מאחורי המילים של "ומה אלוקים?" | אלוקים

באיזה גיל גילה רואי שהוא הומו, מה עשו לו הטיפולים שאליהם הלך, ומדוע הוא מאמין שנכון לבוא בדרישות כלפי אלוקים * רואי מפרש את השיר שפרסם בשבוע שעבר

(לשיר וּמָה אֱלוֹקִים? לחצו כאן. כל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)

על האובניים חדש

העולם הזה שאנו נולדים אליו הוא עולם הכבול למערכת של חוקים. כבר מן היום הראשון להיוולדנו אנחנו כבולים לחוקים בעולם הזה.

עם הזמן מערכת החוקים הללו משתנה. כל אדם מאמץ לעצמו את החוקים שלהם הוא רוצה להיות כפוף.

אבל אם נולדנו למשפחה דתית – בכל אחד מגווניה כיפה סרוגה, חסידית, ליטאית או לייטית – הרי שמערכת החוקים שלה אנו שייכים כפופה לגורם עליון, והיא מערכת סגורה שאסור להרהר אחריה.

כבן למגזר הדתי לאומי, גם אני נולדתי למערכת של מצוות התורה, לכפיפות לגורם עליון, הקב"ה. למדתי במוסדות דתיים לאומיים, ותמיד הרגשתי חלק בלתי נפרד מהחברה הזו.

ברוב הזמן הייתי תחת מערכת החוקים של התורה מבחירה ומתוך הרגשה של שלמות עם הבחירה הזו. אך גם מגיל צעיר ידעתי שאני הומוסקסואל (כנראה עוד בכיתה ו') ותמיד האמנתי. האמנתי למרות ההתנגשות שהרגשתי שיש בין היותי הומוסקסואל לבין היותי יהודי דתי מאמין.

לכשבגרתי רציתי לבחון את האמונות שלי. הלכתי ללמוד בישיבה וכל השנים האלו נלחמתי או לחילופין ניסיתי להתעלם מהנטייה המינית (מתעלם מעצם מהותי).

האמנתי באותם רבנים שאומרים שניתן לעשות טיפולי "המרה" וגם עשיתי אותם. אך הטיפולים הללו לקחו אותי אל בורות של ייאוש, כשלא הצלחתי להשתנות באמת.

אפילו אם אנסה לתאר את התסכול והכאב שטיפולים אלו גרמו לי, המילים לא יוכלו להכיל את העומק של הכאב.

היום איני מאמין שאדם יכול להשתנות בנטייתו המינית, אין שום טיפול שיכול לשנות זאת. אני מאמין שאדם צריך לקבל את עצמו כמו שהוא עם הנטייה, ואם בדעתו להתחתן עם אישה הוא חייב לספר לה שהוא הומוסקסואל ולתת לה את זכות הבחירה.

השיר הזה קורא תיגר על מערכת החוקים והמצוות של העולם הדתי. שיר שבעצם קורא "לשבור את הכלים".

זה בא לי מתוך ההבנה באיזשהו שלב שאין אני ובורא עולם יכולים לדור בכפיפה אחת, בעיקר בעקבות הנטייה המינית, ולכן עליי "לשבור את הכלים" אם ברצוני להרגיש שלם עם עצמי.

ואין זה סותר שאולי בשלב זה או אחר אאסוף את המצוות והמנהגים שאותם אני אוהב בדת, ואכניס אותם בחזרה אל תוך חיי.

השיר הזה בא כצעקה על כך שאלוקים בא בדרישות מן האדם: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דְבָרִים י יב), אבל הפעם אין ברצון הכותב לשמוע בקול בוראו, לשים את ראשו במַעֲרֶפֶת  (גיליוטינה בלעז). הפעם הכותב רוצה לנתב את חייו לפי בחירתו ולא מתוך הכרח וכבלים למערכת מצוות וחוקים כזו או אחרת.

הכותב לא מוכן להלך באהבה עיוורת אחרי הקב"ה ודרישותיו. שהרי עיוורון באהבה יכול להביא לבחירות שגויות.

הפעם הכותב בא בדרישה אל בוראו שיבקש בעדינות ולא בכפיה את רצונו ממנו. ויותר מזה, הכותב בא בתביעה אל בוראו שיקשיב לבקשתו תחינתו. זוהי בקשה ליחס דו-סטרי שהבורא ישאל את האדם מה הוא רוצה, נוסף על כך שהוא מבקש מהנברא לקיים את רצונו.

והאדם כל שהוא מבקש מהבורא זו אהבה.

בקשה זו משתמשת בתחינתה של אסתר המלכה לאחשוורוש לבקש על עמה ומולדתה.

והלוואי שנענה כאסתר "עד חצי המלכות ותעש" (או אפילו כל המלכות כולה) ונזכה לאהוב ולהיות נאהבים באמת.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.