לִפְנֵי הַדְלָקַת נֵרוֹת | על האובניים

שְׁתֵּי שַלהֲבוֹתָיי בּוֹעֲרוֹת נִשְׂרָפוֹת מִשִּׂנְאַת אֵינֶנִּי, כָּבוֹת וְשׁוּב ּמְהַבְהֵבוֹת מִדְּמָעוֹת * רואי בשיר חדש

(לכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)

על האובניים חדש

לִפְנֵי הַדְלָקַת נֵרוֹת

רְגָעִים לִפְנֵי הַדְלָקַת נֵרוֹת
חֶסֶד הַזְּמַן הַמִּתְמוֹסֵס בֵּין חוֹל לְקוֹדֶשׁ
בְּהֶצֵּת אוֹרוֹ שֶׁל גַּפְרוּר.

זוֹהַר הָאֵשׁ הָעוֹלֶה מִן הַנֵּרוֹת
מֵאִיר אֶת הֶעָבָר
בִּקְצוֹת פְּתִיל שֶׁאֵינֶנּוּ אוּכָּל.

שְׁתֵּי שַלהֲבוֹתָיי בּוֹעֲרוֹת
נִשְׂרָפוֹת מִשִּׂנְאַת
אֵינֶנִּי,
כָּבוֹת וְשׁוּב מְהַבְהֵבוֹת
מִדְּמָעוֹת.
– הִנֵּנִי.

ובשבוע הבא: איך השיר קשור ליציאתו של רואי מהארון, למה הוא דיבר על היציאה מהארון 6 שעות בממוצע בכל יום, ואיך זלדה קשורה לכל העניין

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. כמה יפה ורגיש! נרות. ונרות השבת בפרט והזמן השקט שסביבן מעניקים לנו זמן של חסד להתבונן בנו. ונר ה' נשמת אדם הלא גם כן בוערת הנשמה בלי סוף.