טור אורח: יוסי מתארח אצל רואי – חלק א | על האובניים

"אני רוצה להכיר לכם קצת את עצמי בשירים, להכיר לכם את מאבקיי, ואת הנופים שבהם עברתי, את הנטייה שלי ששזורה בי בין ארצה ובין לאו, הנטייה ששזורה במאבקֵי היום יום. אני רוצה להכיר לכם אותי ואת הדרך שבה המאבקים האלו באו אל תוכי והפכו ניגונים ושירים" * יוסי מתארח בבלוג של רואי

(לכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)
על האובניים חדש

"אני רוצה לספר לכם את עצמי בשירים", כך חשבתי שראוי להכתיר את הרשימה שאני מפרסם כאן. ואולי ראוי המשפט הזה להיות כותרת לכל רשימותי כולן ממין זה, שהרי כל יצירה היא סוג של ביטוי עצמי, המחשה, הַמְחזה, מימוש וגם הגשמה. חד-פעמיות אנושית שלובשת צורה של מילה צליל קצב גוון וצבע.

אבל למה לכתוב שירה? חשבתם פעם על התופעה המגוחכת הזו – 'שירה', לדבר בחרוזים, במשלים, בשורות קמצניות שמסודרות כמו סולם. למה לא סיפור? מה יש בו בשיר הקצר השונה מן הסיפור הרחב?

גם אני שכותב למגירה (בזה אני בעצם מתכוון שאני שעדיין לא יצאתי מה"ארון" של המשוררים) וכותב לה כבר זמן רב, עוצר מדי פעם בפעם ושואל, למה בעצם לא אכתוב לעצמי מכתב מסודר ו'נורמלי'.

אמנם זו שאלה נהדרת ולא פשוטה, ויש לה תשובות רבות, ואחת מהן היא "סגולת הצמצום" – השיר מאופיין בקיצור הנמרץ של התוכן, כזה שמכריח דיוק ועיצוב בלי פשרות. מילה אחת נושאת אחריות להבעת משפטים רבים, נקודה או פסיק הם עניין לא פשוט למשוררים – בשעה שסופרים יכולים לכתוב כמה מאות מאלו בפרק אחד.

וזהו היופי הזה, שבשיר – הרצון לתפוס את התמצית המרוכזת של הנושא ולתאר אותה בבית אחד שיכיל את הנושא את הביאור וגם את המשל והתיאור. ואם יש מזל אז כל אלו יבוא בחרוז וקצב וצבע.

* * *

אז אני רוצה להכיר לכם קצת את עצמי בשירים, להכיר לכם את מאבקיי, ואת הנופים שבהם עברתי, את הנטייה שלי ששזורה בי בין ארצה ובין לאו, הנטייה ששזורה במאבקֵי היום יום. אני רוצה להכיר לכם אותי ואת הדרך שבה המאבקים האלו באו אל תוכי והפכו ניגונים ושירים. גם זה בחינת "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" – יוצר בורא עולמות.

* * *

הפעם בחרתי בקבוצת 'מכתמים' שרשמתי בעת שבקרתי בעיר סן פרנסיסקו. ולא, לא זה ההקשר היחיד לעניין ההומוסקסואלי :-). יש לי משפחה בסביבות העיר הזו, ואותה אני מבקר אחת לשנה. בביקורים אלו הספקתי להכיר את העיר ואורח חייה, ומיניאטורות מבע אלו – השירים – הן כמו קרעי מחשבות, אפיזודות חולפות, שיש בהן מן הרומנסה והפואטיקה, וגם מן הרגש, שחש תייר רב-פעמי, וגולֶה – כמותי. "גולה" כי איך אפשר אחרת עם כל הבלגן הזה שבחוץ ובפנים.

לפעמים ה"שיר" אינו אלא שורה אחת ויחידה, ממש "שיר אצבע", הכותרת הנלווית אליו  בלתי נפרדת בהחלט, דבר יוצא דופן אצל כותרות שאפשר לוותר עליהן בדרך כלל כאשר כל המידע מונח בגוף הטקסט. במקרה שלנו הכותרת היא הביאור, או נקודת הזמן. לא כותרת קיצונית הבאה לסקרן, אדרבה – פשוטה ובאה לפשט את שורות השיר החידתיות. אז הנה, עוד קודם שהתחלנו לדבר או להסביר, כבר הכרתם את אחת מדרכי הביטוי שלי:  מחזור שירים. לא שיר אחד – אלא קובץ. הכתיבה בקובץ – יש בה מן החוזקה ומן החולשה. מצד אחד המחזור מספק נקודות מבט רבות. ומצד שני לעתים אף אחד מִבּין השירים לא טוב מספיק כדי להיות בזכות עצמו. מובן שאני ככותב מנסה לשלב את הייחודיות של כל שיר ושיר, והחשיבות שלו, יחד עם ההרגשה הקצבית של מסע גדול.

* * *

בעזרת ה' אתארח אצל רואי היקר, משורר בחסד ואדם מופלא, שנתן לי את הזכות המיוחדת להשמיע את דבריי. לא פעם אני חושב שתאוות יצירה היא מתנה מהא-ל, היא כואבת מבפנים בכדי שנגשים אותה, והיא כנבואה שנאמר אותה גם לאחרים.

בשבוע הבא אציג קובץ שירים, ובשבוע שאחריו את ההסבר לשירים.

יוסי

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.