אוהב אותה והוא שמח שיש לו בית וילדים, ויש גם אישה, אבל רק כי צריך וזה נוח ויפה ונכון ומקובל, ולא תמיד זה משמח אותו, בעיקר מעיק ודורש

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

מים רבים

וככה בעלי ההומו מתעורר בבוקר ורואה אותי בבגדים ועיניים אדומות ונפוחות. ושואל "מה קרה"? ואני רק לוחשת "אין לי כוח לפתוח את זה עכשיו. היום בצהריים נדבר", ומיד התגוננות כועסת ומתקיפה: "טוב, אני אשם. אני יודע, רצית שאחכה לך ער עד שתגיעי". ובלב אני כועסת ומאשימה "אתה אשם, וכן בגללך. ואתה לא באמת מחכה לי. ומי אתה באמת? ובאיזה זכות אתה כועס עליי? ומתקיף?" ואני רק בוכה ושותקת.

ויוצאת ליום עבודה ולא זוכרת לאן ללכת ועם מי לדבר ולא זוכרת מה באמת קרה קורה  לי אני חולמת ועוד מעט אתעורר.

ורואה אנשים ורוצה לגשת ולומר "תשמעו, בעלי נמשך לגברים". הוא אוהב אותי הוא כתב את זה ליואב המתוק מאתר ההיכרויות, והוא שמח שיש לו משפחה, בית וילדים, ויש גם אישה, אבל רק כי צריך וזה נוח ויפה ונכון ומקובל, ולא תמיד זה משמח אותו, בעיקר מעיק ודורש, ומזכיר לו שהוא לא עומד בהתחייבות כלפיי, כלפי אלוקים, ואני מבינה שאני שמה לו מראה מול הפנים ולכן הוא לא אוהב להביט בי, הוא לא אוהב לראות את עצמו.

ושוב שוטפת אותי תחושת הקלה ושחרור, אני עדיין בים עם השמש אבל המלח של הגלים נכנס לי כל הזמן לעיניים ולפה ובעצם אלו הדמעות שמתערבבות ומערבבות.

ומחכה להגיע הביתה, לדרוש הסברים ולקבל אותם.

ואנשים וחברות בעבודה רואים אותי נאכלת, ורק מבטם מראה דאגה ואכפתיות ואני מפנה את מבטי שלא יישאלו בבקשה, כי אין לי תשובה, ופוחדת להוציא ולהקיא את הגועל אילו רק ייפתח לי הפה, כי יודעת שאני לא יודעת ורק רוצה הביתה בלי שאצטרך להצטדק ולהתנצל בחוץ בין אנשים.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.