ואנחנו יושבים זה מול זה | מים רבים

שיראל ובעלה מדברים ומדברים. ועולות בה שאלות, קופצות ומקפצות להן מצד לצד, למטה ולמעלה כמו פופקורן בסיר. רק בלי הריח, רק עם טעם. טעם מר ומלוח

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

מים רבים

ואני מרכיבה ומחברת את תצרף חיי. גם אני מפורקת מחולקת לחתיכות קטנות, ואין מי שיחבר אותי חזרה. הכול מובן אבל לא באמת מבינה, מעכלת.

נזכרת בכל הפעמים שחזר מאוחר מהלימודים, נכנס בלי לדבר בלי להביט בלי לחייך. מושפל, כבוי, מובס, מסתיר ואני מרגישה אותו ומנסה להבין, לעזור להושיט יד ולהרים אותו מהמקום הנמוך הזה והוא לא מעוניין ולא רוצה שום קרבה בשום צורה ומתקלח ונרדם במיטה שלנו, לבד. וככה לא הרבה פעמים אבל מספיק פעמים לתת לי את ההרגשה שקורה משהו, שהוא בוחר שאני לא אהיה שם.

ואני נפגעת מנותקת רק נמצאת ליד ומציעה טיפול אישי או זוגי, יודעת שצריך לעשות משהו איתי, איתו, איתנו אבל לא באמת קורה משהו. הכול עומד במקום.

ונזכרת בפורים ובבכי של פורים במילים של פורים. בפורים האחרון הוא נעמד באמצע הסעודה מלא אורחים מבושמים, מי יותר מי פחות מסביב, ובאמצע כל זה הוא נעמד. רוצה לשיר לי שיר ועושים שקט ומחיאות כפיים והוא שר בזיופים של שיכור

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעולָם. נַפְשִׁי חולַת אַהֲבָתֶךָ.

אָנָא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. בְּהַרְאות לָהּ נועַם זִיוֶךָ.

אָז תִּתְחַזֵק וְתִתְרַפֵּא. וְהָיְתָה לָהּ שִׁמחַת עולָם

ויש שקט והוא לא מצליח לסיים את השיר כי הוא בוכה. רק אני והוא עומדים. אני מולו, מצלמת ומנגבת את הדמעות. ומודה לו בלב, הוא רוצה שאני אהיה שמחה.

והיום אני מבינה שהוא גם מבקש עליו, מבקש רפואה חיזוק אהבה שמחה ויודעת שהוא לא יצליח לשמוח ולאהוב אם הוא לא ישמח יאהב ויקבל את עצמו.

ונזכרת בפעמים שאני לוחצת ולא מרפה, מבקשת הסבר, והוא מסביר שקשה לו ליזום, להתקרב שהוא חסום ומבקש עזרה ממני שאני אבין, שאני אתחיל. ואני כן מתחילה, לוקחת את התפקיד, אבל לא מבינה וזוכרת את השנים שהיו ולא מבינה לאן כל הטוב הזה נעלם. ועכשיו, עכשיו מבינה שכל הכוחות יצאו ונגמרו בהסתרה בחיים הכפולים ולא נשאר שום כוח לתת ולהעניק.

ומבינה עכשיו את העיסוק וההתעסקות המוגזמת בספורט, מלחמת התשה לסיים ולסחוט את טיפת האנרגיה האחרונה שלא יהיה כוח לשום דבר אחר או לשום גבר אחר. אז כעסתי, לא הבנתי, רציתי שיהיה לו כוח ופנאי אליי אל הביחד שלנו. והיום מבינה שהוא לא רוצה פנאי, מְפחד ממנו מִפַחַד שהזמן הזה יתמלא בדברים, בגברים ולא באמת ימלא ורק ירחיק בסופו של דבר.

ואנחנו מדברים מדברים ומדברים. ועולות בי שאלות קופצות מקפצות להן מצד לצד למטה ולמעלה כמו פופקורן בסיר. רק בלי הריח, רק עם טעם. טעם מר ומלוח.

איך ידעת? מתי היית פעם ראשונה עם גבר? איפה נפגשים? ומה זה אומר להימשך לגברים? – ומוצאת נקודה משותפת כי גם אני נמשכת אליהם, ומגלה שיש לנו "טעם שונה" – עוד מושג מאוס שלמדתי שיש טעם וזה חשוב וקובע הכול – ואני, אני מחפשת ריח. ועם כמה גברים היית? ורגע נושמת ושואלת עשית בדיקת איידס? גם אני צריכה לעשות? יש מחלות וסיכונים? ואם יש מישהו שיודע? ולמה צריך אתרים? ואם הוא מכיר עוד דתיים  או נשואים שאפשר לדבר איתם? ולמי לפנות? ועם מי להתייעץ?

ואנחנו יושבים זה מול זה, מביטים זה בזה וגם לתוך ואני מציינת בקול לעצמי ולו שאני לא זוכרת מתי הוא ישב ככה ודיבר על רגשות מחשבות ועדיין ממשיך להביט בי. להביט ישר לתוך העיניים עד ללב. הוא לא צריך להסתיר עוד, להסתתר, להתחבא.

ועם כל החיבור הגדול והקרבה אני לא מסוגלת להתקרב ולגעת, אני עדיין שבורה מחולקת מנסה לאסוף את רסיסי האמון שהתנפץ.

ואולי זו הנקודה הכי כואבת ופצועה – האמון והאמונה, האמונה שלי, בו, בקשר שלנו, בביחד שלנו, האמונה שלי בה', האמונה שלי בעצמי. האמונה שלי נמצאת בחושך בלילה "ואמונתך בלילות" ואני לא רואה אותה. רוצה להאמין שוב ולא מאמינה עוד, וכן מחפשת אמונה ומאמינה שמה שקורה זה נכון ויש איזו יד מכוונת, יד מדויקת שמחזיקה אותי ושמחזקת.

ובמיטה הוא לוקח את ידי, מחזיק אותה לוחץ מנסה לתת לי כוח ולוחש תודה ושהוא לא מצטער על הביחד שלנו ושזה מציל אותו מחזק נותן משמעות וכוח, ואני עוצמת עיניים ומתחבקת עם המילים.

וככה אני נרדמת עם יד ועם מילים, ומחליטה להחליט וחולמת שהחלטתי. ויש מקום גם לחסדים בלילה ולא רק לאמונה.

3 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. את מדהימה. תהיי חזקה ותשמרי מאוד גם על עצמך. הלוואי שיהיה ביניכם שיח פתוח שיתן לך גם את המקום לצלול ולברוח, ובעיקר להבין מה קורה ומה הלאה. כתיבה אמיצה מאישה אמיצה. תודה לך יקרה

    1. ת ו ד ה, נעים ומחמם לקבל ולקרוא תגובה כזו

      (וקצת באווירת החג הממשמש ובא
      – לא, לא , תודה לך!
      – לא… תודה לך!
      ועל זה הדרך…. )

  2. נכון שזה נכתב מזמן.
    אבל כול הכבוד לך!
    אני גם יוצא עם מישהי ,והיא לא יודעת על נטיותיי.
    אני מקווה שאם אני אספר לה ,היא לא ישר תברח,אלא תנסה לחשוב,ואולי אפילו לקבל את זה..אשמח לעצה בנושא מה עליי לעשות