מאחורי המילים של "סדר ראש השנה" | על האובניים

מי אוכל פיצה בליל ראש השנה, מה אמר רואי לגרגיר הלוביה ומי יקבל באהבה את רואי על אף נטייתו ההפוכה

(לשיר סֵדֶר רֹאשׁ הַשָּׁנָה – לחצו כאן. לכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)

על האובניים חדש

עוד מעט התקדש החג, אנשים ייצאו בבגדי לבן אל בתי הכנסת, יעמדו בחרדת קודש לפני קונם.

הכול מצוחצח לקבל את השנה החדשה. בזיכרוני השולחן ערוך, מפה לבנה על השולחן, ספסלים ערוכים משני צדיו לכל בני המשפחה וסימני הסדר על צבעיהם וטעמיהם ממלאים את השולחן. עוד מעט יתכנסו כל בני המשפחה לברך את השנה החדשה בברכות הרבה. דג, סלק, דלעת, לוביה, תפוח בדבש, תמרים ורימונים יסמלו את ברכותיה של השנה החדשה. וכל מי שרוחו נחה עליו יוכל לברך כהנה וכהנה. וכבר הגדילו בדור האחרון לשלוח וואטסאפ ערב חג לעורר את האנשים לברך על כל שחפצה נפשם. וראיתי שיש המברכים על הפיצה. "פיצה –  שיתפוצצו אויבנו ומבקשי רעתנו" (אך איך אפשר לברך על פיצה כאשר הארוחה בשרית?!).

געגועים מציפים אותי אל השמחה התמימה של שולחן השבת בבית סבתי, אל הפשטות של קבלת השנה החדשה, בגד חדש היה שמחה גדולה באותם הימים, והיום אני תוהה מה ישמח אותי שחולצת חג אין בה כבר כדי לשמח את הנפש.

כבר שקיעה, כמעט נסגרת שנה, ושנה חדשה נפתחת ואיתה עולות התהיות, מה השנה החדשה תביא בכנפיה.

אנו יושבים בשולחן החג וברכה רודפת ברכה ורבות הן ומבקשות.

מבקשות הברכות על אויבנו שייתמו ויסתלקו ויכרתו. ועלינו מבקשות שירבו זכויותינו ושנהיה לראש ולא לזנב.

אני מחפש בין הכתובים את ברכת הפרנסה, שמובטל אני, ולא מוצא זאת בכתובים. ביני לביני אני תוהה האם זכאי אני ברכה?

אני מביט בלוביה (סוג של שעועית) ומישהו מיושבי השולחן מעיר שללוביה יש מעין עין, ואכן לכל גרגיר לוביה יש כתם שחור הדומה לעין שחורה. ואני מדמה כיצד גרגיר הלוביה מביט בי, מהו חושב עליי?

האם הוא חושב שיש בזה מתחושת הציניות שאני בארוחת ר"ה? שהרי כבר איני מקפיד כמו פעם על המצוות. האם הוא צוחק עליי שאני עושה שקר בנפשי?

השיר הזה עוסק בשאלות הללו, בשולחן החג בסימנים ובברכות.

סימנה וברכתה של הלוביה היא "שירבו זכויותינו", ואני רואה אותה מביטה בי ואומרת שאין אני זכאי לברכה כשאני טובע בחטאיי.

ואני משיב לגרגיר הלוביה: "אינך  יודע שאתה בן למשפחת השעועית וכשאר בני משפחתך הרי תחילתך באכילה וסופך בנפיחה, ועדיין חושב אתה שראוי הינך לברכה?"

הלוביה מקבלת את סימניה וברכותיה בר"ה ואני הרי סומנתי בלהב ברזל בהיותי בן שמונה ימים ובורכתי על המילה וניתן לי שמי. ואני תוהה האם בהצטרפותי לעם היהודי בברית עולם זו ברכה או קללה? קשה להיות שונה מכל סיבה שהיא בכל חברה, אך קשה במיוחד להשתייך ולהיות יהודי ויותר מזה קשה להיות מאמין ובעל נטייה מינית הפוכה.

כך שאין זה בהכרח שמילתי היא סימן לברכה.

בכל נותנים סימנים, אבל האם גם בי יתנו סימנים וברכות למרות שונותי?

או אולי הם אומרים לי הִיכָּרֵת והסתלק, שאין מקומך איתנו?

ואני עונה 'הנני' כאברהם בעקדה וכיצחק בנו, אני מרגיש נעקד.

ולאן אלך אחרי שסומנתי בברית עולם?

ומי יקבלני באהבה?

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.