ובינתיים רצה במקום | מים רבים

שיראל מבינה שהמשיכה של בעלה לגברים היא כוח חזק, שהוא לא רק פיזי וגופני אלא נפשי. והיא מתחילה לפחד פחד גדול ושחור מה אם בעלה יתאהב בגבר והנפש והגוף יתחברו. והיא גם מנסה למצוא את הנקודה שגורמת לה לרצות להישאר

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

מים רבים

מחליטים להמשיך, עכשיו כרגע בלי התחייבות, בלי הצהרות בלי לדעת מה יהיה ומה יקרה בהמשך.

ורוצה לשמור על הילדים ועל מה שבנינו ביחד ובעיקר להבין מה זה אומר לְהמשך החיים שלנו? יודעת מה זה היה עד עכשיו, חייתי ככה שש שנים. והשאלה הגדולה בעצם היא מה עושים עם הידיעה החדשה ואיך היא משפיעה על החיים שלי שלנו.

ברור לי שאני פתוחה וממש לא שגרתית ולא רגילה ולא מקובעת כי אני מצליחה לקבל את הנטייה והמשיכה. מבחינתי זה לא תקין ולא נכון וזה מורכב וצריך התמודדות, אבל זה קיים ולא מבהיל אותי.

ונזכרת שקראתי ספר שמתאר זוגיות בין נשים, וזה לא הבהיל אותי. אפילו הזדהיתי והצלחתי להבין איך זה קורה ואז נבהלתי – מעצמי. רגע אני לא אמורה להבין ולקבל את זה בכזו טבעיות?! אבל ככה הרגשתי. הייתה שם אהבה ומשיכה ואפילו ילדה בסוף. סוף טוב הכול טוב!

הכול טוב?

לא בטוחה בכלל שזה טוב ונכון, אבל מבינה שזה כוח חזק, שהוא לא רק פיזי וגופני אלא נפשי.

ומתחילה לפחד פחד גדול ושחור כי מה אם הוא יתאהב? ומה אם ייכנס רגש טבעי, והמפגש לא יהיה רק גופני, והנפש והגוף יתחברו? וזה רוח וחומר, גשמיות ורוחניות. רצוא ושוב.

"רצוא ושוב" היא תנועה מולדת ומוטבעת בעולם ובנו. קדימה ואחורה למעלה ולמטה. אין אדם בלי התמודדות בלי מאבק בלי מלחמה. ולהיות עם משיכה או נטייה הפוכה זו מלחמה מתמדת. ויש בי מקום של הערכה הערצה אפילו על זה שהוא בוחר להילחם על זה שהוא מבין – ואולי אני יותר ממנו – שאי אפשר לשנות, רק אפשר לבחור להתעסק בדברים אחרים במחשבות אחרות.

וכל פעם הפחד מתעורר מחדש וזה התפקיד שלו להפחיד. "ומה אם זה יתפרץ יום אחד? כמה אדם יכול לחיות בלי מימוש? בלי ממשות? ובעיקר בלי, בתחושה של חוסר תמידי?!"

וזה שאני באה מתחום האמנות זאת מתנה. כי ככה אני מצליחה לראות צבעים וצורות, לראות את החיים ולקבל כל אדם ולראות את היופי שבכל דבר. אז לא נפלתי וגם לא הזדעזעתי. עכשיו זה רק לראות איך חיים, איך מכניסים צבע וצורה. ויודעת שבין השחור ללבן אין אפור כמו שכולם חושבים, יש אין סוף צבעים וגוונים. ומזכירה לעצמי שלבן הוא הקשת של כל הצבעים כולם ורק השחור עומד ממול לבד בלי שהוא יכול להכיל שום צבע. ויודעת שלשחור יש כוח ושליטה והוא חזק מכל הצבעים וזו מלחמה להסיר אותו ותמיד נשארים כתמים.

שחור לבן רצוא ושוב רוח וחומר.

ומוצאת את עצמי מחפשת חומר בכל צורה וסוג. ונתקלת במאמרים, בתמונות בסיפורים, וגם באתרים לחילוניים ולדתיים ומנסה להבין וללמוד על התופעה על ההתמודדות. ואם עד עכשיו הבנתי ותפסתי בצורה מאוד שטוחה את המשמעות של המושג "הומו" עכשיו מבינה כמה הוא רחב ושונה בין אדם לאדם וגם בין הדתיים זה שונה שלא לדבר על מי שהיה דתי ועכשיו הוא כבר לא ומי שמהתחלה לא דתי ואין שום מגבלה שעוצרת שאוסרת.

וקשה לי עם כאלה שבעצם הופכים את המשיכה לאידאל, לדרך חיים. הם גם נלחמים, רק שעכשיו הם לא נלחמים עם עצמם אלא הם נלחמים עם החברָה מסביב, נלחמים לקבל הכרה, נלחמים לקבל ילד, נלחמים לחיות.

ויש אנשים שבוחרים להמשיך וחיות להמשיך ולהיות דתיים וזה מדהים ומעורר התפעלות שיש שבוחרים להתמלא ברוח שתייצב אותם מול ההתמודדות עם החומר. זו המלחמה  שלהם, משם הם מנסים לרוץ ולברוח אבל חוזרים לשם שוב ושוב לא כי הם רוצים כי זה הם וזו מהות וזה יהיה ככה כל הזמן.

ואיפה אתה שׂם את הרצוא את הרצון איפה אתה רוצה להיות?

ולאיש שלי יש תשובה ברורה הוא לא רוצה להיות שׁם בעולם הגדול והמפתה, אולי כי הוא מפחד ואולי כי הוא ראה ושמע שזה רק חומר, ובסופו של דבר אין משהו שמחזיק מעמד, אין שם משהו יציב, אתה רק רץ ועובר מאדם לאדם בלי רצון ומה שמוביל אותך הוא היצר.

וזה ציר. וגם צייר שמצייר צורה. וזה צרה וצר אבל יוצר יצירה. זה כוח עצום. גדול ממך. ורואָה שהוא רוצה לנצח את היצר. וזו אולי הנקודה שגורמת לי לרצות להישאר.

וגם בתוכי יש מלחמות ברצון שרוצה להישאר. רוצה לרוץ ביחד בקלות בקלילות בדילוגים ובינתיים רצה במקום, לא מצליחה לעמוד, להיעצר, ורק רוצה לרוץ.

4 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. שיראל היקרה, את אישה מדהימה! אני מחכה בכל חודש לקרוא את הבלוג. את אישה מיוחדת במינה. חזקה מעין כמותה. ראיה להערצה. אני מקווה שהאיש שלך יודע להעריך את האוצר שיש לו, ועליו הוא מוותר בחלק מהזמן למול היצר.. מעניקה השראה..

    1. שלומות דורית!!
      ת ו ד ה !

      לא תמיד אני מרגישה ככה (מדהימה, חזקה….)

      לגבי האיש שלי – הוא מעריך (לא תמיד זה בא לידי ביטוי)
      אבל אשלח לו את התגובה שלך, לחזק את העניין 🙂

      רק טוב

  2. ההתמודדות שלך קשה, ואני מעריך את הבחירה שלך, אם כי אני משער שהייתי מעריך כל בחירה שהיית בוחרת – את נמצאת במצב בלתי אפשרי.
    שאלה שמסקרנת אותי, עכשיו כשאת חווה את הקשר, ומבינה את המורכבות ואת האומללות שעברת, במידה והבן שלך יהיה הומו (הרי יש מרכיבים גנטיים בנטייה אז יש סיכוי טוב)- באיזו דרך היית רוצה או ממליצה לו שיבחר?
    ובמידה והבת שלך תגיד לך שהיא פגשה גבר והוא יצא מהארון בפניה מה תמליצי לה?

    1. שלום לך (פלוני אלמוני),

      קודם כל שאלות אמיתיות שישר מעלות אצלי דמעות בעניים ובלב. כי הידיעה שהסבל הזה יכול להמשיך גם אצל הילדים שלי היא קשה. (גם המילה קשה לא באמת מצליחה לתאר את מכלול הרגשות..
      אולי פעם אכתוב על זה..)
      לגבי הילדים (יש גם בן וגם בת) אני מתפללת להיות אמא שקל לגשת אליה כדי להתייעץ ולשתף. בשאיפה שדבר כזה ידובר ויטופל כשעדיין לא הייתה התנסות או חוויה כלשהי. (יש הבדל בין גיל 16 לגיל 24).
      ולעניין חתונה באופן כללי – מבחינתי זו דרך חיים מקובלת נעימה ונוחה. אבל גם מחייבת ולכן לא בכל מחיר צריך להתחתן. עד כמה שזה קשה!!
      לגבי הבת שלי תלוי באישיות ובחוזק שלה. אבל ברור לי שעד שלא נמצאים בנקודה מסויימת לא באמת מצליחים להבין את המשמעות וההשלכות. אני כן אוכל לשתף אותה וגם את הבחור במשמעות ובצורת החיים הזו.
      קצת קשה לי להיות החלטית וחד משמעית (כפי שאתה ר/קורא) כי הנטייה היא משהו אישי ומשתנה מאוד בין אחד לשני.
      מקווה שהצלחתי קצת לענות ולספק את סקרנותך..
      בשמחות

      שיראל