ואולי פעם אני אהיה שמחה מזה | מים רבים

שיראל מסבירה למה היא מעדיפה שבעלה ייפגש פנים מול פנים עם גברים ורק שלא ישוטט באתר ההיכרות לגברים. היא גם מוצאת מקום לשתף ולהקשיב והתחזק וללמוד – אתר כמוך, הרב ארלה, רופא הנשים שלה ועוד אנשים טובים באמצע הדרך

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

מים רבים

ומתווכחים מה עדיף שיהיה. בגלל נקודת מבט שונה.

ובאמת מעדיפה שהוא לא יהיה נטוי ומשוך אחרי גברים אלא אחריי. גם הוא מעדיף ורוצה. ואם זה תלוי בי מעדיפה שהוא ייצא וייפגש עם גברים, אבל רק שלא ישוב לאתר ההוא. האתר כל כך נמוך, ולאחר שיורדים אליו צריך לעלות ממנו להתנתק ולהתנקות וזה קשה ולא מציאותי כמעט. ואתה באטרף מכור ומוכר את עצמך בזול לכל מי שרוצה, רק שייקחו אותי בבקשה שירצו. ובגלל הצורה והאופן אתה מרשה לעצמך להיסחף להיטרף ואין גבול.

ושם אני לא מוכנה ולא רוצה להיות.

ומתארת לו במילים ותחושות איך היה להיחשף לאתר כזה. כי כשאתה נמצא בתוך הזוהמה אתה לא מריח, אתה אפילו לא רואה.

ורואה במפגשים מציאותיים עם גברים סוג של מורפיום נקודתי, כמו אדם מכור או חולה שצריך אשפוז אחת לחודש כדי להתאזן.

ויש לנו ויכוח האם זה שהוא ייצא וייפגש עם מי מהגברים הקבועים שלו זה מהלך נכון וראוי, אבל אני מרגישה שכן, שעדיף לנסות ולהיפגש במאונך בפנים אל פנים גם אם זה יגיע מהר מאוד למפגש מאוזן אבל העיקר שיש נקודת התחלה וסוף. וכשאתה באתר יש רק התחלה ואין סוף. אתה מדמיין וגולש ונופל ומחליק למטה נמוך נמוך ואתה מרשה לעצמך לעשות ולדבר ולהיות מה שאתה לא היית מעז לעשות מול גבר. ואולי להיות באתר כזה זה הכוח של היצר הרע כי גם לו יש כוח אדיר שאם לא כן אין בחירה כאן בעולם ואתה רק חפץ שרָץ ושב בלי מטרה ותכלית בלי משמעות לדרך שעשית ועוד תעשה.

ומוצאת אתר של דתיים, אתר כמוך, וככה מצליחה לדבר עם אנשים טובים ויקרים שנוגעים ונגועים והם הומואים בלי ספק. שיחות ארוכות שעוזרות לי להבין. ומגלה שיש המון שלא מגלים או שגילו והתגרשו ושזה מקיף כ"כ הרבה. עולם שלם של אנשים וכל אחד אחר ושונה ובוחר משהו אחר ובוחר לחיות אחרת את חייו. ואני מדברת עם רב, הרב הראל, הרב של ההומואים. שיחה ארוכה שעוזרת לי להבין ולראות יותר ברור, לראות אחרת ובעיקר לא לכעוס. אני אכולת כעס מרגישה מרומה. למה הוא לא סיפר? למה הוא התחתן בכלל? וכועסת על ה' שהביא אותי ושם אותי במצב הזה שבחר לי חיים כאלה. ושוב כועסת שצריכה לבחור, גם לבחור להיות שמחה. ושומעת נקודת מבט שונה שלא הייתה לו ברירה, לא הייתה לו בחירה והוא כן רוצה זוגיות וצריך לראות את הטוב, את הכוס המלאה.

ופה אני כבר בוכה, ממלאת את החצי הריק של הכוס בדמעות. ומילות חיזוק ועידוד מהרב והן מאירות ומלטפות. ורשימת מכולת של בדיקות וחיסונים. וצריך חיסון כי זה יכול להיות מסוכן לגוף והרסני, ואני רוצה גם חיסון לנפש כי זה לפעמים הרסני לא פחות. וצריך דקירה – חיסון נגד סרטן הרחם כי מסוכן ויכול להיות הרסני. דקירה שתשאיר נקודה לכמה זמן, אבל בעצם זו נקודת אל-חזור, מבינה שמכאן חיי משתנים.

וזה מחזיר אותי ליום שאחרי החתונה. הייתי צריכה לשים כיסוי ראש, לכסות את השיער, ארוך גלי מלא יפה חֵלק ממני, וזה השינוי הכי קשה שהיה לי. יותר מלשנות את שם המשפחה או להפוך מבתולה לבעולה. כיסוי השיער נראה שינוי חיצוני שבתור ילדה כל הזמן חלמתי עליו, אבל כעת אני מבינה כמה הוא מפריד אותי מכל העולם מסביב. כמה הוא משנה, כמה הוא מהותי, כמה הוא מסתיר חלק ממני, מהגוף שלי מעצמי. ומבינה למה צריך לכסות אבל זה לא עוזר לקושי ולכאב.

וככה מרגישה עכשיו שיש משהו בגוף ובנפש שמפריד אותי מכל העולם. העולם המוּכר עם המכרים והמשפחה אף אחד לא יודע ומקווה שגם לא יידע. יודעת שבציבור שלנו לא מצליחים להכיל ולקבל וזו קללה לקרוא למישהו הומו, ורק המחשבה שלילד שלי יגידו באמצע מריבה "אבא שלך הומו" מצמררת אותי. יודעת שגם אם נתגרש אף אחד לא יידע, זה מקום שרוצה לשמור על הכבוד שלו, על המקום שלו בתור אבא לילדים שלנו.

ויושבת כבדה מול רופא הנשים שצריך לבדוק ולתת הפניות לבדיקות ולחיסון. מחפשת את המילים את האות הראשונה שתעזור לי להתחיל. ואני מספרת לו הכול, לא יודעת לשקר וגם לא רוצה. הוא מכיר אותי את הבעל את הילדים, לפחות כשהם נמצאים בבטן. ובשביל הגיוון הפעם אני לא בוכה. אני רק מגמגמת. ומסמיקה ומתביישת. וכועסת. ונפתח לי עוד מעגל שקצת מוציא אותי מהעצמיות שלי, מהבושה. הרופא מספר שהבן שלו כבר יוצא לא מעט שנים ועדיין לא התחתן, והוא דואג לו וחושב – כמעט בטוח – שיש לו נטייה. לו עצמו בתור רווק חילוני היו התנסויות עם גברים, אבל לא מתוך משיכה אלא מתוך סקרנות. הוא אף פעם לא דיבר ופתח את הנושא, אבל אחרי השיחה שלנו הוא  מחליט לעשות את זה. זה משמח ומרגש ונוגע, ואני יוצאת בקלילות מהחדר מחויכת. ובחדר ההמתנה יושבות נשים ומביטות בי בטוחות שאני שמחה מחיים חדשים שמתחילים בתוכי. ואולי אפשר לראות את זה ככה – חיים חדשים שמתחילים, חיים אחרים, חיים שונים, אבל חיים. ואולי פעם אני אהיה שמחה מזה.

8 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. ממש תמוה בעיניי איך הומו נתפס כקללה, וגורר פחד וחלחלה שככה יקראו לבן שלך (נו שוין, שיגיד נכון! אבא שלי הומו, אז מה?), ואין בך חלחלה, פחד וקללה לבעל בוגד ונואף – כיצד איסור חמור שבין אדם למקום נתפס כה נוראי, אבל איסור שהוא גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו, שמשפיע לא רק על אדם בודד אלא עם משפחה שלמה, נתפס כמעט כפרקטיקה – שיפגש עם גברים רק לא יכנס לאטרף.
    באיזה עולם מעוות אנו חיים שבו אנו חוששים שיקללו את הבן שלנו ב"אבא שלך הומו", ואין חשש שיקללו אותו ב"אבא שלך נואף"

  2. משתמש אנונימי: אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו! את הבחירות של שיראל ובעלה תשאיר להם.
    אני בטוח שהם מספיק בוגרים בכדי לעשות בחירות כאלה שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, גם בלי יועצים חיצוניים.
    שיראל: זה לא מסקרן יותר מדי… 🙂

    1. זכותם לעשות איזו בחירה שהם רוצים, זכותי גם לבקר את הבחירה שלהם.
      כששיראל אומרת שהיא הגיעה עם בעלה להסכם נאיפה (אבל שחס וחלילה שלא יהיה פרוץ כמו באטרף), והדבר היחידי שממנו היא מצטמררת הוא שיגידו לבן שלה "אבא שלך הומו" – אז משהו לא בסדר. לא אצלה ולא אצלנו כחברה. באיזה סולם עדיפויות (הלכתי או אנושי) הומוסקסואליות כנטייה יותר גרועה מלא תנאף?! באיזה סולם עדיפויות עדיף ריפוי "נקודתי" (ומתמשך) בנאיפה תחת אידאל ה-"זוגיות" (אין יותר אירוני מזה), מאשר חיים שלמים בחטא (נניח) של משכב זכר?!

  3. שיראל, יצא לח לחזור ולקרוא כמה פעמים שוב ושוב את הבלוג שלך ולהתרגש כל פעם מחדש.
    תודה רבה על כתיבה אמיתית נוגעת
    בעיני את אשה צדיקה והקב"ה ודאי שמח בך מאוד
    מאחל לכם מעומק הלב שדברים לכו כן בדרך טובה ובהצלחה גדולה

    1. שלום לך אור
      רוב תודות זה באמת מחזק (גם את הכתיבה כי גם זה לא קל ).
      צדיקה?! זה תואר שאני לא ראויה לו
      אלא אם זה בבחינת צדיק ורע לו…

      בשורות טובות
      וב"הצלחה גם לך

      שיראל