טור אורח: יוסי מתארח אצל רואי – חלק ב | על האובניים

יוסי בקובץ שירים על אריה, נהג מונית, קפה, פנים, כוכבים, פרח, רוחות רפאים, נצח, צל וברבור, כולל מה מסתתר מאחורי המילים והשירים

(לחלק א – לחצו כאןלכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)
על האובניים חדש

שירים בקרן זווית (סאן פרנסיסקו)

א.
אני אוהב את האריה שבי.
מחפש רעמה שבלב.
ובלילה בשביל החשוך אני נושא על גבי זוהרי חמה.

ב.
בחצות
האור זורם ברחובות כדם.
נהג מונית הגון מדבר אותי מפינה לפינה.
עם צלצול הפעמון מנסיך לאדם והוא לא הבחין.
שכחתי עקבי הזהב שלי בנשף.

ג.
העיר
העיר שרה בי. כולם ידידי.
החלונות הגבוהים מראָה. השמלות צעיפים.
הנה עובר את הכביש ואת המולת התנועה אני שורק לו.
תוגת בית הקפה לנחמה
בעיר זרה אין משקל לחטאיי. העיר היא אני וכולם ידידיי.

ד.
ערב
פנס מרכין ראש מול הבניין הבוער בקריאות האחרונות של השמש.
אסון כהה מתגנב מן הרחוב.
מטפס אל השמים שידלקו גם הם בכוכבים

ה.
אוהבים באגם
נכון! העיר נגועה וממארת. קחו את אהבתכם והצילו. חִתרו הרחק

ו.
יום חורף
שמים אפורים על העיר כווילון
וכתם על הכביש מקשט אותה כפרח.

ז.
בלילה העמוק
כשהכנסיות מזכירות את אשמורת הלילה.
אני מוקסם מכל זוג שלוחש.
העולם מבושם במילות אהבה

ח.
לילה, מכונית דוהרת, עמוד ברזל, רעש החולף אל שקט

הנחל והאבן

אני חולף אל מראות עולם.
אני בא אל סִפּו של הים.
אני מכחיל פיסת שמים אל עיר ואדם.
אני אמת וחלום.

אני אבן חפץ בזמן הגלעדי.
אין לי קול לספר בעדי.
הנצח חולף עם הצל בצִדִי.
אני שלום.

ט.
פנס באישון
כשעמדו פני הילדה בחלון.
נצצתי את דמעותיה.
כשנרדף אליי פרפר בן לילה.
אמרתי לו אור.
כשסידר הזר קִנְיָנָיו בקרן רחוב.
הייתי אח ורֵעַ.
ועם צריחות החמה על העיר הקמה.
מי ידע את שירי הגווע.

י.
אני יושב בקרון ושנים רבות עולות ונזכרות בו. רוחות רפאים
אליהם נסעתי כנזירה אל האב.

יא.
בגן
ברבור בעיר. אנחת רווחה

את השיר הראשון כתבתי בהשראת פואמה דומה וקצרצרה שמצאתי מודפסת וממוסגרת בפארק פסטורלי באחת מהעיירות הפזורות בסביבות העיר הגדולה. בין עצי דפנה ממטירי מור ובשמים, אור השמש רך וענוג, ערוץ שקט של נחל זורם בתוואי עמוק, וטפיפות רגלי עופרים מלטפות את האוזן פתע פתאום. שלווה לא מוכרת להוויה המודרנית. האופטימיות וטוב הלב במבע הפשוט הזה, שמשלב פילוסופיה שקיטה והדים מן הטבע המקומי, ליטפו את הנשמה הפצועה שלי, ואני – בן מזל אריה, לקחתי מעט משם ומעט ומעצמי ופתחתי אופק חדש של תקווה. גם באורו הלך המסע ההוא של אותה שנה, והמחזור כולו הוא אח לדברי הפואמה הקטנה הזו המדברת גם על אור וגם על צל. "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור".

השיר השני מדבר על הנסיעה בעומק הלילה מרובע קסטרו הגאה, הממוקם במקום גבוה יחסית בעיר (אמנם סן פרנסיסקו בנויה אל פי המפרץ, אבל חבל הארץ הררי להחריד), אל בית המלון הפשוט שלי.
באוזני עוד רעמה רחבת הריקודים, קייטי פרי סייה והמלכה מדונה – הן אושיות התרבות ברחוב הגאה. למדתי להתרגש בפינת היכל הריקודים, צופה באולם האפלולי שהבאסים מרעידים אותו בלי רחמים, זרקורים צבעוניים מלטפים את ראשי ההמון הרב, וידיים מאושרות מונפות אל על כאשר הזמרת מתרגשת את הפזמון.
ביציאה מן המועדון בדרך כלל האזניים מצלצלות, האוויר החריף והקר של הלילה רק מעצים את הקונטרסט, אני עייף ושיכור מאושר מניף יד אל מונית מזדמנת, מרגיש כמו שיצאתי מנשף קסום, אנחנו משוחחים, הנהג לא הבחין מפני שלא ידע על הטרנספורמציה שעברתי במפתן.

השיר השלישי, על אף שאון העיר הצופר מתוכו, צריך להיקרא לאט כְּמונה מעות. זו רומנסה פשוטה על בחור יפה תואר החולף את הכביש, ואני שר לו את הרקע האורבני שנמצא מאחוריו כמו שלט חוצות זוהר.

אדלג לשיר השמיני כי נראה לי ששאר השירים די ברורים. השיר השמיני מתקשר עם מחזור שירי הנחל של לאה גולדברג, וכמובן עם ההשוואה הרומנטית בין הנחל והאבן. ברחוב השקט של העיר. בלילה. דהרה מכונית מכאן לשם – ולא נודע כי בא אל קרבנה.
יוסי

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.