האו"ם: מותר להוציא להורג הומואים | הומופוביה

האו"ם אישר להוציא את סעיף ה"נטייה המינית" ממאגר הסיבות הבלתי מוצדקות להוצאה להורג. במילים אחרות, כל מדינה תוכל כעת להוציא להורג הומואים מבלי שתהיה לכך סיבה מוצדקת ומבלי שהאו"ם יוכל לגנות זאת

הומואים יקרים, דעו לכם שחייכם בסכנה. האו"ם אישר בשבוע שעבר להוציא את סעיף ה"נטייה המינית" ממאגר הסיבות הבלתי מוצדקות להוצאה להורג. במילים אחרות, כל מדינה תוכל כעת להוציא להורג הומואים מבלי שתהיה לכך סיבה מוצדקת ומבלי שהאו"ם יוכל לגנות זאת. עכשיו בואו נודה על האמת, זה לא שגינוי מהאו"ם באמת מזיז למישהו (ומי כמונו כישראלים יודעים זאת), אבל זאת החלטה כל כך שערורייתית שנוגדת לגמרי את בסיס קיומו של האו"ם וזה פשוט בלתי נתפס.

השאלה שצריכה להישאל היא איך הצליחו הנציגים באו"ם להעביר החלטה כל כך גזענית ומזעזעת? והתשובה היא שדיי בקלות. כל שנתיים העצרת הכללית מתכנסת כדי להעביר יוזמה שבה מפורטות כל העברות אשר הוצאה להורג בגינן תחייב גינוי מהאו"ם. ב-2008 הוחלט שהוצאה להורג בגלל נטייה מינית דינה גינוי המדינה שבה בוצעה ההוצאה. השנה החליטו הנציגות של מדינות ערב ואפריקה, מאלי ומרוקו, לפעול להוצאת סעיף "הנטייה המינית" מרשימת העבירות הבלתי מוצדקות לגזר דין מוות. הוועדה לזכויות אדם שדנה בנושא הצביעה 79-70 בעד הוצאת הנטייה המינית מהרשימה. משם זה עבר להצבעה של כל 192 המדינות החברות ושימו לב לתוצאות: 165 הצביעו בעד ההצעה, עשר נמנעו ואף לא מדינה אחת הצביעה נגד!! וכך, ברוב ענק, האו"ם נתן גושפנקא להוציא להורג הומואים מבלי שמישהו יצטרך לתת על כך דין וחשבון. האשרור הסופי להחלטה יינתן על ידי העצרת הכללית של האו"ם בחודש דצמבר.

ניסיתי להבין את התגובות של ארצות הברית ובריטניה שמצד אחד מאוד התאכזבו מההחלטה כי בעצם העולם חזר אחורה במקום לצעוד קדימה, אך מצד שני – הן לא הצביעו נגד היוזמה. אם ההחלטה שהתקבלה כל כך מקוממת את מדינות המערב הנאורות, מדוע הן לא התנגדו לה? אז נכון, התנגדותן לא הייתה משנה את התוצאה הסופית כי מדינות ערב ואפריקה מהוות את הרוב באו"ם, אבל לפחות תגובתן לא הייתה נתפסת כצבועה לחלוטין. חוסר יכולתן או רצונן של מדינות המערב לפעול נגד הבריונות והאטימות הערבית והאפריקנית היא מבישה, מביכה ומרתיחה, וזה למרות שמדובר על נושא שהוא לא יותר מאשר סמלי.

ובואו נעמיד דברים על דיוקים, ההחלטה שהתקבלה ומחכה לאשרור העצרת הכללית היא באמת לא יותר מאשר סמלית. לכולם ברור באילו מדינות החיים הנוחים יחסית של קהילת הלהט"ב ימשיכו להתקיים, ובאילו מדינות ימשיכו לצוד הומואים ולתלות אותם בכיכר העיר. מצד שני יש לזכור שגם להחלטות סמליות יש השפעה – הן יכולות ליצור תקווה ובאותה מידה גם להוציא את הרוח מן המפרשים. במדינות ערב ואפריקה יש כל כך הרבה אנשים שזקוקים לחבל ההצלה הסמלי הזה, שצריכים לדעת שמדינות העולם עומדות מאחוריהם, מתוך ציפייה שאולי יום אחד יבוא השינוי המיוחל. אני מזועזע כל פעם מחדש כשאני מדבר עם הומואים ממרוקו, טהרן או דמשק, שמתארים לי את רגשות הפחד והרדיפה, ומספרים לי על כל האמצעים שהם נוקטים על מנת שחס וחס וחס וחס אף אחד לא יגלה שבביתם הפרטי הם שוכבים עם גברים. אם הם יתפסו, זה בעצם סוף הסיפור עבורם, ואם לא, אז הם יזכו להעביר עוד יום תחת משטר אפל ופרימיטיבי שבו לעולם לא יוכלו לחיות כמו מי שהם באמת.

החלטת האו"ם לתת לגיטימציה לרדוף הומואים, לעודד הומופוביה, גזענות ואי צדק, לאפשר הוצאה להורג של בני אדם בגלל נטייתם המינית ולגרום לאנשים לאבד תקווה – מהווה תעודת עניות שאין לתאר. האו"ם ממשיך בדרכו להפוך לארגון לא רלוונטי, לאבד את היכולת להבדיל בין טוב לרע, מוסרי ללא מוסרי ונכון ללא נכון, ובפעם המי יודע כמה הוכיח שהוא לגמרי או"ם שמום!

(פורסם בבלוגיה, כ' בכסלו תשע"א; 27.11.2010)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.