מאחורי המילים של "היופי שבעיני המתבונן" | על האובניים

מה יעשה אדם שאינו נערי, רזה, חלק ושרירי בקרב קהילה שמתקדמת מראה זה דווקא, ואיך אוסקר ווילד קשור לעניין

(לכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)
על האובניים חדש

"מראה מראה שעל הקיר מי הכי יפה בעיר?"

המשפט הזה כמעט גרם למותה של נסיכה תמימה ע"י מלכה מרשעת, לולא גלגל סובב לו בעולם וטוב לבם של גמדים ונשיקת אמת של נסיך.

העולם שבו אנחנו חיים מטורף, הכול צריך להיות בו מידי, נוצץ וגדול, עולם שבו תעשיית היופי מגלגלת מיליארדים, עולם שבו מקדשים את הגוף והיופי, יופי שלעתים אין לו אחיזה במציאות, גוף שדוף בפרופורציות כמעט בלתי אפשריות (דוגמת פרופורציית הגוף של בובת הברבי).

בעולם שכזה אנחנו מחפשים זוגיות.

בתחושה שלי בעולם ההומוסקסואלי מקדשים את הגוף הנערי הרזה עד שדוף, החלק והשרירי.

ומה יעשה אדם אם אינו עונה לאמות המידה הללו? האם דינו נחרץ שלא למצוא אהבה ובן זוג?

השיר הזה עוסק בממד היופי ובזוגיות, גם שיר זה כמו שירים אחרים שפורסמו, תחילתו בשיחה בוואטסאפ עם חבר. דיברנו על כך שברוב הפעמים אנחנו נפסלים כדייט בגלל המראה החיצוני שלנו.

השיר הוא שיח חד-צדדי של כותב השיר עם בן שיחו שהוא בעצם אדם פוטנציאלי לזוגיות. בתחילה הכותב מבקש שמבטו המת של בן שיחו יביט בבשר החי. המבט של בן השיח מת משום שאין הוא מסתכל באדם עצמו אלא רק בחיצוניותו. למבט זה אין עומק כלל ולכן הוא מבט מת, מבט שאינו רואה את האדם החי על עומק הווייתו ויופי תכונותיו.

הם מביטים יחד בראי דרך עשן ואלכוהול , אלו דברים המשבשים את המראה האמתי ומטשטשים אותו. ולכן בהתבוננות שכזו הרי לא יראו את האדם עצמו אלא רק דמות דהויה ולא מייצגת.

הכותב מבקש מבן שיחו ראי מן השוק, מהפשוט שבאדם. הכותב בעצם מבקש לחזור לנקודת הפשטות לראות יחד את היופי האמתי החבוי בו באדם שלא מבעד מסכים.

בראי הזה הבא מן השוק הם רואים את דמותו של הנער, הוא יוסף, יפה התואר ויפה המראה, הנער שבגין יופיו, סלסול שיערו וחלומותיו נזרק אל הבור. יופיו של יוסף בא לו לרועץ, ואמנם סופו להיות מלך, אך בנקודת הזמן של השלכתו אל הבור אין יוסף יודע זאת.

בשלושת הבתים הבאים הכותב מנסה להביט דרך עיניו של בן שיחו אך הוא אינו מצליח לראות מה בן שיחו רואה. היות שישנם וילונות שמסתירים, ישנה אפלה שם. אין בהירות של המראה. חוסר הבהירות מייצג את ההתבוננות אך ורק ביופי החיצוני, מבלי לתת את הדעת על היופי הפנימי.

הבית האחרון הוא בית של בקשה ואפילו ניתן לומר תחינה של הכותב מבן שיחו לנפץ בחסד את המראות כדי שיתגלה היופי היותר גדול והפנימי של הכותב.

בבית זה יש רמיזה לאסתר המלכה, שעפ"י המדרש לא הייתה יפה אלא ירקרוקת הייתה ובכל זאת המקרא מגדיר אותה כך: "וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה" (אסתר ב ז) מפני שחוט של חסד היה משוך על פניה.

ואין אני רוצה שיתפרש מדברי שיופי אינו חשוב. היופי בוודאי חשוב בזוגיות וראוי הדבר שתהא מציאת חן בין שני בני הזוג, ותהיה ביניהם ערגה ותשוקה, וכבר נאמר "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ" (ישעיהו לג יז). אבל מכאן ועד לקדש את היופי לאמות מידה כאלה או אחרות הדרך ארוכה.

ודבר אחרון – יופי פנימי שיש בו באדם יכול ונותן חוט של חסד ומאיר את הפנים, ובהפך העניין: אדם שהוא יפה תואר אך מעשיו כעורים הרי הוא מאבד את יופיו ומתכער בעצמו. אני ממליץ לקרוא את הספר ""תמונתו של דוריאן גריי" של אוסקר ווילד העוסק בדוריאן, יפה התואר.

ובסופו של דבר היופי הוא בעיני המתבונן.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. לא שמעת על דובים גאים? אנשים מלאי גוף שעירים ומזוקנים. שונים לגמרי מהסטריאוטיפ המתואר.
    התחושה שלך נכונה רק לגבי סקטור מסויים בעולם הגייז.