מאחורי המילים של "לפני הדלקת נרות" | על האובניים

איך השיר קשור ליציאתו של רואי מהארון, למה הוא דיבר על היציאה מהארון 6 שעות בממוצע בכל יום, ואיך זלדה קשורה לכל העניין

(לשיר לִפְנֵי הַדְלָקַת נֵרוֹת לחצו כאן. לכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)

על האובניים חדש

זמן הדלקת נרות היא שעת רצון מלפני בורא עולם שעה שאדם מסיים את מרוצת יום השישי והלחץ הגדול שבו, על הכנותיו הרבות לשבת.

זהו רגע המאגד את ימות החול ומסיים אותם, רגע שמעביר את האדם אל יום המנוחה, אל יום השבת.

זוהי שעה של חסד שניתנה לאישה להתפלל על בני ביתה, בעלה וילדיה, ולברך אותם.

הרבה דמעות ראיתי יורדות על לחייה של אמי, בשעה זו של הדלקת נרות, בתפילותיה עלינו, בני משפחתה, שנצליח בכל אשר נעשה. ובעת שהיא מניחה את כפות ידיה על עיניה, אין זו כי אם שעת ההתייחדות שלה עם קונהּ. שעה שאין בה כי אם כל האהבה והתקווה שהיא מבקשת עלינו, בני ביתה.

כשעזבתי את בית הוריי, השתדלתי להקפיד להדליק בדירתי נרות שבת, מכמה סיבות. הראשונה להזכיר לעצמי כמובן ששבת הגיעה. השנייה הייתה להרגיש תחושה של בית, אני אוהב להביט בנרות כשהם דולקים, זה מעלה בי הרבה זיכרונות וגעגועים. והסיבה האחרונה – יש בזמן הדלקת נרות תחושה של רוגע. כאילו אומר האדם לעצמו, זהו נסתיימה מרוצת ימי החול ועוד רגע השבת מתחילה. וכאילו כבקסם, הגוף משחרר עצמו ומרפה לכדי מצב מנוחה. זו היא גם שעה של התכנסות אל הצד הפנימי והעמוק שבנפש.

שיר זה מתאר את הרגע המיוחד של הדלקת נרות שאדם מדליק ערב שבת.

הדלקת הנרות בשבת הזו שבה נכתב השיר הייתה מיוחדת בעבורי.

זה היה בשבת שבאה אחרי השבועיים שבהם יצאתי מהארון מול חבריי. מי שעשה תהליך זה יודע כמה קשה הוא. היה זה מרוץ של שבועיים מטורפים שבהם דיברתי עם עשרות מחבריי וסיפרתי להם שאני הומוסקסואל (בממוצע דיברתי 6 שעות ביום :-)). היה לי חשוב שעניין יציאתי מהארון לא יהפוך לרכילות, ויותר מזה רציתי שישמעו את הדברים ממני ולא מזר. לכן מרגע שהתחלתי את  התהליך של היציאה מהארון ידעתי שעליי לסיים ולדבר עם כולם במהירות האפשרית.

באותו ערב שבת קיבלתי מסרון מחברה (הפעם לא וואטסאפ :-)) ששלחה לי חיזוק בערב שבת וכך נאמר בו פחות או יותר: "ערב שבת בין השמשות שולחת חיזוק בדרך שבה אתה הולך". המסרון הזה נגע ללבי והניע אותי לכתוב את השיר הזה המתאר את התחושות ערב שבת אחרי שסוף סוף יצאתי מהארון ושחררתי את הפחדים שלי לכל רוח.

השיר מדבר על המעבר שבין חול לקודש, שבו הזמן כאילו עומד מלכת, מתמוסס. זמן שבו אני מסתכל על העבר, על ההתמודדויות מול הקושי שלהיות נחבא בארון, נגוע בשנאה עצמית על היותי הומוסקסואל. והרגע הזה מתחלף בהדלקת נרות מיוחדת זו משנאה לאהבת עצמי.

השיר נחתם בהכרה ובהשלמה עם האני הפנימי שלי.

– הִנֵּנִי.

***

זמן הדלקת נרות שימש לזלדה השראה לשירה המיוחד המתאר רגע נוגע ללב של הדלקת נרות ערב יום הכיפורים, רגע לפני שבעלה הולך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור.

בשיר זה היא מתארת את הקשר המיוחד שביניהם.

אין אני מתיימר להגיע לרמת כתיבתה של זלדה ולהשוות בינינו, אך ראוי המקום להביא את שירה של זלדה, המתאר כמו השיר שלי את הרגע המיוחד של הדלקת הנרות.

***

עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים – זלדה

בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים

הִפְלַגְנוּ

מִנִּסְיוֹנוֹת שֶׁתַּמּוּ אֶל נִסְיוֹנוֹת שֶׁהֵחֵלּוּ

עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה לָנוּ

רֵאשִׁית הַזְּמַן

בְּדִמְמַת אִי שֶׁהֵאִיר

יָם

בְּנֵרוֹת

שָׂם אִמַּצְתָּ אוֹתִי אֶל לִבְּךָ הַדּוֹאֵב

לִפְנֵי הַכֹּל יָכוֹל

בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל עִם כֻּלָּם

בְּטֶרֶם תִּהְיֶה אֶחָד מִן הָעֵדָה

בַּהֵיכָל

אֶחָד מִן הֶעָצִים

בַּיַּעַר.

("הלא הר הלא אש", הקיבוץ המאוחד, 1972)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.