מאחורי המילים של "כל עוד הנר דולק" | על האובניים

מי מביט במי הולך וכלה – האדם בנר או הנר באדם? ואיך כל זה קשור לחטא משכב זכר? רואי מסביר למה התכוון המשורר בשיר "כָּל עוֹד הַנֵּר דּוֹלֵק" משבוע שעבר

(לכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן. לשיר כָּל עוֹד הַנֵּר דּוֹלֵק לחצו כאן)

על האובניים חדש

"כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן"  זהו אחד הציטוטים המפורסמים של רבי ישראל סלנטר (ממייסדי תנועת המוסר).

ומעשה שהיה כך היה: ערב אחד, כשהלך ברחובות החשוכים של עירו ראה אור דולק באחד הבתים. כשהביט,  ראה יהודי בעל מלאכה העובד אל תוך הלילה. שאל אותו הרב מדוע הוא עובד כל כך מאוחר. ענה האיש: "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן".

רבי ישראל מיהר לספר לתלמידיו את שחווה. "מבינים אתם!" אמר, "כל עוד הנר דולק – אפשר לתקן". אמרה זו הפכה  ברבות הימים להיות המוטו שלו (המידע מוויקיפדיה).

מהמשפט הזה התחיל השיר, מתוך התבוננות דמיונית בנר דולק (דמיון הוא מהכלים החשובים הנותנים השראה לשיר), איך הנר הולך וכבה ככול שהזמן עובר.

ההתבוננות בנר הייתה בעיניי דו-סטרית, כלומר לא רק אני מביט בנר ההולך וכלה, גם הנר מביט בי ובוחן כיצד חולפים עליי ימיי.

הנר מאיר באור שאינו גדול אך חז"ל אמרו כי בדיקת חמץ דווקא לאור הנר משום שהוא מיטיב להאיר את הסדקים והחורים.

ולא רק סדקי הקירות מאיר הנר, אלא את סדקי הנפש, את סדקי הנפש של הכותב.

הנר מצליח להאיר את תצרף (פאזל) חייו ודווקא את החסרונות שבו.

אין קושי גדול יותר מחסרונות המוארים באור הנר.

וכמו בביעור חמץ, הכותב יוצא עם הנר לביעור חמץ אישי עם הנוצה שדוקרת את מקומות  החטאים של קוצי החמץ הנמצאים בנפש, המקומות הכואבים ביותר בנפש.

למקומות אלו ולשרפתן מתווסף לולב של חג, שהרי שבצאת הסוכות שומרים אנשי מעשה את הלולב בשביל לשורפו עם החמץ בחג הפסח. אך לולב זה עבש, זו מצווה שעבר זמנה, היא באה לשקף את העבשות של הכותב במובן מסוים.

וכך לאט-לאט הנר הולך וכלה אך במקום שיהיה חרד לחייו שהם לקראת סיומם (כלותו של הנר), הוא חרד לחיי הכותב שהרי ייעודו של הנר להאיר, אבל הכותב חייו כלים והוא נשאר עם חטאיו.

ניתן לראות שיר זה בהתייחסות לחטאים כלליים שאדם עושה בחייו או דווקא על חטאים של "משכב זכר" שָם זוהי עברה שיש עימה כרת. כך שהנר יודע שהאדם סופו להיכרת מהעולם, וכבר האדם אבד מן העולם למרות היותו חי בפועל כי נפשו נכרתה. אך הכותב בעיוורונו לא יודע זאת.

מתוך עיוורונו של הכותב למצבו הנר בז לו ואין הכותב בז לנר.

אך אל לו לאדם לבוז לעצמו, ויותר מזה עליו להיות שלם עם היותו.

וכמו שלכל אחד יש עברה שבה הוא נכשל ואין זה שולל את היותו אדם שלם ומאמין, כך חטא של משכב זכר אינו שולל את הבוחר לחטוא בו מהיות מי שהוא, שלם ומאמין.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.