פרק כ | החצי השני

ובו אודי מוצף ברכות ואיחולים מהחברים, וגם מתמודד עם בקשה מוזרה מאת הרב המחתן

(לקריאת כל הרשומות בבלוג זה לחצו כאן)

החצי השני ירחשיחת טלפון אחת, סטטוס בפייסבוק, ציוץ בטוויטר ושלושה מסרונים.

זה כנראה כל מה שצריך בכדי לפתוח את שערי הגיהינום.

השיחה לאימא פתחה חזית אחת – מול כל המשפחה הגרעינית והאטומית שהציפו אותי באיחולים דביקים.

העדכון ברשת והמסרונים הביאו מבול של הודעות מחברים וחברות שבאמת איחלו מכל הלב והתפלאו איך רווק קשה ותיק כמוני נשבה בקסמיה של אחת, ועוד עורכת דין, כל כך מהר. אלה באמת האיחולים שמזיזים לך משהו כי הם מחברים אמיתיים.

אודליה ספרה על תגובות דומות אצלה – במיוחד מחברותיה שידעו שהיא נוהגת לטרוף גברים בדיטיים, בדרך כלל בלי לבשל אותם קודם.

בישיבה העלו אותי לתורה ושרו לי בחדר האוכל – בנוהל הרגיל לכל ארוס מהחברֶה. אמרו לי שאני נראה מאושר ומתלהב כמו ילד ושזה לא מתאים לי כל כך.

האמת הייתה שבאמת הייתי מאוד נרגש אבל לא מהסיבות שכולם חשבו עליהן. אחרי 23 שנים של מאסר מרצון בתוך הכלא הקטן הזה שנקרא הגוף שלי, אני עומד לצאת לחופשי סוף סוף. אוכל לגלוש באינטרנט בלי לפחד שמישהו יציץ לי מעל הכתף ויזדעזע מהאתרים שבהם אני נמצא. אוכל לצאת לבלות במקומות בילוי שבהם אוכל לפגוש אחרים כמוני. כשאתחיל ללמוד באוניברסיטה אוכל להצטרף לתא הסטודנטים הגאה, וגם שם אוכל להביא לידי ביטוי את כל האספקים של אישיותי. בקיצור, אוכל סוף סוף להוריד מסכות ולהיות אני עצמי.

הצורך להשאיר מסכה חדשה וגדולה של חיי הנישואין עם אודליה היה מחיר קטן שצריך לשלם תמורת החופש החדש והאדיר הזה. כשדיברתי עם אודליה היא גם הביעה רגשות כאלה. חיי הנישואין שלנו יאפשרו לשנינו לפרוח כאנשים מלאים. אמנם לחוד, ולא כבעל ואישה, אבל ממילא זה היה אמור להיות רק חלק קטן וזניח של העסקה.

בצד הטכני- קבענו את מסיבת האירוסין ליום העצמאות ואת החתונה לר"ח תמוז – אם אפשר להסתדר בלי לצום אז סבבה!

בקשתי מראש הישיבה שלי שיחתן אותנו והוא הסכים בחפץ לב. הייתה רק בעיה אחת קטנה – הוא התעקש שאני אתכונן לחתונה עם תמיר, אחד האברכים הוותיקים.

מה לעשות? כאשר אבדתי, אבדתי…

לך תסביר לאברך הנכבד שאתה לא בדיוק בקטע של הביולוגיה והאנטומיה הנשית. אולי לפחות נלמד קצת תורה לשמה.

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.