המסע אל הגבריות – חלק א | משכני אחריך

אריה השתתף בסדנה "המסע לגילוי עצמי" (לשעבר: המסע אל הגבריות) וחזר עם יותר שאלות מתשובות, אבל עמוס בתובנות. אריה יעלה אותן כאן וברשומות הבאות שלו

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

משכני אחריך

אני חוזר אחרי כמה שבועות שלא כתבתי, קצת בגלל החגים. כמו כן התחלתי עבודה חדשה, ויש לי לימודים של השנה האחרונה לקראת סיום התואר, ועוד כמה דברים שלא השאירו לי פנאי לכתוב, והחגים היו תירוץ טוב לקחת הפסקה.

אני משתנה וכנראה הייתי צריך את הזמן הזה כדי לעמוד על טיב השינוי, ואני לא יכול לכתוב ולתאר את השינוי תוך כדי זה שאני עובר אותו.

ברשומה הקודמת כתבתי על כך שאני הולך לסדנה של עצת נפש, אם מישהו לא הבין, הסדנה נקראת "המסע לגילוי עצמי", בשונה מהסדנה שהייתה פעם, "המסע אל הגבריות".

הלכתי לסדנה ברגשות מעורבים. מצד אחד היא נושאת שם שמזכיר את גישתו של הרב קוק בספר "אורות התשובה", גישה שדוגלת בכך שכדי ליצור תהליך אמתי ולא רק שינוי התנהגותי, עליי לשוב אל האני הפנימי שלי, ומתוך כך ליצור שינוי שהוא לא שינוי אלא גילוי העצמי הפנימי שלי.

אך האם אין מדובר בתירוץ, סוג של מכבסת מילים, שנועד לשמש תחליף למילה "שינוי"? דרך להתחמק מהתמודדות עם השאלה כיצד השינוי מתחולל, והאם השינוי אפשרי בכלל? או שאולי אין בכלל שינוי, ומה שהיה הוא שיהיה?

למרות שעושה רושם כזה, אלו שאלות שפחות מעיינות אותי. לעומתן יש כמה שאלות אחרות שמטרידות אותי יותר.

שינוי או לא שינוי, בסופו של דבר אני אף פעם לא נשאר מי שאני, החיים והסביבה משפיעים עליי ומעצבים אותי, לפעמים לטובה ולפעמים פחות.

החברים שאיתם אני מסתובב דורשים ממני להתאים את עצמי אליהם, יותר או פחות. המשפחה תובעת ממני לשמור על קשר גם כשלא נוח לי וגם כשבא לי לעשות בכלל משהו אחר. במקום העבודה שלי אני לפעמים מתפשר כי צריך להרוויח כסף.

ברוב הפעמים אני לא חושב על זה יותר מדי, אני משתנה כי זה יותר נוח, ולעתים רחוקות אני מחליט שלא מתאים לי, ובנושא הזה אני לא הולך להשתנות כי זה אני, מי שאני. אחת השאלות אם כן היא מתי אני בוחר להשתנות ומתי לא.

קודם כול עליי להיות מודע לכך, כי אם אני לא מודע לשינוי או להשפעה של הגורם שמשנה אותי, זה סימן מובהק לכך שלא אני בחרתי, כי זה פשוט קרה מעצמו. כשאני נמצא בחברה מסוימת אני לא יכול להשלות את עצמי ולומר שאף אחד לא משפיע עליי, כי אין דבר כזה שהכלל לא משפיע במידה כלשהי על הפרט.

לדוגמה, אם אני מתלבט אם להכין סלט להכין לארוחת בוקר או שאולי עדיף כריך. זאת אינה שאלה מהותית. אני פשוט פותח את המקרר ובודק מה יש, ואם מתחשק לי דווקא משהו שלא נמצא במקרר, אני הולך לסופר וקונה מה שצריך כדי לא לבחור בברירת המחדל.

אך אם אני מתלבט לגבי העתיד שלי, זה כבר יותר מסובך. אני לא יכול להחליט לשנות משהו בסדר גודל כזה בהינף יד, אפילו לא בהחלטה נחושה. לשם כך נחוץ תהליך כלשהו, כפי שאמרתי קודם, לא בטוח שהוא אפשרי בכלל.

ואולי ההחלטה על השינוי היא בסך הכול שאלה של כוח רצון? אולי אני צריך לרצות מספיק וזה יקרה?

זאת כבר שאלה לרשומה הבאה.

3 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

    1. כנות היא הבסיס שאיתו צריך להגיע לסדנה, לכן היא לא מתאימה למי שעדיין ילד מבחינת התפיסה שלו. גם אם הוא מבוגר מבחינת הגיל, הוא לא בוגר ולכן הוא עלול להיפגע. ועל כך בפוסט הבא…